חצויים אבודים

סיוטים ומפלצות

שלום! פאנפיק ראשון שלי.

כבר מודיע מכחיש את גורלו של אפולו. ממש לא מבין את ריק ריידן באמת להרוג את ג'ייסון?!

הסיפור מתרחש חודש אחרי הקרב עם גאיה ויום אחרי הספר פלאשבק בשומרת הערים האבודות.

(כבר מודיע יהיו כאן כמה ספוילרים למי שלא קרא את הספרים) 

אז תרדו למטה ותקרא את הספר

מקווה שתהנו.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

נ.מ פרסי 

האנשים בגלימות השחורות רדפו אחרי למן כלא. ידעתי שאין לי סיכוי לנצח אותם והייתי חייב למצוא דרך לברוח מהם. פניתי באופן אקראי למסדרון שלא היה לי מושג לאן מוביל, נכנסתי מהר לתוך תא, סגרתי אחרי את הדלת והתחבאתי בפינה. הרגשתי את הלב שלי פועם במהירות עצומה כשהצעדים שלהם התקרבו, אבל למרבה השמחה הם המשיכו הלאה. גל של הקלה שטף אותי ונשמתי לרווחה. 

פתאום היתה לי הרגשה מוזרה שאני לא לבד. כשהבטתי סביבי ראיתי  מישהו עטוף במשהו שנראה קצת כמו ערפול, אבל הוא היה קשור לכיסא ומסומם. רציתי לשחרר אותו אבל ברגע שהתקרבתי אליו הערפול הסתובב סביבי והשתלט עלי.

התעוררתי בבהלה והבנתי שזה היה רק חלום,  אבל עדיין הייתה לי הרגשה מוזרה.

תהיתי מי היה אותו איש והאם הוא חצוי שיכול לשלוט בערפול. 

העפתי מבט בשעון שטייסון נתן לי למתנת יום הולדת וראיתי שהשעה שש בבוקר. ממש לא שעה שאני רגיל אליה. החלטתי שלשם שינוי אני אעיר את אנבת', נראה כמה היא תאהב את זה. נכון שאולי אשלם על זה שאר היום, אבל נראה לי שזה יהיה שווה את זה.

התארגנתי מהר ויצאתי מהביתן. ערפל של בוקר נח על שדות התות, והמחנה היה שקט בצורה יוצאת דופן. פתאום שמעתי נהמה. תהיתי איזו מפלצת טיפשה תתקוף אותי עכשיו. הוצאתי את אנקולסמוס, והתכוננתי לקרב. פתאום מאחורי תקפה אותי כימרה. נאנחתי. מכול המפלצות שיכולות להיות דווקא כימרה? באמת מה עשיתי לאלות הגורל שהם מענישות אותי ככה? התחלתי לתקוף אותה ונזכרתי בקרב שלי איתה בקשת של סנט לואיס אבל הפעם לא הייתי מוכן להפסיד. כלומר, באמת - עברתי את קרונוס וגאיה אני באמת עכשיו הולך למות מכימרה? אבל כשהכימרה זינקה עלי חשבתי על אנבת' שלא תבין מה קרה לי, וכבר אמרתי ביי לחיים, שוב.

אבל פתאום שמעתי הנפת חרב, הבטתי למעלה עד כמה שהכימרה איפשרה לי וראיתי את ג'ייסון .

"נראה לך הוגן להילחם בכימרה בלעדי?!" הוא צעק

"שמע, אם זה מה שיעשה לך את היום נראה לי שאסכים שתצטרף אלי" עניתי. האמת ששמחתי לקצת עזרה.

הוא התחיל לתקוף את הכימרה והיא ירדה ממני. בכוחות משולבים תקפנו אותה ביחד ואפילו שהיינו שנינו ביחד היו פעמים שהיא כמעט נצחה אותנו. בסוף נזכרתי בגברת אולירי ושרקתי לה והיא מי שהכריעה את הכף לטובתנו. היא נלחמה ממש טוב (חבל שהיא לא נלחמה ככה בקרב על מנהטן) ואני וג'ייסון כמט ולא היינו צריכים להתערב בקרב.

אחרי שגברת אולירי ניצחה את הכימרה הלכתי ונעמדתי ליד ג'ייסון."תודה אחי."  אמרתי.

ג'ייסון נעץ בי מבט רציני: "הייתי חייב. אם הייתי נותן לך למות, הייתי מצטרף אליך בשאול, כי אנבת' כבר הייתה הורגת אותי". 

"אם כבר דיברנו על אנבת'" אמרתי לו "רוצה ללכת להעיר  אותה? פעם ראשונה שלי".

"או כן" הוא ענה לי עם חיוך על הפנים כמו שיש לליאו לפני מתיחה והמשכנו לביתן אתנה.

"מה שבטוח" אמרתי לו תוך כדי הליכה "אם הייתי צריך הוכחה לכך ששווה לישון עד מאוחר, נראה לי שקיבלתי אותה עכשיו".

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אם תוכלו לומר מה דעתכם בתגובות אני אשמח 

ובבקשה אם תוכלו להצביע אני אמות עליכם