We are two matching pieces

Part 8

נ.מ. קרלו
התעוררתי בחדרי אני לא זוכר הרבה אחרי מה שקרה.
התרוממתי לישיבה והרגשתי משהו רך מדגדג את ידי, זה היה שערו של דין נראה שהוא נרדם.
הזזתי את ידי בזהירות כדי לא להעיר אותו, קמתי מהמיטה והרמתי אותו אליה, הוא היה ממש קל, אני צריך לדאוג שהוא יוכל כמו שצריך.
יצאתי מחדרי, הכנסתי למשרד שח ראיתי את חברי הטוב ומפקד הצבא שלי לוקה.
״אני רואה שהתעוררת״ לוקה אמר וקן מהכיסא.
״כמה זמן לא הייתי בהכרה?״ שאלתי אותו.
״יומיים״ אמר.
״איך גיליתם שנפצעתי?״ שאלתי.
״הארוס שלך״ אמר.
״באמת?״ שאלתי.
״כן, שמענו אותו צועק לעזרה, הצעקות שלו לעזרה היו משהו כמעט מעורר רחמים, בכל היומיים האלה הוא ממש דאג לך, הוא תלא עזב אותך לרגע, הוא ממש חמוד״ לוקה אמר.
הסתכלתי על לוקה במבט מזהיר, לא אהבתי את העובדה שהוא קראה לדין ״חמוד״.
לוקה הרים ידיים כחף מפשע.
״תרגע חבר, הוא שלך״ אמר.
התיישבתי הכיסא, ״מה פשפשתי ביומיים האלה?״ שאלתי.
״לא משהו מיוחד, כמה לקוחות שלא החזירו את החוב״ לוקה אמר.
״טיפלתה בזה?״ שאלתי.
״כן, יש לך כמה מסמכים שאתה צריך למלא״ אמר.
״בסדר, יש לך משהו לעשות?״ שאלתי.
״כן, אני צריך לאמן את החיילים החדשים, נתראה״ הוא אמר ויצא מהמשרד.
לאחר שעה בערך שמעתי דפיקות בדלת המשרד.
״כנס״ אמרתי והדלת נפתחה, בפתח הדלת עמד דין, ״שלום קרלו, איך אתה מרגיש?״ דין שאל.
״אני יותר טוב״ איך אתה?״ שאלתי.
״אני בסדר״ הוא אמר, ונכנס למשרד מתיישב בכיסא בקצה השולחן.
״תודה שהצלתה אותי״ דין אמר בראש מושפל. כעמתי מהכיסא והתקדמתי לכיוונו, נעמדתי לידו וליטפתי את גבו בידי.
״הם עשו לך עוד משהו?״ שאלתי.
״הם לא הספיקו״ הוא אמר.
״מה קרה להם?״ דין שאל, לא רציתי לספר לו שהרגתי אותם, הוא יותר מדי טהור כדי לשמוע דברים כאלה.
״הם לא פה, ומה קרה לא צריך לעניין אותך״ אמרתי בקול קר וחזרתי לעבוד על המסמכים.
לאחר עוד רבע שעה גמרתי עם המסמכים. דין עדיין ישב באותו מקום והתעסק בטלפון שלו.
פתאום קיבלתי שיחה טלפון מלוקה.
״מאצנו חייל של המאפייה הרוסית בשטח שלנו״ לוקה אמר.
״אני בדרך״ אמרתי ויצאתי מהמשרד, פקדתי על החיילים שלי לשמור על דין.
יצאתי מהבית מתחיל לנסוע למקום שלוקה שלח לי,
הוא הולך להיחרת על הרגע בו הוא נכנס לשטח שלי