טעויות נפלאות.

18:אוהב אותך.

בע״ה

פרק 18:אוהב אותך.

אליאור

כאבי הגב כמהט משתקים אני בולע את הכאב לא רוצה שיבינו כמה כואב לי. בתקופה הקרובה אצטרך ללכת עם קב אחד ופיזיותרפיה לרגל שנפגעה בתאונה, זה לא מדאיג אותי העיקר שאני ושי יצאנו מזה חיים ושלמים.

עיני תופסת את ניתאי כשהוא נכנס אל החדר בבית החולים.
מהרגע שהתעוררתי הוא מרגיש לי שונה. קצת כמוני אחרי
התאונה של ההורים אני לא יודע אם זה יהיה שינוי שיחזיק
לטווח ארוך אבל אני רואה את הכאפה שהוא קיבל מהחיים
על הפנים שלו.

משהו בי לא שמח בזה.
למרות שאולי אני אמור להיות שמח אולי לזה יחלתי בזמן
שלפני התאונה -שהוא התבגר שיבין שהחיים הם לא משחק.

אבל אני גם לא רוצה שבגיל ארבע עשרה הסתובב עם תחושה שהכל כבד ועם פחד בלב, הוא צריך להיות בהתאם לילד רגיל
שבן גילו... אולי זו בקשה גדולה מדי, ולא מותאמת למציאות ולנסיבות.

״איך אתה מרגיש?״ הוא שואל ומתיישב על כיסא המבקרים
מהרגע שהתעוררתי לפני יומיים לא נהלנו שיחה נורמלית..
איכשהו תמיד היו כאן אנשים נוספים, או שהוא היה בבית
הספר הלך מבלי להתווכח מבלי לעלות קשיים.

״בסדר. אני מאמין שאשתחרר לקראת ערב״ קולי עונה ושוב
עיני בוחנות אותו שוב נראה לי שהוא מתוח, לא שקט לגמרי

״מה קורה?״ אני מלמל ובוחן את הפנים שלו החתומות

״כלום, רק פחדתי ואני עדין מפחד״

״ממה?״

״לאבד. חלמתי בלילה על אמא ואבא לא חלמתי עליהם מהיום
שהם מתו״ הקול שלו רועד ואני מרגיש כיאלו הרגע משאית
עלתה על הלב שלי, נוסעת אחור קדימה ומרסקת אותו לגמרי

״אני לא יודע מה אעשה עוד שנתיים וחצי שאוכל להוציא
רישיון...כל החברים שלי כל כך מתלהבים, ולי זה נראה
כמו פצצת הרג שיותר מסוכנת מרימון או אמ שש עשרה״

״נתי״קולי יורד גופי מתקרב אליו למרות הכאב הפיזי שכרוך
בכל תנועה שלי, עיני בוחנות אותו ואני מסתכל לתוך עיניו
הרגע הזה שמזכיר לי את הבוקר ההוא לפני שנים שההורים
סיפרו לי  שעומד להיות לי אח.

כל כך התלהבתי מהרעיון למרות שהייתי גדול, למרות שכבר
מגיל שבע הצקתי להם שאני רוצה אח או אפילו אחות ...

וכשהם בישרו לי , זה היה החלום הגדול שהתגשם לי.

״-אתה תוציא רישיון בזמן שלך ותתמודד עם הפחד. בכל
דבר יש סיכון ויש סיכוי אני לא רוצה שתלך בעולם עם תחושה
כזו בלב״

אני אומר לו ורואה איך הוא משתדל לא להזיז את מבטו מעיני, למרות הכל יש בי תחושה חזקה שניתאי תמיד לקח ממני דוגמה ונשען על המילים שלי ועל המעשים שלי גם אם הוא מכסה ברוב הזמן רגשות כואבים בהומור ובציניות זה לא אומר שמתחת להכל הוא לא רגיש או פוחד.