דניאל
״שוב?? באמת?!״
תפסתי את ראשי בין ידי והתמוטטתי על הרצפה. דמעות מילאו את פניי ובאותה נשימה רוקנו את ליבי מכל רגש.
גופי בער.
הרגשתי איך אני מתפרקת מבפנים. שוב. בפעם המי יודע כמה.
די.
כמה אפשר?
שלוש שנים שאנחנו ביחד והוא עדיין ממשיך לבגוד בי. הולך עם החברים המזדיינים שלו לכל המועדונים הדפוקים האלה שהוא אוהב למרות כל מה שהולך שם... מה ביקשתי? שיהיה נאמן? שיאהב אותי באמת? שיכבד אותי? אבל לא.
הוא זורק עליי זין.
אני לא מבינה את החוסר אנושיות שלו ושלא אדבר על המצפון שאין לו בכל הסיפור הזה. והוא... אפשר להגיד עליו הכל אבל לא פראייר. הוא למד את השיטה איך לסובב אותי על האצבע שלו. בכל פעם מחדש הוא מתוודה שטעה, מתחנן שאסלח לו ואני כמו כלבה טובה קונה את כל ההצגות שלו עד שהוא שובר לי את הלב. שוב. למרות שהבטיח אחרת.
למה? למה הוא מעדיף את המסיבות האלה על פניי? מה יש שם שאין לו איתי? נתתי לו כל מה שיכולתי כדי שיהיה מאושר ואולי.. הוא כן מאושר, אם כן.. זה לא בזכותי.
״אני מצטער דניאל חיים שלי לא התכוונ-״ רוי אמר והרים אלי את עיניו ממסך הטלפון.
״לא התכוונת?״ קטעתי אותו.
״כן נו. דניאל את יודעת כמה שאני אוהב אותך, נכון דני שלי?״ הוא התכופף אלי והרים את ראשי אליו.
״אתה לא אוהב אותי, לפחות לא כמו שאני אוהבת אותך.. ככה ממש לא נראית אהבה, אתה פשוט רגיל אליי״. הדמעות לא הפסיקו, הן המשיכו לזלוג ולשטוף את פניי.
ניסיתי בכל כוחי לעצור אותן ולהחזיק את עצמי לפחות מולו כדי שאראה פחות חלשה ממה שאני באמת אבל פשוט לא הצלחתי, הן לא פסקו. ״שלוש שנים!!! שלוש פאקינג שנים שאנחנו ביחד ואתה מזדיין עם נשים אחרות?!?!״
צעקתי עליו והעפתי את ידיו מפניי.
״די דני אני אוהב רק אותך תפסיקי עם זה. חוץ מזה, את מכירה אותי כבר ואת יודעת איך אני כשאני שותה יותר מידי אני לפעמים קצת נוטה לאבד שליטה על עצמי אבל זה לא יקרה יותר, באמת, אני מבטיח לך״. הוא הסתכל עלי וחיכה לתגובה ממני. יותר נכון חיכה שאגיד שסלחתי לו.
אבל לא.
לא עוד.
אף פעם לא באמת סלחתי לו וגם לא אסלח.
״אתה תמיד מאשים את האלכוהול או את חברים שלך שדוחפים אותך לעשות שטויות. די נשבר לי! מתי תקלוט כבר שרק אתה אשם?! קח אחריות פעם אחת בחיים שלך במקום כל הזמן לתרץ תירוצים!״
התיישבתי על המיטה וניגבתי את הדמעות. רוי הסתכל עלי בהלם מוחלט. הוא בחיים לא ראה אותי ככה. ראיתי על פניו שלא ידע מה לומר ואיך להגיב, הוא רגיל שבשלב הזה אני כבר בדרך כלל נשברת וסולחת לו במקום להתפרץ עליו כמו שבדיוק עשיתי, זה עדיין לא קרה בעבר.
״לא! נו באמת! אני נשבע לך שזאת לא אשמתי! את אוהבת אותי נכון דני? אם את אוהבת אותי כמו שאת תמיד אומרת לי אז תקבלי אותי כמו שאני ותסלחי לי! בבקשה! פעם אחרונה אני מבטיח לך דני אל תעזבי אותי״.
הוא חזר לשבת על הכיסא מולי.
״אף פעם לא באמת סלחתי לך ואני ממש לא מתכוונת להתחיל מעכשיו, במיוחד שזאת הפעם האלף שזה קורה. מגיע לי הרבה יותר טוב ממך. נתתי לך את החיים שלי! מה עוד אתה רוצה לעזאזל?? ויתרתי על כל כך הרבה בשבילך ואתה כל הזמן רק רוצה עוד ועוד בלי לתת חזרה ובלי להעריך אותי. מה אני בשבילך בכלל? סתם מעבירה לך את הזמן? אולי רק זיון זמין קליל וטוב? אני רוצה שתלך מכאן. זה נגמר״.
בנינו? אני דפוקה.
אני דפוקה כי לא באמת רציתי שהוא ילך. אני דפוקה כי רציתי שהוא יישאר לידי, שינגב את דמעותיי ויגיד לי שהכל בסדר ושזה רק עוד משבר קטן וחד פעמי, אבל זה קרה הרבה יותר מפעם אחת ואני כמו מפגרת סלחתי לו והאמנתי כל פעם מחדש או יותר נכון רציתי להאמין לכל מילה שיוצאת לו מהפה, שזה חד פעמי, שזאת לא אשמתו ושזה לא יקרה יותר.
הוא הסתכל עלי במבט כל כך עצוב שהיה בא לי למות ממנו, לא יכלתי להמשיך להסתכל עליו, נרתעתי ממנו ובו זמנית עדיין אחרי הכל רציתי לחבק, לנשק ולהרגיע אותו. שנאתי את זה שלמרות הכל הוא עדיין עמוק בתוך ליבי. כמעט נכנעתי לו והתקפלתי, רציתי לחזור בי ובכל מה שאמרתי אבל לא, לא הפעם. הלכתי למיטה, נכנסתי מתחת לפוך והסתובבתי לצד השני כשגבי לכיוונו. עכשיו כבר לא החזקתי את הדמעות יותר ונתתי להן לצאת.
״פאק!!״ צעק רוי, חבט בקיר ואז נשמעה טריקת דלת חזקה שהרעידה את החדר. כשהסתובבתי ראיתי שהוא איננו.
זהו.
סיימתי עם רוי, לתמיד.
——————————————
היייי❤️
אני מאוד מתרגשת! זה הספר הראשון שאני כותבת אחרי מיליון ספרדים שאני בעמצי קוראת, חשבתי פשוט לקפוץ למים ולנסת בעצמי כי בתכלס, למה לא. אז אשמח תמיד לקבל תגובות / ביקורות וחוות דעת שלכם/ן מקבלת הכל באהבה 🌹
YOU ARE READING
The mafia boss
Romanceלאחר שברון לב שחווה דניאל קליין בת ה21, היא מנסה להמשיך בחייה כרגיל ולאסוף את השברים, אך חייה משתנים מקצה לקצה כאשר נתקלת דניאל במשהו או יותר נכון *מישהו* מסתורי, אכזרי ואפל. היא מסתקרנת מהעיניים הקודרות של הגבר שהיא צריכה לפחד ממנו כאילו הוא סכנת ח...
