חצויים אבודים

תוכניות בשחמט

פרנק

עמדנו מול הדלת המנצנצת, וכרגיל, נראה שפרסי מוכן להסתער על הדלת כדי לבדוק מה יש מאחוריה, וכולם מוכנים לרוץ אחריו. מזל שיש עוד מישהו שחושב בחבורה על אסטרטגיות חוץ ממני - אנבת' כמובן. טוב, אמא שלה היא גם אלת המלחמה, למרות שאני לא אוהב לחשוב על זה. האלים יכולים לעשות לי כאב ראש.

"לפני שאנחנו מסתערים בלי לחשוב" היא אמרה לכולם "כדאי לבדוק את הדלת הזו. אולי זו בכלל מלכודת?"

זה עצר אותם, למרות שלפרסי היה מבט שנראה כמו "למה לחשוב כשאפשר להסתער". אבל כמובן שהוא מקשיב לאנבת'.

כולנו הבטנו על הדלת. היא היתה מלבנית ומנצנצת, קשה לפספס דלת כזו.

"איך זה שלא ראית את הדלת הזו קודם?" שאלתי את סופי

"שאלה טובה" היא ענתה. "גם אני שאלתי את עצמי את זה. אולי בגלל שלא נכנסתי עמוק כל כך, והייתי מרוכזת בסייחים, ובכל מה שקרה אח"כ?" היא סיימה את המשפט בשאלה, ונראה לי שאף אחד מאיתנו לא חשב שזה הבר משכנע.

"אז יש לנו עסק עם דלת שצצה אתמול באופן פתאומי, ובזה בערך מסתכם הידע שלנו" ג'ייסון סיכם.

"תזכירו לי, אולי לאחד מכם יש כוחות של לראות דרך דלתות?" לין שאלה

"מה אתה אומר סופרמן?" פרסי שאל את ג'ייסון. "יש לך כוח כזה שהסתרת מאתנו?"

"הלוואי" ענה ג'ייסון. האמת שאני לא בטוח שהוא מכיר את הכוחות של סופרמן ובכלל הבין מה פרסי רוצה ממנו.

"יש לנו בכלל איך לבדוק את הדלת הזו?" שאלה סופי בפקפוק

"בעצם חבל ששלחנו את ליאו ודקס מכאן" הייזל אמרה. "בטח הם היו יכולים להועיל במשהו".

"אבל גם לך יש כוחות" אמרתי לה. "אולי ניתן לבדוק באמצעות כשפים אם יש מלכודות על הדלת?"

"מעולם לא ניסיתי את זה" היא ענתה בחוסר ביטחון. "אני בכלל לא בטוחה אם כשפים יצליחו להתגבר על דברים מדעיים".

"שווה ניסיון" אנבת' אמרה. "ואולי - בגלל שממילא את לא מבינה את המדע הזה את יכולה לחשוב עליו בתור סוג של כישוף אחר, וזה ישפיע?"

"זה לא עובד ככה" שמעתי אותה ממלמלת לעצמה, אבל בכל זאת היא התקדמה לכיוון הדלת. היא התקרבה עד מרחק קטן ממנה, וסקרה אותה היטב. אח"כ היא עצמה את העיניים והתרכזה. כולנו עמדנו מאחוריה וחיכינו בנשימה עצורה. "בבקשה שהיא תצליח" התפללתי באופן כללי לכל האלים. רציתי לתמוך בה, ושתצליח לא רק בשבילנו אלא גם בשבילה. לא שהתרשמתי שהאלים מועילים במיוחד, אבל אין מה להפסיד. אחרי דקה בערך היה נראה שיש זוהר מסוים מסביב לראש שלה, בעיקר באזור העיניים. ופתאום, כמו בסרטים של סופרמן, בקעה מעין קרן מהעיניים שלה שהתרחבה והקרינה על הדלת. כולנו התנשפנו בהפתעה. במקומות שהקרן פגעה בה הדלת נהייתי שקופה, ויכולנו לראות מה יש מהצד השני: היה שם מסדרון קצר, שהוביל לגרם מדרגות מתעגל שיכולנו לראות רק את חלקו העליון.