אחרי שנסענו באוטובוס מפוצץ אנשים ירדנו במקום יפה ושקט, הבטתי בהמון בתי קרקע לבנים המקשטים את הרחוב המדרכה נקיה ואפורה, ופנסי רחוב מקשטים את הכביש הארוך, נכנסנו לתוך שער ענקי וגדול עם קוד, הגינה פשוט מושלמת, דברים כאלה נמצאים רק בסרטים, מסביב הבית ניצב בטון לבנים בצבע לבן, שביל אבנים גדולות תקועות בתוך הרצפה כאילו חלק ממנה, דשה מכסה חצי מהגינה הקדמית הנמצאים בצדדי השביל אבנים, הלכתי אחריו, כבר לא מחזיקים ידיים, נכנסנו לתוך הבית הגדול, הבטתי בבית בתדהמה "מה זה המקום הזה" הדגשתי כל מילה ומילה שאמרתי, לוקה הביט בי וענה "זה הבית שלי, ועכשיו שלנו, כאן הייתי גר לפני שחיפשתי אותך" היה נראה שאמר משהו שלא היה צריך להגיד, מבטו השתנה מיד, הבטתי בו בשאלה "חיפשתי אותי? למה?" פחדתי מהתשובה, למה הוא חיפש אותי ולמה דווקא אותי? הכול נהיה פשוט מבלבל, הוא הלך לסלון והתיישב על הספה וכך גם אני, "הצלקת, חיפשתי מישהי עם צלקת" אמר והמשיך, "אני לא ממש יודע איך זה עובד, או מה זה אמור להיות, אני רק יודע מה זה מסמל" נגעתי בצלקת שלי שמאחורי אוזני, היא כבר לא כואבת ולא שורפת יותר, "כשחיפשתי אותך, לא ידעתי מה אני מחפש, או איפה את נמצאת, אני באתי מוכן מכוון מטרה", "אני לא ממש מבינה, למה חיפשתי אותי?" שאלתי מבולבלת, "חיפשתי את הילדה הקטנה עם הצלקת" אמר והרגשתי את בטני מרעישה בזמן הלא נכון, אבל אני רעבה, הוא קם ממקומו, "נזמין לך משהו לאכול ונמשיך" אמר ניגש למטבח הרים שפופרת של פלאפון קיר וחייג.
&&&
אחרי שאכלנו המבורגרים ושתינו מיץ, הוא הניח מולי ספר עבה ועתיק, נראה יותר מאלף שנה, "את הספר הזה לקחתי מספרייה בעיירה, חלק מהתשובות שאת מחפשת נמצאים כאן" אמר והשאיר אותי מביטה בו בשוק, "הספר הזה יגיד לי למה אני כאן?!" מלמלתי בזלזול, אבל היה לו מבט רציני, "כן, הספר הזה יגיד לנו למה אנחנו כאן" אמר והמשכתי להקשיב לו, הוא פתח את הספר בעמוד שרצה, כאילו כבר קרא את כל העמודים שדילג עליהם, "לא סתם יש לשתינו את אותה צלקת" אמר והצביע על השורה שחיפש בדיוק לשנייה, כאילו כבר קרא אותה, *"לשתי המיועדים יש את אותה צלקת, מיום ילודם עד ליום פטירתם" קרא הביט בי לשנייה לראות איך אני מגיבה והמשיך, שתקתי נתתי לו להקריא לי "בליל החמה, המיועדת, תהיה בסכנה ממשית מכל זאבה אחרת היא תקבל וסת מה שלא כל אחת תקבל, רק המיועדת, יהיה על המיועד לשמור עליה ולסמן אותה, על כל סכנה שתבוא" גיחוך קל נפלט ממני, הוא הפסיק להקריא ומיד הביט בי, "זה נראה לך כמו בדיחה?" שאל במבט רציני, "חשבתי שהספר יסביר לי למה חיפשתי אותי ולא על מיעדים כלשהם" הוא הניד בראשו לשלילה כלא מאמין והמשיך להקריא "המיועדים ביחד יקבלו כוח שלא יהיה אותו לאף אחד, המיועד יהיה אלפה שיגן על הלהקה שלו, בנפרד המיועדת תהיה חלשה מהמיועד, רק ביחד שניהם יקבלו ויתחזקו כוח שאין כמותו" גלגלתי עיניים, וחטפתי את הספר מידו, וסגרתי אותו בגסות, הוא הביט בי בעצבים, "לא חושבת שבא לי לשמוע עוד על מיועדים" אמרתי הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ, אני לא רוצה לחשוב על זה כמשהו אמתי, "אז מה כן בא לך?" שאל כשהביט עמוק בעיני, הנדתי את ראשי לשלילה "לא יודעת, בא לי לשכוח מזה, לא רוצה לחשוב על שום דבר, בא לי לברוח מהכול, ופשוט להיעלם" אמרתי בלי יותר מידי מחשבה זה מה שרציתי, הוא קם על רגליו והושיט לי את ידו "בואי" אמר היססתי אבל לקחתי את ידו, וקמתי, הוא משך אותי אתו לעבר דלת הכניסה, "לאן?" שאלתי במלמול, הוא שתק ולא ענה
סליחה שלקח המון זמן, עד שהעליתי, עכשיו כותבת את הפרק הבא 🥰
YOU ARE READING
זאבה בודדה (אמא)
Werewolfנכנסתי עד שכולי הייתי מכוסה במים, טבלתי את ראשי מאט והזזתי את ראשי לאחור נהנית קצת בלבד שלי, עם הרוח הקרירה שמלטפת את פני, שמעתי רעש קטן? הזזתי את ראשי לכיוון הרעש, אני שומעת צעדים!. "מי שם?" קראתי ממשיכה להביט לכיוון "מי שם אני שומעת אותך!" צעקתי ו...
