אחרי הארוחה

690 63 45
                                    

(בפרק הקודם: בשלב הזה מר פורקל אמר:)

--------------------------------------------------------------------------------------------

נ.מ אנבת'

"אני חושב שנחנו מספיק, ותודה רבה אדליין על הארוחה הטובה. הגיע הזמן לקבל כמה החלטות".

"רגע", אמרתי "אולי כדאי לפני זה שתשתפו אותנו במידע שלכם?"

"הסיפור המלא ארוך מאוד" הוא ענה "ויש כאן כמה אנשים לחוצים", הוא הביט לכיוון לין שישבה מולו.

"אבל איך אתם מצפים מאיתנו להשתתף לפני שנבין מה באמת קורה כאן? נכון שנראה שאנחנו אמורים לעזור לכם, אבל לא נסכים להשתתף בשום דבר לפני שיש לנו מושג למה אנחנו נכנסים".

"כאילו שתמיד אנחנו יודעים בדיוק לקראת מה אנחנו הולכים" שמעתי את ליאו ממלמל. נעצתי בו מבט זועם והוא מיהר להשתתק.

"אני מניח שאתם צודקים" אמר מר פורקל. "אבל זה אומר שלא נוכל לצאת הערב. כבר עכשיו מאוחר מאוד. אם כך, אני מציע שכל האלפים כאן יתפזרו לבתיהם. לגבי החצויים...?" הוא סיים את המשפט בשאלה והביט לכיוון גריידי אדליין.

"הם יכולים לישון כאן, אם הם מוכנים לחלוק חדרים" אמרה אדליין.

"אולי עדיף שהם יבואו עם ביאנה ואיתי לאוורגלן? יש לנו הרבה יותר מקום" הציע פיץ

וואו, יותר מקום מהבית הזה? תהיתי לעצמי. הוא בטח גר בארמון. 

"לדעתי עדיף שיישארו כאן, ובינתיים אני אעדכן אותם על הכל" אמרה סופי. "אני כבר מנוסה בלתקצר את כל מה שעבר עלינו. כמובן אם לא אכפת לכם" והיא הביטה בי בשאלה.

העפתי מבט בחברים שלי. נראה שאין התנגדות. "נשמח להישאר כאן, תודה" אמרתי. 

"אם כן, נקבע להיפגש כאן שוב מחר בבוקר ונתכנן את המשך הפעילות" אמר מר פורקל.

"אורהלי ואני נעדכן בינתיים את המועצה, על הגעת החצויים" אמר ברונטה.

"סליחה, אבל אתם בטוחים שאתם רוצים לעדכן את המועצה שלכם עלינו?" שאלתי "כלומר, סליחה שאני מציינת את זה, אבל אנחנו לא אמורים להיות מן סוג של הפתעה שמשנה את המצב? אם כל כך הרבה אנשים ידעו עלינו אני לא בטוחה שנישאר בגדר הפתעה"

"ודאי שאת לא מתכוונת לרמוז שיש בוגדים במועצה!" קרא ברונטה בזעזוע

"לא אמרתי את זה, אבל סוד לא נשאר כזה כשיש הרבה שיודעים אותו, וכבר עכשיו יש כאן די הרבה אנשים" עניתי. חוץ מזה, חשבתי לעצמי, אלא אם העולם האלפי שונה לחלוטין מכל עולם אחר שנתקלתי בו, תמיד אפשר למצוא בוגדים ומשת"פים מכל מיני סוגים, אפילו ברמות הכי גבוהות. ראיתי את מר פורקל נועץ בי מבט ומהנהן אלי בצורה בלתי מורגשת. האם הוא קרא עכשיו את המחשבות שלי? נעצתי בו מבט כעוס והוא הביט הצידה.

"יש משהו במה שהנערה אומרת" אמרה אורהלי. אמנם אני בטוחת במועצה, אבל נוכל לחכות עוד קצת עד שנעדכן אותה". ברונטה הביט בכולם והנהן בסוף בחוסר רצון. 

ואז כולם התפזרו, וסופי התחילה לספר לנו את הסיפור שלה, כשגריידי ואדליין מוסיפים מדי פעם פרטים ואת נקודת המבט שלהם. הסיפור היה מעניין וסופי סיפרה טוב, אבל הוא בהחלט היה ארוך, וראיתי את פרסי לידי מתחיל לנמנם מדי פעם.

"תתעורר מוח אצה" לחשתי לו "שים לב, זה חשוב".

"מה את רוצה חכמולוגית? דווקא הבוקר התעוררתי ממש מוקדם, ועוד נלחמתי במפלצת לפני ארוחת הבוקר. אני לא רגיל לשעות כאלה". 

"אולי כדאי שאדאג לך למפלצת כל בוקר, שתתרגל" הצעתי, ונעצתי בו מבט נוזף.

"טוב בסדר! אני משתדל" הוא ענה. חייכתי לעצמי. זה עובד כל פעם.

"וככה" סופי סיימה "טאם נאלץ ללכת עם הנסתרים, ואנחנו עם התחושה הקבועה שהם תמיד לפנינו. אולי בעזרתכם משהו ישתנה סוף סוף".

"ואין לכם מושג אפילו מה המטרה שלהם" ציין פראנק.

סופי נענעה בראשה לשלילה. אצלי נוצרה השערה כלשהי לגבי המטרה שלהם, אבל היא היתה מאוד מרחיקת לכת, ורציתי לחשוב עליה עוד קצת. בנוסף, אם אני צודקת, עדיף לספר את זה לפני שאר חברי הקבוצה. נראה שפרסי שם לב, כי הוא לחש לי

"חשבת על משהו חכמולוגית, נכון? יש לך רעיון?"

"כן" עניתי "אבל אני עוד רוצה לחשוב על זה. אספר לך בהמשך".

"סופי, אמרת שטאם הלך עם הנסתרים" אמר ניקו. "כבר התכוננתם, אני מקווה, לכך שהנסתרים ידעו את כל מה שהוא יודע עליכם?"

"אני לא מאמינה שהוא יספר להם משהו חשוב", ענתה סופי. "הוא עשה את זה רק מחוסר ברירה, הוא יעשה כמיטב יכולתו לשמור עלינו".

"אין מצב שמיטב יכולתו יספיק! לא אמרת שיש איתם טלפת? טאם יכול לשמור על המוח שלו מפניו? איך לא עשיתם כלום?" ניקו קרא

סופי, גריידי ואדליין החליפו מבטים מבוהלים. 

"אתה צודק" אמרה סופי. "שכחתי שזה שונה מהפעם שקיף הלך איתם, שא לא היה להם טלפת. אני חייבת ליצור קשר עם מר פורקל. אולי הוא כבר עשה משהו בנידון, אני מקווה ממש".

"נקווה לטוב," אמרתי. "אבל עכשיו כבר מאוחר ונראה לי שכדאי שנלך לישון."

אולי כדאי שחלק יבואו איתי ועם ביאנה לאוורגלן? פיץ שאל. יש שם יותר מקום מהייבנפילד, ולא נראה לי שיהיה פה מקום לכולם. אז החלטנו שליאו, ג'ייסון ופייפר ילכו לאוורגלן, ופרנק, הייזל, פרסי ואני נשאר כאן לישון.  פיץ שלף מין גביש מנצנץ, ועשה עם ביאנה, ליאו, ג'ייסון ופייפר את מה שהבנו שנקרא זינוק אור.

אנחנו נכנסנו לבית, אדליין סידרה לנו מקומות לישון ונרדמנו.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רף ההצבעות עכשיו הוא 9. בהצלחה!




חצויים אבודיםWhere stories live. Discover now