אתגר קטן

עדיין רק חברים

נ.מ ליאם

נגמר בית ספר.
נפרדתי מלין וקאי. אמבר ואיימי בכלל ברחו באמצע היום. הלכתי לתחנה וכדי לחזור הביתה כמו כל יום אחרי בית ספר. כבר כמעט עשיתי את כל הדרך אל התחנה אבל אז מישהו טפח לי על הגב. הסתובבתי מבולבל לראות מי זה. זה היה ראיין.

שיט. שכחתי שקבעתי שניפגש אחרי שהבית ספר יגמר...

״אני מצטער, שכחתי מזה לגמריי״ חייכתי מרגיש מובך
״זה בסדר. רוצה ללכת לפארק ליד הבית ספר ונדבר על זה שם?״ הוא שאל והנהנתי עם הראשי לחיוב.
הגענו לפארק. ישבתי על הקצה של אחת המגלשות וראיין עמד לידי
״ההורים שלך לא נותנים לך כסף?״ הוא זרק ניחוש
״מה?״ נפלט ממני צחוק
״אז אתה הולך לספר לי היום?״ הוא חייך. נשכבתי לאחור על המגלשה ולא דיברתי.
״זה קשור למצב בבית?״ הוא שאל אחרי כמה שניות שלא דיברתי
״סוג של...״ אמרתי עם קול נמוך
״סוג של?״ הוא שאל והסתכל עלי
״פשוט... אין לנו הרבה כסף.״ מלמלתי. חשבתי שהוא ישפוט אותי, אבל כשהרמתי את ראשי להסתכל על פניו, מבטו נראה דואג ואכפתי.
״אתה נותן לי את האישור לעשות משהו בקשר לזה?״ הוא שאל
״ראיין, תעזוב את זה. שאלת עניתי.״ אמרתי וניסיתי לגרום לו לשכוח מזה, וזה עבד... דיברנו עוד קצת על דברים לא מעניינים ובסוף הוא ליווה אותי לתחנת האוטובוס שכמעט הספקתי להגיע אליה מאוחר יותר.
״אני יכול לבוא אלייך?״ הוא זרק משום מקום
״מה? מאיפה הבאת את זה״ נאנחתי
״אתה לא הטיפוס המארח אני רואה״ הוא נשמע מבואס.
הגענו לתחנה.
״אני גם ככה לא יכול היום שתגיע...״ אמרתי
״למה?״

איזה חטטן.

״אני הולך לראיון עבודה״ אמרתי והוא נראה מבולבל ״לא כבר יש לך עבודה?״
״אני התפטרתי״ עניתי בלי לחשוב לפני
״למה? קרה שם משהו?״ הוא שאל

שיט. לא אמרתי לו על מה שקרה עם דניאל...

״יודע מה, תבוא אליי מאוחר יותר. אני אשלח לך כבר הודעה מתי לבוא ועכשיו אני אכתוב לך את המיקום.״ אמרתי והתיישבתי בתחנה
״למה שינית את דעתך?״ הוא חייך אליי
״אני צריך לדבר איתך על משהו...״ אמרתי ואז בדיוק האוטובוס הגיע ונפרדתי מראיין. אחרי כמה דקות הגעתי הביתה והתארגנתי לראיון עבודה שדיברתי עליו. הייתי אמרו להיות מפוקס בשביל הראיון אבל המחשבות על דניאל בגלל שהוא צץ לי בראש בשיחה שלי עם ראיין משגעות אותי.
השעה שבע בערב.
שמתי נעליים והתכוונתי לצאת
״ביי אמא״ פתחתי את דלת הבית
״בהצלחה״ היא חייכה אליי. חייכתי חזרה ויצאתי לראיון.
אחרי כמה דקות הגעתי לשם. המקום נראה הרבה יותר יפה וגדול מאשר המסעדה הקודמת שמלצרתי בה... זה למה גם ממש נלחצתי. בטח יהיה לי קרה יותר להתקבל לפה מאשר סתם להגיד שאני רוצה לעבוד ככן כמו במסעדה הקודמת. פתחתי את הדלת שהובילה לחדר המנהל. ראיתי שם את המנהל יושב שם על כיסא גדול ושחור. נראה שהוא עסוק אבל כשהוא ראה אותי הוא עזב הכל
״תיכנס בבקשה״ הוא אמר בנחמדות. אבל זה לא הרגיע אותי, עדיין הייתי נורא לחוץ. הוא התחיל לשאול אותי שאלות ובכל שאלה גימגמתי יותר ויותר.