טעויות נפלאות.

13:משהו אחר.

בע״ה

פרק 13:משהו אחר.

אני אמור להיבהל מהרגשות שאני מפתח לשי, אני יודע את זה.
מאז המוות של ההורים שלי והמחויבות לאחי נמנעתי מלהרגיש.

זה משולב מהפחד לאבד מישהו קרוב, יחד עם תחושה שאת
הזמן שלי אני גם משקיע בחינוך - או בניסיון לחנך- שעוד
אני בעצמי לא לגמרי יודע מה נכון לעשות או לא נכון לעשות.

למדתי לשלוט בדברים מאז שההורים שלי מתו. אם לפני הייתי
חיי על הקצה ומאבד כיון בידיעה שיש מישהו שיחזיק אותי אם
וכשאפול עכשיו אני יודע שאין. וזה לא משנה כמה אני אוהב ומעריך את ההורים של עוז, הם בשבילי אוזן קשבת וקרובים
לליבי אבל בסוף להורים שלנו אין תחליף, הנוכחות שחסרת.

עם שי אני כבר לא בדיוק שולט, פשוט חיי ברגש שלי, נוסע
איתו או עליו בלי להסתכל סביב. אני מפחד ללכת עד הקצה
אבל מת לרוץ איתה לשם... וזה לא רק המראה, וזו לא רק
המשיכה. זה גם החוכמה שלה, הביישנות המסוימת.

שמבלי לדעת יותר מדי אני יודע שהיא תותחית בתחום
הלימודי ואין דבר שיותר מושך אותי מאמביציה.שאיכשהו
אני מצליח להאמין ולסמוך למרות שהחברים הכי טובים
שלה אלו שני גברים - אני פשוט מסתכל בעיניה ויודע.

יש עוד קליפות שאנחנו נצטרך להסיר, ולבינתיים-
זה מרגיש ומה שמרגיש גורם לך להרגיש חי.

בלעדיה אני כבר שנים על מצב סטטי

״אה עוז?״

אני עונה לשיחת הטלפון ממנו, כשעל השולחן שלי יש יותר מדי קבלות שאני אמור להדפיס לאבא שלו ולהביא לו ביד- האיש הזה לא סובל טכנולוגיה, ואני גם מטפל עבורו גם בצד הזה.

״ אתה יודע איך זה שמועות. אבל אני גם מכיר מישהו שאמר שהשמועות בנו מגדל״ אני מכווץ את העיניי יודע שהוא מתחיל עכשיו לבלבל לי את המוח כנראה על משהו,אם לא אשאל דוך
לא אקבל תשובה למה הוא מתכון

״מה אתה רוצה? על מה שמועות?״

״אתה יוצא עם מישהי, בלונדה?״

טוב זה שסיפרתי קצת לעדנה אמא שלו על שי.

זה כמו לספר לשלוח ידיעה לכתבת של גיא פינס...

אבל זה היה בלתי נמנע השבוע שהסתמסתי עם שי אצלם בבית.

האישה הזו חוקרת מבטים וחיוכים.

״כן..״ אשרתי את הידיעה

״ולי אתה לא מספר? ואימא שלי יודעת?״

״עוז מה נהית לי ׳רגישה׳ . אתה מכיר את עדנה״

״מכיר. בטח מכיר״ הוא מלמל, מפיל משהו ברגע ואני מחכה
לשמוע אותו חוזר לעניינים ״ אז אני אסלח לך על המעידה״