זאבה בודדה (אמא)

פרק 12 "אני לא באמת שייכת"

הבטתי בו מרגישה את הצלקת שלי פועמת בכאב, נוגעת בה חזק כדי שזה יפסק אבל זה לא, "צריך קרם להרגעה" אמר ותפס בידי "למה זה כואב?" מלמלתי לעצמי, הוא הביט בי לשנייה, והתחיל ללכת שהוא אוחז בידי, "גם לי זה קרה פעם, רק קרם יכול להרגיע את הכאב" אמר, בזמן שאנחנו הולכים, הבנתי שאנחנו מתקרבים יותר ויותר ליציאה מהיער זה כמעט חצי שעה הליכה, התקרבנו למדרכה, אני לא יודעת לאן הוא לוקח אותי, אבל אני מתחילה לזהות את הדרך, זה לקניון, עכשיו מוקדם בבוקר, יש אנשים שממהרים ולחוצים, ויש כאלה בודדים, שמטיילים עם הכלב שלהם, ואחד שרץ ומזיע, עושה ריצת בוקר, הגענו לקניון ונכנסנו, שתינו שותקים, נכנסנו לאיזה חנות של תרופות, והמון דברים, הוא לקח בקבוקון קטן, "זה יעזור לך בואי נשלם" אמר והגענו לקופאית לשלם,
&&&

התיישבנו בשולחן אחרי שמרח לי בעדינות קרם לכוויות, אומנם זה עקצץ מאט לחצי דקה אבל הכאב עבר. בחורה ניגשה אלינו בחיוך רחב "מה תירצו להזמין?" שאלה והניחה מולנו תפריטים, כמו זה שיש בטלוויזיה בסרטים, "אני אקח קפה ואת? שאל לוקה ושניהם הביטו בי, "אממ יש לכם שוקו.. חם?" שאלתי והבטתי, בה היא הנהנה רשמה משהו בפנקס והלכה, "מה?" שאלתי את לוקה כשראיתי שהוא בהה בי "סתם, את פשוט חמודה ככה" אמר וגרם לי להביט בו בסקרנות "איך ככה?" שאלתי "ככה לא מבינה ככה" אמר וגרם לי לחייך מאט במבוכה, "טוב תקשיבי אני מבין.." אמר אבל לא הקשבתי לו יותר, זוג ממש חמוד הולך מאחוריו, כמה מטרים מאתנו, מחובק, זה גרם לי להביט בהם ולקנא, "את מקשיבה?" לוקה שאל, אבל הייתי שקועה יותר מידי שלא ממש שמעתי אותו, "אלבנו" הרים מאט את קולו וזה גרם לי לקפוץ והזזתי את מבטי מהם בחזרה אילו, "הוא הביט בי בשאלה, "הם ממש חמודים, ואף פעם לא היה לי חבר וזה כל כך מתוק בעיניי" עניתי בקול מלא בהתלהבות והערצה, הבחורה הגיעה עם המשקעות שלנו והניחה אותם על השולחן אבל המשיכה לעמוד לידנו והביטה בלוקה, שהביט בה במבט שואל, "אני.. זה קצת חצוף מציידי" נשמה עמוקה והוסיפה "אתם בני זוג?" שאלה והביטה בי במבט מהסס, "לא" עניתי מיד ולוקה רק הביט בי, "יופי" היא הוציאה אוויר והביטה בלוקה, "קח זה המספר שלי, תתקשר" אמרה בקול רך והושיטה לו דף מהפנקס שלה חייכה חיוך מתוק והלכה, משהו בי התעצבן ואני אפילו לא יודעת למה, "נחזור לענייננו" אמרתי ולגמתי מכוס השוקו שלי שהיה חם, "למה  יש לנו את אותו הצלקת באותו המקום?" "ולמה זה כאב קודם?" יריתי בו בשאלות מביטה בו והדבר היחיד שבא לי זה ללכת מפה, "למה את עצבנית?" לוקה שאל ומבט של שעשוע הופיע בפניו, "אני לא עצבנית" אמרתי ברגוע יותר, והבטתי מסביבנו, הקניון הזה דיי גדול, ומאוד מגניב בעיניי, "לוקה" הבטתי בעיניו "אני דיי אבודה" לחשתי משנה נושא, הוא הביט בי בשאלה אז המשכתי "אני לא באמת שייכת לעיירת בלק" אמרתי "וגם לא לעיירת מאוס" הוספתי והשפלתי את ראשי, מבינה את זה בעצמי, שאני לא שייכת לשום מקום, ושאני לא רצויה בשום מקום, "את שייכת למקום שאני שייך בו" אמר לגם מהקפה והמשיך להביט בי, "אל תשפילי את ראשך" אמר "אנחנו לא חוזרים לעיירה עם ככה את מרגישה" הוסיף וגרם לי ישר להביט בעיניו בשאלה "את צודקת, אנחנו לא באמת שייכים לשם, אנחנו יותר שייכים לפה, אבל אנחנו עוד נחזור, ברגע המתאים, ברגע שבאמת נרגיש שייכים" הוא גרם ללב שלי לדפוק מהר, הרגע שתמיד רציתי וחיכיתי לו הגיע, אבל אני כבר לא בטוחה שזה מה שאני רוצה, להיות אומגה, "אני.." אמרתי ולא הייתי מסוגלת להמשיך "מפחדת?" המשיך אותי בשאלה, הנהנתי מביטה בפניו היפות "זה טבעי" אמר הוציא את ארנקו מכיסו והוציא שטר של 50, "בואי" אמר וקם ממקומו מושיט לי את ידיו, תפסתי בידו והלכתי אחריו.