ננסי קמה בבוקר והתארגנה במהירות, היא הייתה חייבת לברר את העיניין עם ויקי ורובין, היה לה קשה להאמין שמה שסיפרו לה נכון, אך מצד שני, אם זה לא נכון, למה לספר?.
שאלות כאלו ואחרות התרוצצו בראשה של ננסי מהרגע שקמה ועד שהגיעה אל ביתה של רובין.
ננסי דפקה בדלת בכוח וניסתה להחניק כמה דמעות שעמדו בעיניה
״ננסי, מה את עושה פה?״ שאלה רובין בפליאה כשפתחה את הדלת
״אנחנו צריכות לדבר...״ אמרה ננסי
״את בסדר?״ שאלה רובין בדאגה והתקרבה אל ננסי, ננסי התרחקה מרובין בחוסר רצון ונכנסה אחריה לביתה.
הן הלכו אל חדרה של רובין ורובין סגרה אחריהן את הדלת.
״מה קרה?״ שאלה רובין
״את.. התנשקת עם ויקי?״ שאלה ננסי בבכי, רובין קפאה במקום.
״איך.., מי...״ גימגמה רובין משהו
״זה נכון, אני לא מאמינה״ אמרה ננסי ובכתה
״ננסי בבקשה״ אמרה רובין שדמעות החלו לזלוג מעיניה
״למה לא סיפרת לי״ אמרה ננסי בבכי והתקרבה אל דלת
חדרה של רובין
״אני...״ ניסתה רובין להגיד משהו ומבטה הושפל לרצפה
״את מה?, תני לי לנחש..., ׳זאת הייתה רק נשיקה׳ ״ אמרה ננסי בבוז בזמן שבכתה
״ננסי... אני ידעתי שככה-״ ניסתה רובין להגיד משהו
״ידעת מה?״ התפרצה ננסי אל דבריה בכעס
״ידעתי שככה תגיבי!״ צעקה רובין
״ידעתי שאת לא תוכלי לשמוע על זה, ידעתי שאת תעשי את זה״ הוסיפה רובין בבכי
״אני לא אני-״ התחילה ננסי להגיד משהו אבל המילים נבלעו בבכי שלה
״את מה?, תסתכלי עליי ותגידי לי שלא היית עושה את זה״ אמרה רובין.
ננסי לא הרימה את מבטה.
״ננסי!״ צעקה רובין
״אני לא כועסת על הנשיקה..״ אמרה ננסי לאיטה
״אז מה?״ שאלה רובין ונגבה את דמעותיה אך אלו לא הפסיקו לפרוץ
״אני מאוכזבת. שאת מרגישה שאת לא יכולה לספר לי על דבר כזה״ אמרה ננסי
״את לא יודעת מה עבר עליי מאז היום ההוא, שעות ישבתי וחשבתי מה כדאי לעשות״ אמרה רובין בבכי
״אם את לא מסוגלת לספר לי על דברים כאלו, אולי לא כדאי שניהיה ביחד״ אמרה ננסי באיטיות
״אולי לא כדאי״ אמרה רובין
״אז... אנחנו נפרדות...״ אמרה ננסי ברעד
״כנראה שכן״ אמרה רובין
״ביי, רובין״ אמרה ננסי ויצאה מחדרה של רובין.
רובין התפרקה בבכי על מיטתה, הרגשה הנוראית עטפה אותה בכל מקום, איך שלא תסובב את האירועים, היא התנהגה כמו אידיוטית מכל בחינה.
היא הייתה צריכה לספר לננסי, ובגלל שלא עשתה זאת, עכשיו זה נגמר.
רובין החניקה צעקה של תסכול וחזרה לבכות בשקט עד שנרדמה.
ננסי פתחה את דלת ביתה באגרסיביות ועלתה אל חדרה במהירות, היא נשכבה על מיטתה ופרצה בבכי.
היא חשבה על זה שרק אתמול היא ורובין היו ביחד, שמחות.
היא צחקה בבכי.
עם הפרידה כל עולמה התפרק לנגד עיניה. ( ה״כ האני חשבתי שהבהרתי- את לא פאקינג ג׳יי קיי רולינג דיי עם זה דייי- )
היא ורובין לא ביחד יותר, ההרגשה המחליאה הזאת הייתה נוראית אף יותר בתקופה שהן אינן יכלו לצאת בגלל איומיו של סטיב, ננסי הרגישה ריקנות שאין שניה לה. ( ה״כ אמאלההה שוב עשיתי את זה אני מדברת כאיחו אני איזה סופרת וותיקה ומפורסמת מלפני מאה שנים, ואז כשאני בודקת את הפרקים אין מצחיק יותר מזה )
היא ידעה שהיא ורובין לא ביחד יותר... מבחירה.
האם זה באמת היה ככה?, בחירה?, ננסי חשבה על קצב האירועים המהיר, ביום אחד כל העולם התהפך, ואם זה בא ממישהי כמוה שהיו לה... עיסוקים קשים יותר מפרידות בחיים, ( ה״כ אהמ מפלצות חסרות פנים, מפלצת צל שאיימה להשתלט על המין האנושי וילד מעבדה שהשתגע ) כנראה שזה לא היה אירוע רגיל.
ננסי עברה פרידות בעבר, היא וסטיב נפרדו, היא וג׳ונתן נפרדו, בשתי הפעמים האלו ננסי הרגישה עצב ( כמובן שעם ג׳ונתן הוא היה גדול יותר ), אבל היה זה מין עצב של דברים שנעשו מפני שהיו חייבים.
הפרידה מרובין נראתה שטותית וחסרת פואנטה.
הרי ננסי אהבה את רובין, ובכל זאת, היא הרגישה שזה לא דבר שאפשר לסלוח עליו.
ננסי נרגעה מעט וכעבור כמה דקות נרדמה.
