My lover(?)

\8-עונה2/

-נקודת מבט קיילי-
עלה בי עוד מחשבה שיזעזע אותי עוד יותר ״הוא בגד בי?״ שאלתי את קים לפתע עם קול פגוע ״לא לא לא חס ושלום קים הוא היה נשואי לך!״ היא אמרה ״היה״ אמרתי ושוב פרצתי בבכי ״פאק לא אל תבכי הוא היה וטוב שכך!״ היא אמרה, אחרי כמה דקות נרגעתי, נשמתי עמוק והושטתי לה את ידיי כדי שתביא לי את ליאו.
היא הביאה לי את ליאו וישר עלה לי חיוך לפרצוף, אני אוהבת ילדים, תמיד אהבתי.
הוא כלכך דומה לו.. לא לא לא לבכות שוב קיילי ״פאק קחי אותו אני לא מסוגלת״ אמרתי וקים לקחה אותו ישר ״הוא דומה לו״ אמרתי והיא הסתכלה עליי ביאוש ״קיילי חלאס! את לא צריכה אותו כבר! אני כאן! ג׳יימס כאן! את לא לבד!״ היא אמרה ונאנחה ביאוש ״מצטערת״ לחשתי ״את לא צריכה להצטער, הוא נדפק לך במוח ועכשיו את משחררת!״ היא אמרה וליטפה את לחיי כשהניחה את ליאו בצד, הנהנתי ונאנחתי, לשחרר.
איך משחררים לעזאזל!? ״אני חוזרת לניו יורק״ מלמלתי והיא עזבה את פניי ״את לא ופה נגמר הדיון, יש מלא דגים בישראל לא רק בניו יורק״ היא אמרה גורמת לי לגחך ״כן אבל אין טעם, אני מרגישה כאילו מיציתי, אני כבר ארבע שנים כאן! זה מלא קים״ אמרתי לה והיא הנידה ״זה לא הרבה חמודה אני 24 שנים פה ועדיין לא הכרתי הכל!״ היא אמרה גוררת ממני עוד גיחוך ״אני אבוא לבקר! וגם את תבואי לבקר! היה לי שם יותר טוב״ אמרתי, זה לא נכון וידעתי את זה אני מאושרת כאן, אבל אולי לחזור למקור שלי יעזור לי למצוא את החיים שלי.
״את לא עוזבת! קיילי בבקשה״ קים אמרה ודמעה ירדה מעייניה ״אני אהיה קרובה למשפחה״ אמרתי ״כאן המשפחה שלך! אני! ליאו! מייסון!״ היא אמרה ״מייסון לא חלק מהמשפחה״ נזפתי ״מייסון כן! הוא אבא של ליאו!״ היא אמרה ופאק למה זה כלכך כאב? ״את צריכה להשלים אם זה״ היא הוסיפה ואני הנהנתי ״אני עוזבת״ מלמלתי וקמתי מן הספה של קים ״את לא קיילי בבקשה לא״ היא אמרה והחזיקה בי ״אני כן, שם היה לי יותר טוב אני מבטיחה לך שאני אבקר כל שבוע!״ אמרתי בביטחון ״קיילי אולי תנשמי שניה זה סתם דיכאון קטן״ היא אמרה ונסתה לעזור לי ״זה לא! אני רוצה הביתה! תעזבי אותי כבר!״ אמרתי בעצבים ויצאתי עם ליאו מחוץ לביתה.
פאק אני כבר רואה מטושטש אמצע הפאקינג לילה, אני ברחוב של קים, שהיא גרה פי שתיים מאיפה שאני גרה ״פאק ליאו קטן שלי מה עושים?״ שאלתי כשהסתכלתי עליו, הוא התכרבל בשמיכות הדקות שעטפתי אותו בו הוא כזה חמוד כשהוא ישן.