טעויות נפלאות.

1:אליאור.

בעזרת השם נעשה ונצליח!!!

פרק 1: אליאור.

״למה לא יכלה להיוולד לי בת, שיהיה קצת נשיות בבית הזה״

עדנה, אמא של עוז אמרה בקול בעוד גופה רוכן מטה והיא הרימה זוג גרביים בדרכה אל חדר הכביסה. כחכחתי וגכחתי נכנסתי אל החלל בחופשיות הטבעית כיאלו היה זה הבית שלי.

אהבתי את עדנה ועמוס, היה כיף וקל להיות בחברתם,
אנשים חמים וקלילים.שמילאו לי איזשהו חסך וחוסר שנוצר אצלי מאז שההורים שלי התנגשו במשאית ועזבו את העולם.

אימא נהרגה במקום אבא שרד יממה ואז גם,
פרחה נשמתו והוא הלך אל עולמו.

הייתי בן שמונה עשרה בדיוק כשזה קרה,
פעור ומתוח לקראת מה אעשה בצבא.

המאורע הזה בערב אחד בחודש ספמטבר גרם לי ללכת
לתפקיד שבו אוכל לחזור לבית בכל יום,לפתוח את
העיניים על אחי ניתאי שהיה בזמנו אפילו לא בן עשר.

בהתחלה דודה רחל היתה אפוטרופוס, ועם השנים אני קיבלתי את התפקיד הזה.

גם אם לא רשמית, אבל בכללי.

דודה רחל לא הצליחה בתפקידה, למרות שהיא השתדלה.

ניתאי עבר לגור אצלי, לחיות אצלי, וכשהשתחררתי מהצבא הפכתי להיות עבורו סוג של אח אבא שכזה. הוא שגע אותי
ללא הרף, והפך אותי להיות דרוך מכל צלצול פאלפון מהבית
ספר אבל ידעתי שאני היחיד שאיכשהו יכול להשתלט על המפלצת הלא כל כך קטנה שגדלה לי מתחת לאף.

וגם אהבתי אותו, אהבת נפש אמתית.
בכל זו, אחי הקטן.

״אליאור תביא קולה מהמקרר״

עמוס ישב בסלון בתנוחה של שיח סעודי, הוא חייך את החיוך שלו שאמר ׳תעשה גסטה׳ ואני נגשתי אל המקרר ומזגתי לו בכוס הזכוכית המדוייקת שהוא אוהב

הכרתי את המשפחה הזו כמעט כמו שהכרתי את עצמי.
עמוס היה זכיין של רשת מסעדה בתי קפה קטן,
היו שניים מהסוג הזה בעיר שלנו.

עוז הבן שלו היה אחראי על הסניף בקניון ואני הפכתי להיות אחראי על הסניף בחלל האוניברסיטה שאומנם היה קצת יותר קטן אבל הכיל יותר אנשים ותחלופה מהסניף בקניון.

״אחלה קולה, קוקה קולה״

הוא נתן את ציינו ואני הינהנתי לאיש שהיה כל כך מחובר לקרקע,הוא דיבר עם כולם בגובה העיניים.
וכולם אהבו אותו, לא היו לו גינונים של אחראי או בעל כבוד.