סוף סוף, חשבה רובין, סוף סוף, ננסי איתה ואין אף אחד שידרוש ממנה ללכת.
ננסי לא צריכה לחזור הביתה ( או לפחות לא רוצה, זה הספיק לרובין ).
הן יכולות להישאר ביחד כמה זמן שהן רוצות, טוב, יש לשתיהן עבודה, אבל לרוב היא לא לוקחת מהן את שעות הבוקר המקודמות שבהן הן נהגו להישאר מתחת לשמיכה בחדרה של רובין ולהיות בין המצבים של שינה, לבין לראות כביכול סרט, שבו לא עשו הרבה מלבד ללהתנשק.
״רובין..״ שאלה ננסי בעייפות
״כן?״ שאלה רובין ונישקה את ננסי
״מה השעה?״ שאלה ננסי והתיישבה
״אמ..., עשר וחצי״ אמרה רובין
״אוי!, אני מאחרת לעבודה, פאק״ אמרה ננסי בבהלה וקמה בזריזות ממיטתה של רובין. רובין הסתכלה עליה במבט משועשע ולא אמרה דבר.
״משהו מצחיק אותך?״ שאלה ננסי בזעף
״כלום.., כלום..,״ אמרה רובין, אבל לא הצליחה לעצור את הצחוק יותר.
״נו?״ שאלה ננסי
״פשוט..., היום, היום ראשון״ אמרה רובין ופרצה בצחוק
״לא, לא, שני?״ שאלה ננסי שהסמיקה לגמרי
״לא, ננס״ אמרה רובין שנרגעה מעט
״ולא חשבת להגיד לי״ אמרה ננסי ונתנה לרובין מכה ברגלה
״אני, כל כך מצטערת פשוט..״ התחילה רובין אבל נתקפה בפרץ צחוק מחודש.
״זה לא כל כך מצחיק״ אמרה ננסי וחזרה לשכב ליד רובין
״דיי מצחיק״ אמרה רובין ונישקה את ראשה של ננסי.
״רובי..., את יודעת שאני אוהבת אותך כל כך, ואת כל כך יפה..״ לחשה ננסי באוזנה של רובין.
רובין הסמיקה לגמרי וכיסתה את פניה עם כרית, ננסי פרצה בצחוק.
״את רעה!״ אמרה רובין
״החזרתי לך!״ אמרה ננסי והורידה את הכרית מראשה של רובין וחשפה את פרצופה האדום לגמרי ונתקפה פרץ צחוק מחודש.
״אני... אה אמ..״ ניסתה רובין להגיד משהו
״אבל את יודעת שאני התכוונתי להכל, נכון?״ שאלה ננסי, רובין הסמיקה ברגע זה בצורה שכבר דמתה עד כאב לעגבנייה.
״אני, אמ אה, א-״ ניסתה רובין לנסח משפט מחדש אבל נקטעה בידי ננסי שנישקה אותה בפתאומיות.
״אני כל כך אוהבת אותך״ אמרה רובין שהצליחה להחזיר לעצמה את יכולת הדיבור.
״אני אוהבת אותך גם״ אמרה ננסי שהסמיקה גם היא.
רובין נישקה את והפכה אותה על המיטה, היא הורידה את חולצתה, ונישקה את ננסי בלהט.
״ננסי״ אמרה רובין
״כן?״ שאלה ננסי
״מתי את חושבת שתחזרי הביתה?״ שאלה רובין
״לא יודעת..., למה את מנסה להוציא אותי מפה?״ אמרה ננסי וצחקה
״אבל אני אחזור אם זה מפריע לך, או להורים שלך״ הוסיפה ננסי
״ממש לא, תשארי כמה שאת צריכה. אני שאלתי כי רציתי לדעת עוד כמה זמן יש לי אותך״ אמרה רובין וחייכה
״אמ, אולי עוד כמה ימים..?, אני מצטערת, פשוט..., אמא שלי...״ אמרה ננסי
״זה בסדר, אני מבינה״ אמרה רובין
״אני מצטערת שפשוט נפלתי עלייך ככה, אני פשוט מעדיפה לא לגור בבית מאשר לא לראות אותך שוב..., לא אחרי כל הסיפור עם סטיב, ואמא שלי פשוט החליטה בעצמה שאני פשוט לא יכולה לראות אותך יותר, כי תמיד הייתי חוזרת הביתה ״מאוחר״ או משהו כזה, הסברתי לה שאנחנו לא ילדות יותר, ושהיא לא מחליטה עם מי אני יוצאת ומתי אני חוזרת הביתה״ אמרה ננסי, רובין הנהנה בראש לאט, ולפתע כמה מהמיטה
״תתלבשי״ אמרה רובין וזרקה על ננסי בגדים שהיא מצאה בתיקה
״מה?״ שאלה ננסי בבלבול
״תתלבשי״ חזרה רובין
״אני לבושה..״ אמרה ננסי
״לא בפיג׳מה, אנחנו יוצאות״ אמרה רובין
״מה, רובין, לאן?״ שאלה ננסי שהייתה מבולבלת לגמרי
״החוצה״ אמרה רובין בקצרה
״תודה על הפירוט״ אמרה ננסי וצחקה, רובין הוציאה בגדים מהארון והורידה את חולצתה, ננסי בהתה בקיר וסומק עז תיפס על פניה.
רובין חייכה לעצמה בשביעות רצון.
״סיימתי״ אמרה רובין לאחר כמה דקות, ננסי הסתובבה לאיטה.
״אמרתי לך שסיימתי״ אמרה לה רובין
״אני לא סומכת עלייך״ אמרה ננסי במבוכה
״אה באמת?״ שאלה רובין
״כן, באמת״ אמרה ננסי
״בטוח?״ שאלה רובין והתיישבה ליד ננסי
״כן״ אמרה ננסי
״לגמרי?״ שאלה רובין והניחה את ראשה על כתפה של ננסי
״כ..כן..״ גימגמה ננסי
״בטוח בטוח?״ שאלה רובין
״לא אבל את מציקה לי״ נשברה ננסי, רובין חייכה חיוך ניצחון ונישקה את ננסי.
״ננסי, את צריכה להתלבש״ אמרה רובין וזרקה על ננסי את התיק שלה, ננסי הוציאה בגדים ( ה״כ זוכרים?, לדמיין לבד!, אני לא אהרוס לכם! )
״תסתובבי״ אמרה ננסי אל רובין, רובין הסתובבה עם גבה לקיר, ננסי הורידה את חולצתה ומכנסיה ושמה מכנסיים/חצאית ( ה״כ תחליטו בעצמכם ) נקי/ה, רובין הסתובבה לאיטה.
״היי!, בלי להציץ״ אמרה ננסי וכיסתה את צמה עם חולצתה.
״בסדר, בסדר, סליחה״ אמרה רובין והסתובבה.
״סיימתי״ אמרה ננסי
״סוף סוף, באמת, לקח לך כל כך הרבה זמן״ אמרה רובין בהתרסה
״והכי גרוע, גם לא יכלת להסתכל״ צחקה עליה ננסי
״אל תתחילי איתי״ אמרה רובין
״לא?״ שאלה ננסי בעוקצנות
״לא״ אמרה רובין וחיבקה את ננסי
״טוב.. בסדר..״ אמרה ננסי
״את יודעת, זה קל נורא לגרום לך להפסיק לעצבן אותי, אני רק צריכה לחבק אותך ואת כבר מסמיקה ולא יודעת מה להגיד״ אמרה רובין
״זה עובד גם עלייך?״ שאלה ננסי
״לא״ אמרה רובין
״יופי״ אמרה ננסי ונישקה את רובין.
״טוב אולי...״ אמרה רובין במבוכה
״אז גם לי יש פיתרון״ אמרה ננסי וצחקה.
״לאן אנחנו נוסעות?״ שאלה ננסי
״סוד״ אמרה רובין וצחקה
״זה בלתי אפשרי לצאת איתך לטייל כשאני יודעת לאן הולכים״ אמרה ננסי
״לא זה בלתי אפשרי״ אמרה רובין וצחקה
״טוב״ אמרה ננסי והסתובבה עם פניה לכיוון החלון
״את כועסת עליי?״ שאלה רובין ונימת קולה התחלפה בדאגה מועטה
״לא, אבל זה מציק״ אמרה ננסי בעצבנות
״סליחה ננס״ אמרה רובין
״זה בסדר, אבל אולי תוכלי להגיד לי לאן אנחנו נוסעות?״ אמרה ננסי
״לפארק״ אמרה רובין שהובסה
״תודה״ אמרה ננסי ונישקה את לחיה של רובין.
״הגענו״ אמרה רובין שחנתה ליד פארק גדול שהיה ריק מנפש אדם.
״איך את מכירה את המקום הזה?״ שאלה ננסי
״אבא שלי היה לוקח אותי לכאן כשהייתי קטנה, הוא אהב את השקט שיש פה״ אמרה רובין
״יפה פה״ אמרה ננסי
״כן״ אישרה רובין
״ממש יפה״ אמרה ננסי והסתכלה על רובין, רובין הסמיקה וננסי צחקה.
״אמרתי לך שאולי זה עובד גם עליי״ אמרה רובין בכניעה
״לא חשבתי שבכזאת קלות״ אמרה ננסי והחזיקה את ידה של רובין
״בואי״ אמרה רובין ומשכה את ננסי לכיוון עץ גדול, רובין התיישבה למרגלותיו וננסי התיישבה לידה
״אני אוהבת אותך״ אמרה ננסי
״אני אוהבת אותך גם״ אמרה רובין ששיחקה בשערה של ננסי שנשענה עליה.
״למה רבת עם אמא שלך?״ שאלה רובין
״זה בסדר אם את לא רוצה להגיד״ היא הוסיפה במהרה
״לא, זה בסדר״ אמרה ננסי
״היא כעסה עליי, כי נשארתי לישון אצלך, היא אמרה לי שאני לא נמצאת הרבה בבית, וכשהיא שאלה אותי עם הייתי ואמרתי לה שהייתי איתך, היא אמרה שאני לא אוכל לראות אותך יותר, אז באתי אלייך״ סיפרה ננסי
״אני מצטערת ננס״ אמרה רובין ונישקה את ראשה של ננסי
״זה בסדר״ אמרה ננסי
״כבר אמרתי לך שאני אוהבת אותך?״ שאלה רובין וחיבקה את ננסי בחוזקה
״כן, אבל לא אכפת לי לשמוע את זה שוב״ אמרה ננסי וצחקה
״אז ננסי, אני אוהבת אותך״ אמרה רובין
״אני אוהבת אותך כל כך״ אמרה ננסי אל רובין ונישקה אותה
״טוב, אני חושבת שאנחנו צריכות לחזור״ אמרה רובין לבסוף
״כן״ אמרה ננסי והתרוממה לעמידה, רובין קמה אחריה ושתיהן נכנסו למכונית.
״לילה טוב רובי״ אמרה ננסי לרובין שחיבקה רוצה מאחורי גבה
״לילה טוב קטנה״ אמרה רובין אל ננסי.
שתיהן נרדמו כעבור כמה דקות מחובקות.
סורי על העיקוב, טסתי אז כנראה שגם לא יעלה פרק בעוד שלושה ימים כי זה היום של הטיסה בחזרה.
הפרק הזה חסר תוכן, בעיקרון דיי משעמם.
בהמשך זה ישתפר אבל מפרק 9 עד 11 לדעתי הם לא טובים במיוחד.
הייתי במחסום כתיבה ולא היו לי רעיונות אז נתמודד עם מה שיש
ניקו3>>>
