"הוא אמור להיות עכשיו בתקופה החלשה שלו, לא?" המשיך בלאק להתגרות באויבו. "אני בטוח שקיי כבר הגיע אליו, ועוד מעט תרגיש את המוות שלו." התרגש מהעניין, וצחקק לעצמו צחוק משוגע.
"אתה טועה." גיחך לפתע פול, בחיוך ניצחון.
"מה?" עצר בלאק את צחוקו, כשלפתע ראה והרגיש מרחוק את האור הלבן והחמים של אנדריי. "לא יכול להיות..." לא האמין לזה. "כל כך מהר?"
"אן שלי הוא בריאה מושלמת מאוד מיוחדת." התפאר פול באהובו בגאווה. "אתה לא באמת חושב שהבריאה האסורה והמסכנה שלך תוכל לנצח בריאה מושלמת כמוהו, נכון? הרי אם אני לא טועה, בריאות אסורות הן לא יציבות במיוחד, ובדרך כלל נשענות על האל שברא אותן או על... גופות של בריאות אחרות, אני צודק?"
"זה לא משנה." התעקש בלאק להיות הצודק. "הבריאה המושלמת שלך לא יודעת להילחם. היא תפסיד ואתה פשוט תאבד אותה לכול הרוחות!" טען בשיגעון, ונגח בחוזקה בראשו של האל הלבן והחל לברוח ממנו הרחק.
"איי!" קרא פול, ושפשף את מצחו החבול, אך מיהר להתגבר על זה ולרדוף אחר אויבו – להכות אותו במכת ברק, ובכך להצליח לתפוס אותו שוב. "אמרת שאתה לא רוצה לפגוע בפנים היפות שלי, מה השתנה עכשיו?"
"עזוב, עזוב!" התפתל בלאק תחתיו בניסיון חולני להשתחרר ממנו.
"תענה על השאלה שלי." דרש ממנו פול בשעשוע, והידק את אחיזתו באל השחור ובכך גרם לו להפסיק להתפתל. "אמרת שאתה לא רוצה לפגוע בפנים שלי, מה השתנה?"
"אתה מעצבן, זה מה שהשתנה!" השיב בלאק בקול רם. "הפנים שלך יפות לדעתי, אבל האישיות שלך מעצבנת."
"תודה." שמח פול לשמוע את דבריו, וחייך את אחד החיוכים האידיוטים שלו. "הרבה אומרים לי את זה." טען, ונזכר במיליוני הפעמים שבהן אכן כינו אותו מעצבן.
"עזוב אותי לפני ש..." מלמל בלאק בזעם, ואגרף את כפות ידיו, אגר בהן את האנרגיה האפלה שלו ובמהירות הבזק שלח אותה אל פניו של אויבו.
האל הלבן מיד הגן על פניו ובכך נתן לאל השחור להשתחרר מהאחיזה שלו. הוא נבהל כי חשש שנפגע שוב מאחת הקללות של האל השחור, אך נשם לרווחה כשהבין שזה לא מה שפגע בו.
"חשבת שזו קללה?" צחק עליו בלאק, והתקרב אליו לאט. "מצטער לאכזב אותך, וואיטי, אבל זו סך הכול הייתה מכה רגילה." אמר לו, הסיט מעט את שיערו השחור הצידה והמשיך לצחוק על האל הלבן.
"אתה לא מתכוון לנסות לקלל אותי?" תהה פול בחשדנות, ובחן את עצמו ואת אויבו.
האל הלבן והאל השחור היו מלאים בחבלות ולכלוך. בטנו של האל הלבן הייתה פצועה מכול המכות שקיבלה כול הזמן מהאל השחור, מצחו היה חבול מהנגיחה שקיבל קודם, פניו נשרטו מעט מפגיעת האנרגיה האפלה שרק קיבל באותו הרגע ושערותיו הלבנות התלכלכו כל כך עד שנראו יותר כאפורות. פניו של האל השחור היו פצועות, אפו היה שבור, שפתיו דממו ואפילו באחת מעיניו היה פנס סגול, שיערו התבלגן והוסט על ידו לאחור כול הזמן במטרה למנוע ממנו לגעת בפצעיו, ידיו כאבו משימוש יתר באנרגיה האפלה שלו, אך לא נראה היה שכול זה מפריע לו במיוחד.
