״ננסי״ אמרה רובין
״מה?״ שאלה ננסי בעייפות
״אנחנו צריכות לקום״ לחשה רובין באוזנה של ננסי ונישקה אותה.
״אנחנו חייבות?״ שאלה ננסי
״אולי״ אמרה רובין
״אז לא בא לי״ אמרה ננסי
״גם לי לא״ אמרה רובין וצחקה, רובין חיבקה את ננסי ונישקה אותה.
רובין הניחה את ידיה על חולצתה הרפויה שלי ננסי וליטפה אותה.
״תורדי..״ לחשה ננסי בין נשיקותיה של רובין, רובין הורידה בעדינות את חולצתה של ננסי, כדי להראות לננסי שהכל בסדר, היא נהגה בזהירות למקרה שהמנהג הישן של ננסי לבכות יחזור.
אבל ננסי לא בכתה.
היא הורידה את חולצתה של רובין, ונישקה אותה בלהט.
״פאק..״ לחשה רובין
״משהו קרה?״ שאלה ננסי שנשמעה קצת מבוהלת
״כן, חברה שלי יפה״ אמרה רובין וחזרה לנשק את ננסי שהאדימה מעט.
״הכל טוב?״ שאלה רובין אחרי כמה דקות, היא הייתה רגילה לבדוק עם ננסי בגלל ההרגל שלה לבכות.
״כ..כן..״ אמרה ננסי, רובין עצרה כששמעה את קולה של ננסי.
״ננס, לא צריך, אם את לא רוצה ברור שלא..״ אמרה רובין
״אני רוצה״ אמרה ננסי ונישקה את צווארה של רובין ונשכה אותו קלות.
( ה״כ רק אומרת, אני לא כותבת *שום* תוכן מיני, אין מה לדאוג, אין כלום מעבר לדברים כאלו. זה הכי רחוק שיגיעו אליו. אני מבטיחה שבמהלך כל הסיפור לא יהיו דברים מעבר לזה, או מעבר לזה בהרבה. אין לי נסיון מן הסתם בדברים כאלו, ואני מרגישה גם לא ככ בנוח כשאני כותבת על זה, פשוט זה סוג של רומן, אז אני חייבת לעשות משהו..., ובכל זאת מבטיחה. )
״רובין!״ קראה אמה של רובין
״כ..כן?״ שאלה רובין שהסמיקה לגמרי, ננסי המבוהלת ששכבה לידה נכנסה מתחת לשמיכה, רובין לבשה את חולצתה במהירות ודחפה את חולצתה של ננסי מתחת לשמיכה עם ננסי.
אמא של רובין עמדה ליד הדלת.
״התעוררת״ חייכה אליה
״כן״ אמרה רובין
״הכל בסדר?״ שאלה אמה
״כן..״
״אני הולכת לעבודה, את תסתדרי פה לבד, כן?״ שאלה אמה
״כן, אני אהיה בסדר״ אמרה רובין, היא הרגישה את ידה של ננסי לידה, רובין השכילה את ידה בעדינות מתחת לשמיכה והחזיקה את ידה של ננסי.
״את בסדר..?״ שאלה אמה מעט בחשד
״כן, ביי אמא״ אמרה רובין
״טוב.., ביי״ אמרה אמה ויצאה בחזרה למסדרון.
רובין חיכתה עד ששמעה את צליל הדלת הנתרקת ורק אז אמרה לננסי לצאת.
״זה היה קרוב״ אמרה ננסי
״כן״ אמרה רובין
״לדעתי היינו באמצע משהו״ אמרה ננסי וצחקה
״באמת?, מה את אומרת?״ אמרה רובין, צחקה ונישקה את ננסי בלחיה, ננסי חיבקה את רובין ורובין כיסתה אותן בשמיכה.
״אני עייפה״ אמרה ננסי
״אז בואי נחזור לישון״ אמרה רובין וליטפה את שערה של ננסי, ננסי נשכבה ליד רובין ושמה את ראשה על רובין.
״אני אוהבת אותך, את יודעת?״ שאלה רובין
״כן אני יודעת, אני אוהבת אותך גם״ אמרה ננסי, עברו כמה דקות ורובין נרדמה.
״רובין, נרדמת?״ שאלה ננסי, אף תשובה לא נשמעה, ננסי גיחכה וקמה מרובין.
היא כל כך יפה חשבה ננסי, ננסי נישקה את רובין בעדינות
״אוי..., נרדמתי סליחה״ לחשה רובין שהתעוררה
״זה בסדר״ אמרה ננסי וחייכה
״לא ישנתי הרבה, נכון?״ שאלה רובין
״לא, ממש לא, רק כמה דקות״ אמרה ננסי וחיבקה את רובין, רובין נישקה את ננסי, לאט לאט הנשיקה הפכה לאגרסיביות יותר, ננסי דחפה את רובין על הקיר והורידה את חולצתה.
( ה״כ רק מזכירה, שאין מה לדאוג, זה לא יימשך )
״למה את כל כך יפה?״ שאלה רובין
״את כל הזמן שואלת אותי שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך״ אמרה ננסי, וחזרה לנשק את רובין.
