פרסי ג'קסון והאולימפיים-המשך(פרק שבע יצא!)

אני מבין מי הוא ה"לורד"

כמובן שהיו לי סיוטים. באמת, מה ציפיתם?
עמדתי באמצע חדר הכס שבאולימפוס. ראיתי את עצמי, את אנבת ואת גרובר עומדים ובוהים בגופת חצוי. זכרתי את הרגע הזה. זה הרגע שבו הנבואה עליי התגשמה, והעברתי את הסכין ללוק, שהחליט להציל את העולם משליטת קרונוס ודקר את עצמו בנקודת אכילס שלו. ראיתי את שלושת אלות הגורל נושאות את גופתו של לוק מעבר לחדר הכס. ברגע שיצאו, גופה של אנבת קרס על ברכיה ואני מהחלום תפס אותה בידה. זכרתי בדיוק גם את הרגע הזה.
היא הצטעקה מכאב.
"אלים אדירים," אני מהחלום אמר. "אנבת, אני מצטער."
"זה בסדר," היא אמרה, והתעלפה בזרועותיו.
"היא צריכה עזרה! אני מהחלום צעק.
ואז לא הייתי שם. צעדתי לצד אלות הגורל וגופתו של לוק. הם המשיכו בשבילי האולימפוס עד שהגיעו לפסל הרמס ענק. הם פערו חור באדמה לרגלי הפסל, מלמלו תפילה ושמטו את לוק ליפול לעבר מנהטן. מצאתי את עצמי שוב, נופל ביחד עם גופתו של לוק, מתקרב בכל רגע לאדמת מנהטן. אלוהים, הבחור הזה פשוט לא מסכים לעזוב אותי! שלא מרצון, פי פלט:"לוק." עניו נפתחו בבת אחת והעולם התחיל להיות שחור. לוק לידי נעלם והעולם הפך לריק שכולו שחור. פגעתי בשכיבה על אדמת חול שחורה רכה. הבטתי סביב. כל מה שראיתי היה חלל ריק. מצאתי בחזרה את לוק שוכב כמה מטרים ממני כשגופו מעוות בזווית לא תקינה. הוא התחיל להיאנק ולפרכס. גופו צמח וגדל והוא הפך לדמות ענקית, שנראתה כמו התגלמות השטן עצמו. אני מתכוון לקרניים בראש, גובה 20 מטרים, זנב וגוף שעשוי מחתיכות לבה ואבני גרניט. כן כן, ממש כל החבילה. הדמות בחנה אותי. לא הייתי מסוגל לזוז. היא שלחה את כף ידה הענקית לעברי ותפסה בי בחוזקה וסגרה עליי את אגרופה. עניה ננעלו עליי. היא צחקה ולקחה תנופה עם היד שהחזיקה בי והעיפה אותי בכוח לעבר הלא נודע. החלום השתנה. עמדתי באמצע חדר על ספינה שזיהיתי מיד. הנסיכה אנדרומדה. זיהיתי באיזה חדר אני נמצא. נמצאתי בחדר שבו שכב הארון של קרונוס כשלוק ניסה להחזיר אותו לחיים. הספינה הפליגה בלב ים. מלפניי ראיתי בחור ובחורה עומדים באמצע החדר לרגלי הארון של קרונוס ומדברים. הבחור היה נראה יותר מבוגר מהבחורה, עם עניים כחולות, גוף מחוטב וגבוה ושיער בלונדיני פרוע. הבחורה הייתה יותר נמוכה, בערך בראש, עם עניים אפורות ושיער בלונדיני מסולסל. פלטתי יבבה. לא הייתי בטוח אם הם מסוגלים לשמוע אותי, מכיוון שאני לא הייתי מסוגל לשמוע אותם. באמצע דבריה, אנבת עצרה ועשתה פרצוף מבולבל. לא הייתי מסוכל לשמוע, אבל ראיתי שלוק שאל אותה מה קרה. היא הביטה סביב החדר. פחד גאה בית אנבת,כמובן,לא הייתה טיפשה. מבטה מצא אותי. קפאתי. היא נגעה בידו של לוק וסימנה לו לעברי עם עניה. שניהל הביטו בי ישירות בפנים מרוגזות. פתאום יכולתי לשמוע אותם, את הנשימות שלהם ואת קצב הלב שלהם.
"תתעורר." אנבת אמרה, אבל זה לא היה קולה. זה היה קולה של.. קולה של סילנה בוגריגד. העולם החשיך והפך לתמונות של כל האנשים שאני מכיר שמתו. התמונות הועברו בקצב כל כך מהיר, שראשי הסתחרר. שמעתי אלפי רוחות לוחשות לי קללות בראש. שמעתי את אנבת צורחת מכאב. ראיתי את פול בלופיס ואת אמי צוחקים. התקלפתי מהכאב העז שפצח בגופי. לא הצלחתי לנשום. כיסיתי את אוזניי בידיי ושכבתי על אותה רצפת חול שחור באמצע חלל ריק כמו מקודם. גשם התחיל לרדת באמצע הריק. קולות היו באוזניי, פחדים היו בעניי, כאבים היו בגופי. צרחתי.
"תתעורר." אמר קול נמוך מבס וחזק מברקים בראשי שכמעט פוצץ לי את הראש וקמתי בבת אחת.
ואז הבנתי מי הוא הלורד.
ישבתי על המיטה שלי, מתנשף, וחושב על לוק, ועל קרונוס, שחוזרים כדי לנקום בנו ולחולל שלטון והרס בעולם.

_________________________________________

למי שלא הבין, הבחור והבחורה שפרסי ראה בחלום היו לוק ואנבת🤭
אני לא זוכרת איך לכתוב את שם המשפחה שך סילנה, אז בבקשה תתקנו אותי אם אתם יודעיםםם
ותכתבו בתגובות אם אהבתם ואם תרצו עוד
פרק!💕
(ככל הנראה לא אכתוב המשך אם לא יהיו הרבה קוראים ואם לא יבקשו, אז אם אתם רוצים המשך מאוד חשוב שתכתבו❤)