אתגר קטן

דייט ראשון

נ.מ ליאם

התכוונתי לבקר את קאי אבל ראיין לא נתן לי. הוא חולה אחרי הכל...
נפרדנו מהבנות וירדנו מהגדר, ראיין אמר לי שהוא רוצה לצאת איתי קצת. השארתי את הספר שלי במכונית שלו והלכנו למקום שלא ידעתי על קיומו בעיר. נוף לים ושביל שבדרכו יש כמה דוכני אוכל. ולא היינו לבד, עוד המון אנשים היו באיזור הזה. משפחות, קבוצות של נערים וזוגות... אני מאוכזב מעצמי שלא הכרתי המקום הזה לפני!

אני וראיין נישארנו במקום הזה שעות. הוא כל כך מרגיע, יפה, מושלם... המקום. זה הדייט הראשון שלנו. אני לא חושב שיצא לנו לצאת רק שניינו ביחד.

זה טוב לדעת שהוא מכיר מקומות כאלה יפים. הבנתי שזה אחד הדברים שאני כנראה אוהב בו, אני אוהב לטייל. ונראה לי שהוא הבין את זה ועוד כמה דברים עליי שהוא קנה לנו אוכל ויצא לנו לדבר על עצמנו. הבנתי שראיין לא כזה נורא אחרי הכל... הוא ממש ג׳נטלמן, והעבר שלו עם אחיותיו לדעתי יכל לשעמם המון אנשים. אבל אותי הוא האמת עניין. לדעת שרייצ׳ל גידלה אותו ואת אנני ושלהורים שלהם לא היה את הזמן להיות איתם, וגם לדעת שהיה להם חסרונות למרות שאף פעם לא היה להם בעיות עם כסף. זה מצחיק, כי העבר שלי מדבר על זה שתמיד היה לי ולמשפחה שלי זמן איכות טוב ביחד אבל כסף, לא.
זה נכון שאמא שלי לא הייתה תמיד בבית? אבל היא לא שוכחת להתקשר ולשאול מה קורה ולדאוג לנו

אני אהיה מאוד מאוכזב מאני העתידי אם אני אשכח את הרגעים האלה. אני גם חייב לבוא לפה יותר, אולי עם קאי ולין או אפילו גם עם איימי ואמבר.

הצלחנו למשוך את כל היום עד השעה שמונה בערב. לין התקשרה אליי ודאגה שנגיע בזמן.

״אנחנו בדרך, תפסיקי להתקשר!״ צעקתי לטלפון וניתקתי.
נאנחתי מעצבים ״זאת כבר השיחה העשירית שלה!״ נשענתי לאחור על המושב שישבתי בו במכונית ליד ראיין שנהג לכיוון הקולנוע
״היא ככה בדרך כלל?״ ראיין שאל וחיוך משועשע על פניו
״לא, בכללי קאי אמור להיות מציק אבל נראה שהיא מחליפה אותו. היא התחילה להתנהג ככה מאז שהיא גילתה שאנחנו ביחד, שלא תהיה עכשיו אחת מהבנות האלה שמתרגשות מזוג הומואים״ אמרתי ונפלט לראיין צחוק קטן. ניסיתי לשתוק בכל שאר הדרך.

אני מקווה שלפחות בסרט היא תהיה יותר רגועה.

״מה עם הספר?״ הוא שאל
״הספר?״ שאלתי ושכחתי מהספר שלקחתי מהלוקר שלי בבית ספר מוקדם יותר בבוקר
״הזה שהבאת״ הוא סימן עם הראש לכיוון של המושב האחורי ולא הזיז את עיניו מהכביש, והמשיך ״נהנת כל כך איתי שכבר שכחת ממנו?״ הוא הקניט אותי וחייך. נאנחתי והסתכלתי בחלון לכמה דקות
״גם אני אוהב לקרוא״ הוא אמר אחרי רגע של שקט
״אני יודע״ אמרתי
״אתה יודע?״ הוא שאל
״כן, שנכנסתי לחדר שלך בפעם הראשונה. הבחנתי בכל פרט שם מרוב שהתלהבתי. עם כל הדברים שיש שם, גם שמתי לב לספריה הקטנה.״ אמרתי והוא חייך
״יש לך זיכרון טוב״ הוא אמר שהמשיך לנהוג.