אתגר קטן

האמת

נ.מ ליאם

ראיתי את דניאל מחלונות המסעדה אחרי שראיין הוריד אותי

אני מעדיף לא לשאול אותו על הפרידה. כנראה יש לו את הסיבות שלו...

נכנסתי לחדר ההלבשה במסעדה והחלפתי בגדים. ראיתי שם את הבגדים של זוהר.

היא כאן? לא ראיתי אותה... היא בטח עם דילן

חייכתי ויצאתי לעבוד
״היי דניאל״ עברתי לידו
״היי...״ הוא אמר ולא מסתכל עלי

הוא כנראה עצוב מהפרידה...

רציתי לדבר איתו אבל עכשיו זה לא זמן מתאים. בדיוק קראו לי לשולחן שמונה ועשיתי להם הזמנה. המשכתי לעבוד כמה שעות שכבר הגיע שמונה בערב. יש לנו הפסקה. אני ודניאל חיכינו לזוהר שנצא כולנו לבחוץ קצת אבל ככל שהזמן עבר הבנו שהיא תקועה עם דילן. יצאתי עם דניאל לבחוץ לנשום אוויר

אולי כדאי לי לדבר איתו... אני לא רוצה שהוא ירגיש מדוכדך, אולי אני אוכל לשפר את מצבו.

״אז... מה קורה?״ שאלתי את דניאל
״בסדר, כרגיל״ הוא אמר אבל נשמע לא כרגיל
״דניאל, אתה נראה ממש רע.״ חייכתי והוא חייך בחזרה, אבל אז נראה שוב דיי עצוב ״אני יכול לדבר איתך על משהו?..״
״בטח״ אמרתי בקול מרגיע
״אל תשפוט אותי... תן לי לדבר עד הסוף.״

זה רציני...

״מה קרה?״ שאלתי
״זוכר את הבחורה הזאת שדיברתי איתך עליה פעם קודמת?״
״כן?״
״קוראים לה איה, היה בינינו משהו גדול ואז רבנו כי היא גילתה שיש לי חברה... אז עכשיו זרקתי אותה בשביל איה ואיה לא חושבת שהיא יכולה לסלוח לי על מה שהסתרתי ממנה. שאני חושב על זה, אף פעם לא דיברנו על דברים שקשורים לזוגיות... אתה חושב שיש לי דרך לגרום לה לצאת איתי?״ הוא שאל אותי ברצינות ופשוט עמדתי מולו מופתע.

איה? מי זאת לעזאזל... דניאל באמת עושה דברים כאלה?

״ליאם?״ דניאל הסתכל עלי מבולבל. המשכתי להסתכל עליו מופתע ולא מאמין למה שהוא עשה.

זה מעצבן אותי יותר שהוא חושב שזה לגיטימי ושלא אכפת לו מאיך רייצ׳ל מרגישה.

נתתי לו סטירה. הוא עמד המום ושם ידו על הלחי שנפגעה
״מה אתה דפוק? מה עובר עלייך-״ הוא אמר אבל קטעתי אותו ״אתה בוגד ברייצ׳ל!?״ היה שקט והסתכלנו אחד על השני
״פאק...״ מלמלתי לעצמי

כל הזמן הזה שעבדתי פה היה בשביל שהוא ישים לב אליי... כל החודשים האלה שקיוויתי שאולי יצא מאיתנו משהו... אחרי שגיליתי במסיבה בבית של ראיין שהוא יוצא עם רייצ׳ל נפגעתי. אבל קיבלתי את זה. המשכתי לעבוד שם כי היה לי כיף עם זוהר וגם סתם להיות ידיד טוב של דניאל. אבל עכשיו שגיליתי שהוא סתם מניאק. הלוואי שלא הייתי נכנס למסעדה הזאת עם שון מההתחלה. הלוואי שלא הייתי כזה פזיז שראיתי את דניאל לראשונה וחשבתי ישר אם לעבוד שם... יכולתי לשיג עבודות יותר טובות ובזבזתי את הזמן שלי על בחור שלא שווה את הזמן של אף אחד. אני כל כך שונא אותו...

עזבתי את המסעדה אחרי השיחה הזאת ושלחתי הודעה למנהל שאני רוצה להתפטר. אין לי מה לעשות במקום הזה יותר. ואני בטח לא רוצה לראות את דניאל יותר לעולם.

חזרתי הביתה ונשכבתי על המיטה שלי.
עברו כמה דקות וחשבתי על ההודעה ששלחתי למנהל שלי... אני דפוק.

פאק. זה היה רעיון גרוע. מאיפה אני משיג עבודה עכשיו...

ניסיתי לחשוב איך אני הולך לספר את מה ששמעתי לראיין... דניאל בוגד ברייצ׳ל. הראש שלי כאב רק מלחשוב על זה

אני מעדיף לעצום את העיניים ולהרדם.

נ.מ ראיין

יום שני
הגעתי לבית ספר דיי מאוחר כי כל הלילה ניסיתי לנחם את רייצ׳ל עם אנני. אז הלכתי באיחור לשיעור השני שכבר ממזמן התחיל ולא הספקתי לשיעור הראשון כי בזמן היה עוד הייתי בכלל במיטה. השיעור היה ארוך ומשעמם, אז שיחקתי עם העט משיעמום. היה לי זמן לחשוב על מה שקרה עם ליאם אתמול.

אין לו כסף בבית שהוא צריך לעבוד? אני מקווה שאני לא צודק הפעם...

״ראיין, אתה איתי?״ המורה עמדה מולי
״אתה חולם. אני אשאל שוב... מה ענית בשאלה שבע״ היא דיברה איתי שחזרה לעמוד ליד הלוח

אני חושב יותר מדי... אבל אני אדבר איתו אחרי השיעור.

עניתי על השאלה שהמורה שאלה אותי והשיעור המשיך כרגיל. עברו כמה דקות והשיעור סוף סוף נגמר. עברתי במסדרונות, מחפש את ליאם. ואז ראיתי אותו יוצא מאחת הכיתות עם לין וקאי, שנראה ששניהם רבים ביניהם, אז הם לא ממש הסתכלו על ליאם. הלכתי לכיוונם ״היי ליאם, אנחנו יכולים...״ רציתי להמשיך את המשפט אבל ליאם סימן לי עם היד שלא כדאי

אה נכון, שכחתי שקאי ולין לא כל כך מחבבים אותי

הוא לחש לי שנדבר אחר כך. חייכתי אליו והתרחקתי מהם.
אחרי כמה שיעורים נפגשנו מאחורי המגרש.
״אז על מה רצית לדבר?״ ליאם שאל וסידר את שיערו הבלונד כהה שלו
״זה בקשר לאתמול...״ אמרתי. אבל אז פניו היו נראות קצת לחוצות...

נ.מ ליאם

אני לא יודע אם אני אמור לספר לו. אולי רייצ׳ל תיפגע יותר?.. אבל עדיף שהיא תגלה את האמת... מה אני אעשה?

דיברתי לעצמי בראש וראיין קטע את מחשבותי ״ליאם? הכל בסדר?״
״כן״ עניתי ונרגעתי לשניה

אם הוא ידבר על זה, אז אספר לו.

״לפני שנכנסת למסעדה אתמול ניסיתי לשאול אותך למה אתה צריך כסף ואמרת לי שזאת שיחה לפעם אחרת... יש לנו זמן נכון? אני רוצה לדעת״ הוא אמר ברצינות

אני מעדיף לספר לו על דניאל מאשר על המצב בבית שלי...

״אין מה לדעת, הכל רגיל. אני סתם רוצה להשיג יותר כסף״ זרקתי
״אז למה פשוט לא אמרת לי את זה באותו הזמן?״ הוא שאל

למה שיהיה לו אכפת?

הסתכלתי על הטלפון שלי לא יודע מה להגיב לו וראיתי את השעה
״עוד מעט מתחיל השיעור הבא שלי, נדבר בפעם אחרת!״ אמרתי לו והתחלתי להתקדם למבנה השני שיש בו את השיעור הבא שלי למרות שהוא מתחיל בכלל עוד רבע שעה... אבל אז הוא תפס לי את היד והסתכל עלי בדאגה ״אכפת לי.״ הוא אמר כאילו הוא קרא את מחשבותי. הוא עדיין מחזיק לי את היד ומסתכל עלי עם המבט הדאגני שלו והרגשתי חמימות בלחיי, כבר הבנתי שאני מסמיק.
״אני... אני אדבר איתך אחרי בית ספר.״ אמרתי והוא חייך ועזב את ידי ונתן לי ללכת.

🐇