ננסי בהתה ברובין שישנה מחובקת איתה, ננסי לא ידעה שאפשר להתגעגע למישהו כל כך. ( ה״כ זה לא ברור פה כל כך איך ננסי נמצאת אז תדמינו שהיא כזה נשענת על הכף יד שלה והמרפק שלה על המיטה ורובין מחבקת אותה (כמובן זו אני! שבועיים אחריי שכתבתי את זה, ואני מובכת רק מהתיאור הזה) )
היא טעתה כשנפרדה ממנה, היא טעתה כשכעסה עליה, היא טעתה כשהתעלמה ממנה.
אבל עכשיו ננסי סיימה לטעות.
״אני אוהבת אותך״ לחשה ננסי יותר אל עצמה מאשר אל רובין, רובין חייכה.
״בוקר טוב גם לך״ אמרה רובין והזדקפה לישיבה, ננסי התיישבה במהירות , הסמיקה וסובבה את ראשה. ( ה״כ אני של אחריי שבועים: ליטרלי דיי זה לא כזה מביך למה, טוב פסדר שישאר ככה )
״אה... אני-״ התחילה ננסי להגיד משהו כשראשה עוד היה מופנה לכיוון שבו לא רובין לא ראתה את פניה.
״אני אוהבת אותך גם ננס, מאוד״ קטעה אותה רובין, ננסי הסתובבה, חיבקה את רובין בחוזקה והשכיבה אותה אחורה בחזרה.
ננסי נישקה את רובין, היא התגעגעה אליה כל כך.
פתאום דבר שלא קרה הרבה מאוד זמן קרה, ננסי בכתה.
״ננסי את בסדר?״ שאלה רובין בדאגה, ננסי לא הסבירה היא התפרקה בבכי ורובין חיבקה אותה. ( ה״כ הפרק הזה מביך אותי. -ניק של אחריי שבועיים- )
״הכל בסדר קטנה, אני אוהבת אותך״ אמרה רובין ונישקה את ראשה של ננסי שחיבקה אותה בחוזקה, לאחר כמה דקות ננסי נרגעה וקמה מרובין במבוכה.
״זה היה באשמתי״ אמרה ננסי לבסוף
״מה היה באשמתך ננס?״ שאלה רובין בבילבול
״נפרדנו, בגללי״ אמרה ננסי
״אל תגידי את זה ננסי, שום דבר לא היה באשמתך״ אמרה רובין וחייכה אל ננסי
״אני.. כל כך...״ התחילה ננסי למלמל משהו אבל לא הצליחה לסיים את המשפט
״בואי לפה״ אמרה רובין וסימנה לננסי לשכב לידה, ננסי נשכבה ליד רובין ורובין נצמדה אליה בחיבוק, ננסי הסתובבה אל רובין ונישקה אותה, רובין הייתה מעט מופתעת והסמיקה במבוכה. ( ה״כ כשכבר אין לי רעיונות ובגדול אז אני סתם מושכת זמן -ניקו של אחריי שבועיים- )
״אני מצטערת זה-״ התחילה ננסי להגיד משהו אבל רובין קטעה אותה בנשיקה.
ננסי הורידה את החולצה של רובין, הן היו הרבה פעמים במצב ( ה״כ מ ב י כ ה- -ניקו של אחריי שבועיים- ) הזה ובכל פעם ננסי הרגישה מבוכה מחודשת, רובין הסתכלה עליה בשעשוע, הדברים האלו תמיד הצחיקו אותה.
״מה כל כך מצחיק אותך״ אמרה ננסי
״את״ אמרה רובין
״אני?״ שאלה ננסי
״כן״ אישרה רובין
״מה מצחיק בי?״ שאלה ננסי
״את חמודה בעיקר, וזה מצחיק שכל פעם את נראית כאילו זו הפעם הראשונה שראית אותי ככה״ אמרה רובין ונישקה את ננסי
״אני.. אה.. אני לא״ גימגמה ננסי במבוכה משהו, רובין נישקה את ננסי שוב, הפעם ננסי הייתה זו שמשכה אותה אליה בחזרה.
״אם זה מצחיק אותך... בואי נראה כמה אני אצחק״ אמרה שקירבה אליה את רובין, ננסי והורידה את חולצתה, רובין סובבב את ראשה כי לא רצתה שננסי תראה את פניה האדומות.
״תסתובבי״ אמרה ננסי שהיה תורה לצחוק
״ל..לא״ אמרה רובין ( ה״כ דיי אני בוכה פה מצחוק אני ככ מביכה וזה מלפני שבועיים דיי דייי )
״למה?״ שאלה ננסי
״כי טוב לי ככה״ אמרה רובין
״רובי...״ לחשה ננסי באוזנה של רובין
״א..אוקיי....״ אמרה רובין לבסוף והסתובבה כשידיה מכסות את פניה
״ניצחת״ הודתה רובין לבסוף, ננסי חייכה ונישקה את רובין.
ננסי נישקה את רובין בלהט ( ה״כ אני שונאת את התיאור הזה אבל אין לי אחד מתאים יותר ממנו בשביל לתאר את זה )
רובין נישקה את צווארה של ננסי ונשכה אותו קלות.
״אני אוהבת אותך״ אמרה רובין
״מאוד״ הוסיפה ננסי וצחקה
״נכון״ אישרה רובין
״אני אוהבת אותך גם, אני אוהבת אותך מאוד״ אמרה ננסי ונישקה את רובין. ( ה״כ וניק של אחריי שבועיים שונאת את זה )
