סליחה שאני לא סולחת

דין וחשבון, למי בדיוק?

נמאס לי

נמאס לי שאני מרגישה צורך להסביר כל דבר שאני עושה, לתת תירוצים, למה, כמה, איך...

למרות שתכלס?

לא עשיתי שום דבר שגוי, כל מה שעשיתי היה בסדר גמור, ואני בסך הכל עוד ילדה כמו כל שאר הילדות, שלומדת את החיים.

את המשחק ההישרדותי הזה, שנקרא החיים.

מה לומר, מה פחות, מה לעשות, מה לא לעשות...

כשבסופו של יום, אני יושבת עם עצמי במיטה, בחדר, וחושבת על כל הדברים שעשיתי באופן שגוי, שעשיתי לא נכון.

נמאס לי להרגיש כל הזמן שאני לא מספיק טובה. שתמיד יהיו אנשים שיהיו יותר טובים, יותר אהובים. שאני אף פעם לא אהיה האחת הזאת שכולן רוצות להיות כמוהה.

נמאס לי להרגיש שמנה, כאילו אני צריכה לתת דין וחשבון לעצמי על כל פירור שאני מכניסה לפה שלי...

די! כמה אפשר?

פשוט אין בי כוחות כבר...