My lover(?)

\1-עונה2/

-נקודת מבט מייסון-
״אויש מייסון תירגע לא יקרה לי כלום״ קיילי אמרה ונשקה לשפתיי, היא חודש תשיעי ואני תמיד אומר לה להישאר בבית אבל היא מתעקשת ללכת ולעבוד, אני כלכך דואג לה ״אני דואג ואת יודעת את זה, את חודש תשיעי את אמורה לשבת בספה ולראות סדרה״ אמרתי ומבטה הפך לעצבני,שיט אמרתי משהו לא בסדר? ״לשבת בספה? רגל על רגל? לא תודה חוץ מזה רק עכשיו נכנסתי לחודש תשיעי אתה לא קובע מתי יצא לי הילד״ היא אמרה בעצבים ״תירגעי את רק צריכה לנוח-״ אמרתי אך היא קטעה אותי ״אני לא צריכה לנוח! אני גם לא רוצה לנוח מייסון אני רוצה להנות לא לשבת כאילו מישהו נפטר רק בגלל שאני בהריון״ היא נאנחה, אולי היא צודקת.. אני עדיין מאוד מפחד עליה אבל בכל התשעה חודשים האלו בקושי הלכתי לעבודה ושמרתי עלייה בארבע עיניים אני כלכך דואג עלייה אני מפחד שיקרה לה משהו, אולי איזה ציר או איזה כאב חד בבטן.
״אל תדאג״ היא אמרה וליטפה את לחיי כאילו קראה את מחשבותיי ״אני אהיה בסדר, ואם אקרא לי משהו אתה הראשון שאני אתקשר אליו״ היא אמרה והניחה על לחי שמאל שלי נשיקה ״ותלך כבר לעבודה״ היא העירה וצחקה ״בסדר בסדר״ נאנחתי וחיוכי התרחב ״אבל אם קורה לך משהו את ישר מתקשרת״ אמרתי באזהרה והיא הנהנה ״ביי בייב״ היא אמרה ונשקה לשפתיי לפניי שיצאה מן דלת הבית.
לנשום, לא יקרה לה כלום.
״מה קורה זקן״ מייקל ירד במדרגות ״אויש ממש מצחיק״ חייכתי חיוך מאולץ והוא צחקק ״אבא׳לה אתה זקן תתמודד״ הוא אמר וטפח על הכתף שלי, מייקל בן 26 ואני בן 29 זה לא כזה זקן זה למה שזה מעלה לי על העצבים ״טוב אני זז לעבודה״ אמרתי ״משפט שהרבה מאוד זמן לא שמעתי״ מייקל צחקק ואני גלגלתי עיניים.
יצאתי מן דלת הבית לא ליפניי שצעקתי ביי למייקל.
עבודה.
פעם הייתי מאוד אוהב ללכת לשם אבל עכשיו זה סתם עוד מקום להרוויח בו כסף למשפחה, כבר הרבה מאוד זמן שניקול מנסה לחזור לעבוד אצלי, כמובן שאני לא מסכים לזאת רק בגלל שהיא חולת נפש ומטורללת.
הגעתי לעבודה ברכתי כמה אנשים בבוקר טוב ועליתי למשרדי, כשהגעתי ראיתי את שיר כבר יושבת ומארגנת את היומן שלי, כשפיטרו את קיילי העבודה נהייתה ממש קשה אז גייסתי עוזרת מנהל חדשה.
שיר בת 19 שחיפשה לעבוד כבר ממש מוקדם, אני יודע טוב מאוד מה עובר בראשה, היא כל הזמן פותחת כפתור אחד בחולצתה ומסדרת את חזייתה מול עיניי, היא לא הטעם שלי, אבל אני גם נשוי עם ילד שממש עומד לבוא לעולם...פאק אני כלכך אוהב את המשפחה הקטנה שיש לי,זה הדבר שכל בן אדם היה חולם עליו.
״בוקר טוב מר מייסון״ היא אמרה וחייכה אליי, חייכתי אליה חיוך מאולץ והתיישבתי אל הכיסא שלי ״יש לך פגישה ממש עוד חמש דקות״ היא אמרה ואני הנהנתי ״אצא עוד רגע״ אמרתי וסידרתי קצת מן הטפסים שיש לי על השולחן, קמתי מן הכיסא ויצאתי לסבב פגישות ארוך.