חצויים אבודים

הכל בראש

נ.מ פרסי

סופי ביקשה ממני לשמוע את הזיכרון שלי מהשיחה עם סילבני והסכמתי, כי ראיתי שזה חשוב לה. היא עמדה שם עם עיניים עצומות ולקח לה קצת זמן. בינתיים היינו רק אני, סילבני והשקט והשלווה המופלאים שסביבי. מעולם לא חוויתי מן שלווה כזו שהשקיטה קצת אפילו את ההיפראקטיביות החצוי שלי. סילחו לי על הכפירה, אבל מי צריך את איי המבורכים אם הוא יכול לחיות פה? בטח בגלל זה האלפים חיים לנצח. לא כמו החיים המטורפים של חצויים. חשבתי על חלק מהדברים שעברתי מאז שגיליתי שאני חצוי, ופתאום שמעתי התנשפות וסופי הביטה עלי בעיניים קרועות מאימה.

"אתה... אני מצטערת, לא התכוונתי לחטט, פשוט הזיכרונות שלך קפצו פתאום, סליחה שראיתי. איך...?!" המילים התבלבלו לה מרוב התרגשות.

"את מתכוונת שראית את כל הזיכרונות עליהם חשבתי עכשיו?!" קראתי. לא ידעתי אם אני יותר כועס עליה או מרחם עליה שנחשפה לאוסף הזיכרונות האלה. לי קשה לחיות איתם, ואני כבר מתורגל. לחוות את הכל בבת אחת, זה בטח הלם רציני. 

"כן, זה היה בטעות, באמת!".

ראיתי שהיא באמת מזועזעת ומתחרטת, והרחמים ניצחו. "מסכנה, בטח נבהלת ממש. כמו לצפות בסרט אימה בלי הכנה מראש". נראה לי שהיא הופתעה שאני לא כועס עליה, אבל מצדי היא קיבלה כבר את העונש שלה. אולי אפילו יהיו לה סיוטים...

"איך אתה נשאר שפוי אחרי כל מה שעברת?" היא שאלה אותי.

"מי אמר שאני שפוי?" גיחכתי. סופי בהתה בי לרגע ואז החלה לצחוק גם כן, ותוך רגע שנינו צחקנו יחד. 

"את מבינה, תמיד עדיף לצחוק על דברים, זה עושה את זה קל יותר" אמרתי כשנרגענו קצת.

"כן, כבר שמעתי את זה בעבר" היא ענתה בשקט. "אגב, מצטערת ממש על אמא שלך".

"אמא שלי?" שאלתי. "למה?". ואז הבנתי פתאום - "לא, היא בסדר גמור. המינוטאור לא הרג אותה. האדס אל השאול לקח אותה בשבי אבל הוא שחרר אותה אחר כך. היא חיה באושר עם בן זוג חדש ויש לי אפילו אחות קטנה וחמודה מהם".

"איזה יופי! אני ממש שמחה בשבילך" נראה היה שבאמת הוקל לסופי. התחלנו לחזור לכיוון הבית. "בכל אופן, עכשיו אני מתחילה להבין איך ניצחת את סנדור. שאגב, לא האמנתי שזה אפשרי בכלל. נראה לי יש לך יותר ניסיון קרבי אולי מאשר לכל שומרי הראש שלי יחד".

"אז למה בעצם יש לך כל כך הרבה שומרי ראש?" שאלתי.

"זה גם סיפור ארוך" היא ענתה. "נראה לי שהגיע הזמן שניכנס הביתה, נאכל, ונסביר לכולכם מה בדיוק קורה אצלנו, כדי שנוכל לתכנן". 

נ.מ. קיף

סופי ונער המים חזרו יחד אל הבית, ואני הייתי מוטרד. קודם הרגשתי גל עצום של רגשות בהלה מעורבבים עם עוד רגשות שליליים מהכיוון של סופי. אח"כ זה נרגע ושניהם צחקו יחד, באופן שגרם לי קצת לקנא. כעסתי גם בשביל פיץ. רק לפני רגע היא היתה איתו, ועכשיו צריך לחשוש מהבחור החדש? כשהם עברו לידי עיכבתי אותה רגע מאחור.