The mafia boss

Chapter 10

רוי

יצאתי בעצבים מביתה של דניאל ומשכתי את הדלת אחריי בטריקה חזקה. ניסיתי להסביר לה שאני באמת אוהב אותה אבל היא לא האמינה לי. מה אני אמור לעשות עכשיו? הייתי כל כך עצבני והדבר היחיד שעבר לי בראש זה שאני חייב להשתחרר איכשהו. כרגיל חשבתי לעשות מה אני בדרך כלל עושה כשאני צריך לפרוק עצבים.

פתחתי את הטלפון, נכנסתי לאנשי קשר ולחצתי על השם הראשון שזיהיתי שיכול לעזור.
התקשרתי לאור, בחורה שהכרתי במסיבה ונפגשתי איתה באופן כמעט קבוע כשהייתי עצבני.

שיחת טלפון - אור
אור: ״מה קורה מאמי?״ היא ענתה ישר.
רוי: ״את עסוקה?״ שאלתי בלי יותר מידי הקדמות.
אור: ״בשבילך אתפנה. תבוא אלי, אני אדאג לך״ היא אמרה וניתקתי את השיחה בלי להוסיף במילים מיותרות.

תוך כדי הנסיעה לאור עלו בתוכי רגשות אשמה על כך שאני נוסע לבחורה אחרת אבל דניאל גם ככה הבהירה לי שלא נחזור, אז למה לא בעצם?

שכבתי עם אור. אחרי שגמרנו היא הניחה את ראשה על חזי וניסתה לנהל שיחה אבל לא הקשבתי לחפירות שלה, האמת שאפילו לא ניסיתי, בכלל חשבתי על דניאל. חשבתי על זה שרק כשהיא נפרדה ממני הבנתי כמה אני אוהב אותה ועדיין אני נמצא במיטה עם מישהי אחרת. אני כזה אידיוט. ״קיצר אז אני חושבת שנצא לדייט פעם אחת כמו שצריך אתה לא חוש-״ ״זוזי, תני לי לקום אני הולך לשירותים״ קטעתי את אור בזמן שדיברה. היא קמה ממני בפרצוף נעלב אבל זה לא הזיז לי, לא היה איכפת לי ממנה.

סיימתי בשירותים והלכתי חזרה לחדרה של אור. כשהתקרבתי שמעתי קול מוכר של בחורה.
דניאל. פאק.

שיחת טלפון - דניאל
דניאל: ״היי, תקשיב אתה לא חייב לענות לי רק רציתי לומר לך שאני מצטערת שגירשתי אותך ככה הייתי מאוד נסערת. אם תרצה תוכל לחזור אלי ונדבר כמו שצריך על הכל, אני מוכנה שנעבוד על הקשר שלנו..״ לא לא לא זה לא קורה לי. למה המטומטמת הזאת ענתה לפאקינג טלפון שלי. מיהרתי להיכנס לחדר וכשהגעתי ראיתי את אור מחזיקה את הטלפון שלי בידה כשעל הצג הופיע שמה של דניאל והשיחה הופעלה על ספיקר (רמקול).
אור: ״היי, אני מצטערת אבל רוי השאיר את הטלפון שלו פה, את רוצה שאמסור לו משהו מאמ-״ חטפתי את הטלפון מידה של אור.
רוי: ״לא דניאל זה לא מה שאת חושבת אני נשבע לך דני-״ היא קטעה אותי ואמרה
דניאל: ״לא יכלת להתאפק אפילו 20 דקות וישר רצת לזיין בחורה אחרת ומה שעצוב שזה בכלל לא מפתיע אותי. רציתי להאמין שהשתנית, רציתי לתת לנו עוד צ׳אנס אבל זה לא מגיע לחמור כמוך. אל תפנה אלי יותר״ אמרה נחרצות. ״דניאל-״ זה כבר מאוחר מידי, היא ניתקה.

אני חרא. אמרתי לה שאשתנה ותוך 20 דקות כבר פישלתי. היא צודקת, אני לא ראוי לה.
הסתובבתי לאור בעצבים ״מי את חושבת שאת, חתיכת טיפשה?! למה נראה לך שאת יכולה לגעת לי בטלפון!?״ צעקתי עליה. לקחתי את הבגדים שלי בידיי ויצאתי משם כשיש עליי בוקסר בלבד. נכנסתי לאוטו ונסעתי הביתה.

כבר כמה ימים שאני מנסה לחשוב מה לומר לדניאל, אני פשוט אבוא אליה הביתה ואנסה לשכנע אותה לא לשנוא אותי עוד יותר. עבר כמעט שבוע מאז מה שקרה. כמה ימים שבהם ניסיתי להתקשר ולשלוח הודעות אבל היא חסמה אותי מכל מקום.

נסעתי לדניאל כשכולי לחוץ כמו ילדה קטנה ומפוחדת. אני ממש לא יודע מה אגיד לה כשאראה אותה. כל הנאום שהכנתי לי בראש פשוט התבלבל ונשכח. הגעתי לבניין שלה, נכנסתי למעלית ולחצתי על הקומה שבה היא גרה. כשהמעלית נפתחה יצאתי מתוכה וראיתי את דניאל.
״דניאל..״ אמרתי והסתכלתי מופתע.

היא הייתה שעונה על דלת ביתה ומעליה רכן גבר שאני לא מכיר. הם התנשקו בחייתיות, כמעט משכיבים אחד את השני על הדלת. הייתי כל כך בהלם שלא ידעתי איך להגיב בכלל. התקרבתי לכיוונם במהירות וניסיתי לדחוף ממנה את הגבר.
״מה נראה לך שאתה עושה?!״ דניאל צעקה עלי. ״את רצינית??״ אמרתי בעצבים
״אתה שואל אם אני רצינית? התקשרתי אליך כדי להתנצל ולתת לך עוד הזדמנות למרות שלא מגיע לך ומישהי אחרת ענתה לי לטלפון שלך 20 דקות אחרי שיצאת מהבית שלי! אתה אפס. אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים שלי!״ היא צעקה. התקרבתי אליה והגבר חסם אותי ואמר ״שמעת את הבחורה, תעוף מפה״.
״זוז לי מהדרך ותתרחק ממנה מהר״ יריתי לכיוונו. הוא גיחך ותפס אותה ממותניה ביד אחת ״לא נראה לי״ אמר הגבר. ״מי אתה בכלל יא חתיכת בן של זו-״ התחלתי לצעוק כשכאב חד פילח בפתאומיות את בטני. לאחר שניות בודדות מצאתי את עצמי שכוב על הרצפה. הוא נתן לי אגרוף לבטן. מה לעזאזל?!

״אלה האנשים שאת מסתובבת איתם? לכאן הידרדרת?״ שאלתי אותה תוך כדי שאני תופס את המקום הכואב בבטני. ״זה עדיף מבוגדים״ היא ענתה בקרירות. מבטו העצבני של הגבר שהיה מופנה אלי חזר להביט בדניאל. הוא תפס את פניה ונישק אותה בפראות מול עיניי, כאילו אני בכלל לא שם.