חצויים אבודים

המגדל

כן אני יודע, אני מרושע. לא המשכתי את הסיפור עם פייפר, אבל מה לעשות?

------------------------------------------------------------------------------------------------

נ.מ פרסי

זינקנו. לא חשבתי אי פעם שיכול להיות משהו גרוע ממסע צללים, אבל זה הוכיח לי שכן. כאילו, ברצינות אלפים! איך אתם מסוגלים כמה פעמים ביום להתפרק למיליון חלקיקים לטוס על קרן אור ולהתגבש מחדש? איך הם מסוגלים?

אנבת' שכאילו קראה את המחשבות שלי הוסיפה בקול: "איך לא איבדנו חלק מהם בדרך?"

סופי שכנראה הבינה על מה דיברנו הסבירה: "אנחנו מפתחים יכולת ריכוז ששומרת על כול החלקיקים שלנו. נגיד ההזנקה לכאן, היתה אחת הקשות, כי אני ולין היינו צריכות לשמור על עצמנו, ועוד שניים שלושה אנשים כול אחת." 

"אני לא מבין למה אתם בכלל עובדים בשיטה הזאת," ג'ייסון רטן. "הייתי כבר מעדיף לעוף בתוך מנהרה טחובה בלי אוויר."

"אני אבקש מליאו לארגן לך," אנבת' אמרה. 

"מישהו יודע איפה סילבני?" שאלתי. די נקשרתי לסוסה הזאת.

סופי משכה בכתפיים, ואז פתאום החזיקה את הראש והתפתלה. 

"מה קרה?" פרנק שאל אותה. 

"זאת סילבני," היא ענתה. "היא שולחת לי מסרים הטלפתיה, ואני לא יכולה לחסום את זה. וזה לא עוזר שהשידורים שלה בעוצמה של מאה חמישים דציבל."

"אווץ'," אמרתי והעוותי את פניי. "נשמע כואב. איזה מזל שאני יכול דבר איתה באמת ולא רק בראש."

"כן, זה לא הוגן," היא רטנה.

"היי, זה המשפט שלי!" קראתי בקול. (ה.כ פרסי כול הזמן אמר את זה אחרי שהם גילו שפרנק יכול להפוך לכול חיה בזכות פוסידון)

"יותר של קיף," לין הוסיפה בצחוק. "הוא כול הזמן רטן על זה שהוא היה תקוע במרפאה וכול האחרים עשו את כול ה"כיף"."

"זה נשמע כמו מה שאני עושה לניקו תמיד," וויל אמר. 

"אה, אז עכשיו אתה מודה בזה," ניקו רטן.

"אני מודה שאני עושה את זה, אבל לא בכוונה!" וויל אמר עם עיניים תמימות פעורות לרווחה.

"טוב, בואו נתמקד." אנבת' החזירה את כולנו לריכוז. "אנחנו צריכים לגלות מה יש מאחורי הדלת. "

סופי סוף סוף הרימה את הראש ואמרה: "סילבני מגיעה עכשיו." כעבור שנייה באמת סילבני הגיעה עם עוד אליקורן.

"סילבני!" קראתי בשימחה. "את פה! אבל מי זה שנמצא לידך?"

האליקורן השני השתחווה לפני. "אני גרייפל, בוס. אני הבן זוג של סילבני."

" תקרא לי פרסי, לא בוס." 

"אין בעיה בוס," הוא אמר לי.

"לא עוד אחד," נאנחתי בקול.