טעויות נפלאות.

21:רגעים של נחת.

בע״ה

פרק 21:רגעים של נחת

אוהבת את סבתא אהבת נפש, האימא שלא באמת נוכחת בחיי
והאבא שמעולם לא היה שם  בשבילי. והחרפון של פעם בחודש חודשיים לעשות ניקיון פסח כשאנחנו לא בכיון או בזווית של
פסח מחרפן לי את המוח ואני מוצאת את עצמי יושבת מול כל הארון שלי שהיא הוציאה בעצמה ומאלצת אותי לעבור פריט פריט...

רק ישועה תעזור לי איתה.
המגרש הביתי שלה, ואת הכללים אני אכבד עד יום מותי.

״את מוכנה לבוא לעזור לי?״אני קוראת ומסתובבת בחצי גוף
לאיה שיושבת על המיטה שלי ולדעתי ברגע זה בוהה באוויר

״איה?״

״אה״ היא לפתע מתעוררת ואני מכווצת את עיני בשאלה

״משהו קורה? באת לעזור לי ,לא?״

אני דוחפת ערמה מקופלת של חולצות אל תוך הארון ושומעת אותה זזה במקומה. הריח שלה קרוב שהיא מתקרבת אלי, ואז מסדרת את החצאית שלה מתיישבת לידי מושיטה את ידה אל הרמת החצאיות והג'ינסים שלי ומתחילה לקפל בשקט מופתי

בת דוד שלי לא האדם הכי דברן בארץ אבל איתי היא לא
שותקת. וזה הדדי, החברה ממין נקבה הכי קרובה שלי
אשת סוד ופרטנרית מדהימה כמעט לכל דבר בחיים האלה

״אני מתחילה לדאוג חיים שלי״ קולי יוצא ואני בוהה בה

״לדאוג למה?״

״את איתי עשרים דקות, והוצאת אולי ארבעה משפטים מהפה״

היא מחייכת לרגע ומניחה עוד חצאית על הערמה שלה

״כלום באמת שיוש״ היא מלמלת

״חרטה בפיתה.״ אני עונה ומפילה לה ביד שלי את הערמה
היא פותחת את עיניה בכעס מדומה שמביע כמה היא כאילו
כועסת

״זה לא עובד עלי. דברי גברתי הצדקת״

״כלום יש לי הרהורים על העתיד״

״על העתיד? הציעו לך עוד שידוך שלא נראה מתאים?״
אני מושכת את רגלי אל החזה ומחבקת אותם, מבטה של איה
עובר אלי והיא חצי מגכחת

״את מוכנה לכסות את הישבן?״ קולה נשמע בגיכוח גם
שהשורט שלי עולה וכנראה חושף חלק יותר מוצנע בגוף שלי

״הי הי, חמודה הדתה לא אצלי בחדר״

אני קורצת לה ומסדרת את קצה המכנס.

״זה לא קשור לשידוך....

או למישהו ספציפי״

ואני בוהה בה מקפלת את הבגדים שלי במהירות ובסדר שכזה, כאילו היא מכונה מיומנת. איה מסודרת ברמות הזויות, הארון שלה זה לראות בגדים שהם חיילים,הכל לפי צבעים ואם ראיתם גרגר של אבק בחדר שלה אז אתם או מדמיינים או הוזים, הבחורה קיבלה את שריטת הניקיון מהסבתא המשותפת שלנו.