(השיר למעלה זה סתם קאבר יפה שמצאתי. תהנו!)
השנה הזאת היא כמו להתחיל חיים חדשים. להתחיל הכל מההתחלה. כמעט.
זה הגיוני שכל פעם ששואלים אותי אם טוב לי בפנימייה או לא לוקח לי לפחות שתי דקות לענות על זה? זה הגיוני שמצד אחד אני מרגישה מותשת, חסרת כוחות או מוטיבציה להמשיך את החרא הזה שנקרא חיים, אבל מצד שני אני לא רוצה שזה יגמר?
כל זה הגיוני בכלל...?
כי מצד אחד טוב לי, אבל מצד אחד ממש רע לי. עד כדי כך שכשמישהו שואל, אני פשוט לא יודעת מה לענות לו...
אני מבולבלבת. מצד אחד יש ילדה מהפנימייה שליטרלי היא הבן אדם הכי יפה שאני מכירה, אבל מצד שני היא ממש אנוכית. ואני בכל זאת בקטע שלה.
ואני לא הטיפוס שלה בכלל. שלא תטעו.
אבל מצד שני... יש מישהו אחר ממש מתוק, שמאוד מתחשב בי וכל הזמן דואג לי.
אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות עם חיי.
זועקת לעזרה ואין שומע, צורחת את נשמתי ואף אחד לא נמצא...
ודווקא כשאני לא זקוקה לעזרה, אנשים נזכרים לשאול מה שלומי ואם אני צריכה עזרה או משהו.
YOU ARE READING
סליחה שאני לא סולחת
Randomכאן זה מקום בטוח לי ולכם לפרוק. אתם מוזמנים לפרוק בתגובות ולכתוב מה אתם מרגישים, כולם פה מקשיבים. כנראה יהיו פה המוןןןן פריקות שלי, אז תתכוננו בעיות מחייה של מתבגרת ששונאת לחיות😃👍🔪
