My lover(?)

\9-עונה2/

-נקודת מבט מייסון-
הגעתי הביתה בשעה שמונה בבוקר, אני כלכך עייף, פעם רביעית שלי עושה משמרת לילה, אני חייב להפסיק.
כשנכנסתי ראיתי את קיילי יורדת במדרגות עם מזוודות ״פאק קיילי מה זה״ נאנחתי ״אני חוזרת לניו יורק״ היא אמרה ״וליאו?״ שאלתי ״הוא בא איתי״ היא אמרה ועקפה אותי ״מצחיק מצחיק מצחיק״ אמרתי ומשכתי אותה ״מה?״ היא שאלה ״בכית?״ שאלתי אותה, כל העיניים שלה נפוחות ואדומות ״מה אכפת לך״ היא שאלה ״אני בעלך-״ אמרתי אבל אז קטעתי את עצמי ״אני שואל״ תיקנתי את עצמי ״כן בכיתי״ היא ענתה בישירות מה שגרם לליבי להתכווץ פאק אני שברתי אותה.
״אני מצטער״ לחשתי לה והיא הנהנה ״אני יודעת, כלכך מצטער שבגדת בי״ היא אמרה, פאק היא שונאת אותי ״מה אתה צריך את ליאו? לך תביא עם אהובתך את ילד חלומותיך לא?״ היא שאלה בארס ״קיילי..״ נאנחתי ״את לא עוזבת, גם לא עם ליאו וגם לא בכללי״ אמרתי לה ״אני לא שואלת אותך כלכך, אני אבוא לבקר ותוכל לבוא לקחת את ליאו מידי פעם״ היא אמרה ובאה לצאת אך חסמתי לה את הדרך ״תעזוב אותי כבר הטיסה שלי עוד שעתיים אני אאחר!״ היא אמרה ומשכה בידי כדי שאעזוב,עזבתי אותה והסתכלתי עלייה במבט המום.
היא פשוט הלכה.
פאק לא אני לא נותן לזה לקרות.
רצתי אלייה אבל כבר זה היה מאוחר מידי, היא עלתה למונית והלכה, פאק.
אני אבוד.

-נקודת מבט קיילי-
נכנסתי למונית ונאנחתי, הנהג התחיל לנסוע לכיוון שדה התעופה, טוב מסתבר שאני חוזרת לחיים שלי.
לחיים הישנים שלי.
......
אחרי איזה שלוש שעות עליתי למטוס, אני באמת עושה את זה,ליאו אצלי ביד, זה נחשב כמו חטיפה אבל אמרתי למייסון שאני אבוא לבקר ושהוא גם יכול לקחת אותו....מניו יורק

אחרי 12 שעות של טיסה סוף סוף הגעתי.
הביתה.
ירדתי מן המטוס ועברתי בשדה תעופה, הזמנתי מונית ונסעתי עם ליאו לבית של אמא שלי, פאק אני לא מאמינה שחזרתי.
בחיים לא חשבתי שאעשה את זה, אני יודעת משהו שאף אחד לא ידע, יש לי אח בכור שאני כבר בטוחה שעבר לגור בקצה השני של בעולם, אני ראיתי מול עיניי את אימי רוצחת את אבי ממש מול העיניים שלי, זה למה שעזבתי.
בחיים לא חשבתי שאחזור, אמא שלי נסתה להתאבד שוב ושוב אך לא הצליחה כי עצרתי אותה כל פעם מחדש עם כל האהבה שלי לאמא שלי אבל היא עברה כל גבול היא הרגה את אבא שלי! מול העיניים שלי, זה פשוט זיעזע אותי ברמה קיצונית שעזבתי את הבית לא תכננתי מתי לחזור...לא תכננתי לחזור היום.
זה פשוט גרם לי לשנוא אותה אבל עדיין לשומר עלייה בחיים גם אם היא פשוט רוצחת.
עכשיו היא סתם נכנסה לדכאון עמוק שלא יוצאת ממנו, אני מקווה שמשהו השתנה.

אחרי חצי שעה של נסיעה הגענו סוף סוף לביתי הישן.