אהבה בפנימייה

פרק 24

~נקודת מבט סקיילר~

אני ולוק כבר ארבעה חודשים , שבוע ושמונה שעות ביחד. אבל מי סופר?
מזג האוויר כבר התחיל להתקדר וירדו גשמים.
המצב התקדר לא רק באקלים...
***
" לוק המינגס? " המורה שאלה
" לא כאן " אמרתי והסתכלתי על הכיסא הריק שלצידי. לוק לא בא לפנימייה מהסוף שבוע האחרון. ניסיתי להתקשר אליו ולברר אם קרה לו משהו אבל הוא אמר שהכול בסדר ושהוא חולה. למרות שהוא לא נשמע חולה...
אולי הוא בוגד בי?
או שנמאס לו ממני?
עיצבנתי אותו ?
פגעתי בו?
מה לעזאזל עשיתי ?!
כול השיעור מחשבות רצו לי בראש הייתי כולכך נואשת לתשובה שפשוט פתחתי דו שיח עם עצמי
בטח נמאס לו ממך
את חושבת?
אני בטוחה
את לא עוזרת!
אני אומרת את האמת
את לא יכולה לשקר לי?
זה יהיה כיאלו אני משקרת לעצמי
איף . נאנחתי בתסכול ושקעתי בכיסאי. אחזתי בסוודר שלי ואיגרפתי את ידי. אני הולכת לברר מה יש לו .
השיעור נגמר והתחילה ההפסקה.
תפסתי את קייט " תגידי , את יודעת איפה אפשר להשיג את הכתובת של לוק? "
~נקודת מבט לוק~
" זו ההזמנה שלך? " שאלתי את האיש משולחן שבע.
" כן נערי , תודה רבה " הוא ענה שהנחתי את המזון על השולחן.
אמא שלי לא הרגישה טוב אז השבוע אני הייתי צריך לעבוד כדי לעזור לאבא לגמור את החודש. הוא העדיף שאני אמלצר במקום לעזור לו במוסך כי אז נרוויח יותר באותו הזמן.
סימנתי לאיש תודה עם הראש ולקחתי הזמנה מקבוצת בלונדיניות .
" אני אהיה המלצר שלכן . מה תרצו להזמין? " שאלתי והן צחקקו בחלק הראשון של המשפט. סתומות שממשיכות לעשות לי עיניים .
חזרתי עם ההזמנה שלהן ואחת שאלה אותי " תגיד חתיך , אתה פנוי ? "
פתחתי את הפה בכדי לענות " לא . הוא שלי ."
הקול המוכר שאני אוהב נשמע. רגע , מה?!?!
הסתובבתי אחורנית מהר וכן.. היא עמדה שם.
היא הסתכלה על הבנות בזעם . הן השתתקו ואז היא הסתכלה עליי.. אם מבטים יכלו להרוג אני והבנות האלו כבר לא היינו כאן .
היא ניגשה אליי וגררה אותי החוצה " רגע , סקיי אבל אני לא יכול המשמרת - "
" תחכה ."
היא לקחה אותי למאחוריי המסעדה וחיבקה את עצמה , היה קר.
" מה אתה עושה פה?!"
התעשתתי " מה את עושה כאן ?! איך ידעת איפה אני?! "
"א-אני.. טוב.. חיפשתי את הכתובת שלך " היא הסתכלה הצידה ואני כמעט התעלפתי
" את מה!? את היית בבית שלי ?! "
פאק פאק פאק
" אמא שלך ממש נחמדה.. היא אמרנ לי שאתה עובד כאן"
" למה עשית את זה ?! "
~נקודת מבט סקיילר~
לא הבנתי למה הוא עצבני.
" כי אתה שיקרת לי ! למה לא סיפרתי לי שאתה עובד כאן? "
" אני לא רציתי שתדעי ! " הוא צעק
" למה?! " צעקתי בחזרה
" כי אם תגלי שיש לנו בעיות כספיות ושאני על מלגה את תעזבי אותי ! " הוא המשיך לצעוק
בהייתי בו .
הוא פאקינג חושב שאני אעזוב אותו בגלל זה ?! הוא בסדר ?!
" זה מה שאתה חושב עליי?" לחשתי , מעכלת את מה שהוא אמר. גשם התחיל לרדת .
" כן . פעם כלבה תמיד כלבה ואני עוד חשבתי שהשתנת "
זה היה הקש ששבר את גב הגמל. התעצבנתי עכשיו על אמת .
" עוף לי מהעיניים. "
" מה? "
" שמעת אותי . עוף לי מהעיניים "
" למה? " הוא שאל והסתכל על הריצפה. מתחרט על מה שהוא אמר. זה כבר היה מאוחר מידי לא חשבתי .
" אתה לא לרמה שלי. אני לא רוצה לראות את הפרצוף העני שלך . " הבנתי מה אמרתי והעיניים שלי נפערו
" את באמת לא השתנת" הקול שלו היה צרוד ונשבר באמצע. הוא משך באפו ונכנס דרך כניסת האורחים וטרק את הדלת מאחוריו.

נשענתי על הקיר והחלקתי לישיבה . חיבקתי את הרגליים אליי והגשם שירד התגבר. כולי הייתי ספוגה במים. התחלתי לבכות. כול דבר אני הורסת אפילו את הדבר הכי טוב שקרה לי הרסתי.
מה לא בסדר איתי?
המשכתי לבכות.