שיפים נוראים מהארי פוטר 2

4: 🥦סיפורו של נוויל לונגבוטום🥦

נוויל כבר כמעט התייאש.
כבר זמן מה הבחורצ'יק המסכן תלוי במהופך מתחתוניו, שהיו הבגד היחיד לרשותו, בודד, לבד, ואומלל במסדרון חשוך במעמקי הוגוורטס.
נוויל תחת ארוך הקורבן חסר הישע בתמימות התחיל לאכול קאפקייק ורדרד שהיה מונח ממש על הרצפה מול השירותים, שם בילה חצי שעה לאחר ארוחת הערב.
הוא לא ידע, כמובן, שאת אותו קאפקייק שם לא אחר מדראקו מאלפוי ההורס לאותה מטרה שהרמיוני כישפה את גויל בעזרת קאפקייק בספר השני (את הרעיון דראקו קיבל אחרי שהציץ לפרד בשירותים מספר לג'ורג' שסיפר ללי ג'ורדן שסיפר לג'יימי הקטן, שככה רון והארי התחזו לבסטיז של מאלפוי עצמו).
אז לאחר שנוויל הורדם, מאלפוי וחבריו תלו אותו באמצע מסדרון הסקס הקינקי של מקגונגל.

אז אחרי שהוא התעורר מתרדמת של חצי שעה הוא מצא את עצמו בסיטואציה הזאת.
לאחר מכן, הוא גילה שציירו עליו בוושי טייפ את הכתובות "יש לי תחת ארוך" וציור של בורגר עם טוסיק.

"מי יסתובב בשעות האלו, במסדרון הסאדו של מקגונגל ויציל אותי? אני כזה מסכן." הוא תהה.
אך לפתע הגיחה משום מקום חנה אבוט האפסית, שתמיד הזילה ריר על נוויל תחת ארוך אהובה.
ברור שחנה תהיה לבד במסדרון חשוך.
אף אחד לא אוהב אותה והיא לוזרית.

"נוויל, מחמד ליבי!" קפצה חנה במקומה, "מה גיבור ראוי ונעלה שכמוך נמצא פה?"
היא אינה יכלה להתעלם מהעובדה שנוויל טופ-לס, והעבירה יד ברפרוף על חזהו השעיר של נוויל (לנוויל תמיד היו בעיות התפתחות, אבל משום מה הוא נטה לשיעריות).

"את יכולה לשחרר אותי בבקשה?" הוא נאנק.

חנה התנצלה, ובפינה במסדרון תמונה גלגלה עיניים לעברה."איזו סתומה חנה," היא אמרה לחברתה (לצערנו הרב הן היו ערומות לגמרי ולבשו מגפי עור, אך למזלנו הרב היה כל כך חשוך שם עד שאי אפשר לראות את עשרות התמונות הגסות שקישטו את הקירות. כמה מהן היו גזירי תמונות מחוברת פלייבוי ישנה שלא אחר מדמבלדור ופליטיק הכוסי מככבים בה).

חנה מיהרה להתיר את נוויל, אבל בגלל שהיא סתומה נוויל נפל ישר עליה והם הסתבכו אחד בשני בפישוק איברים. הנערה הג'ינג'ית הסמיקה וכל כך התרגשה שהחזה של נוויל נוגע בפנים שלה. אלוהים, איך שהיא נהנתה!

אך נוויל לא בזבז אף רגע וקם על רגליו. הוא התחיל לרוץ ישר לכיוון מגדל גריפינדור: הוא חייב להגיע בזמן כדי להתארגן למסיבה שהארי ואמברידג' אירגנו.
יהיה שם אוכל.

אבל נוויל הוא קצת... מעופף. לכן הוא הלך לאיבוד ברחבי הטירה ולא מצא את עצמו. ופיבס לא עזר- הוא כל הזמן זרק על נוויל דברים כמו בלוני מים, כיסאות ותחתונים מאמצע המאה ה-18.
איכשהו הוא הגיע למסדרון האהבה.

המסדרון היה כמעט ריק. כאמור, הוא היה מבולגן מאוד ודי דוחה- אבל עוד היו שם כמה אספסוף.

והצרות תמיד מוצאות את נוויל. על הקיר, מטרים ספורים מאיפה שנוויל תחת-ארוך עמד, נשען לא אחרת מגרגורי גויל הנתעב.