"אל תירדם." הפצירה בו רוז, והשתדלה לשמור עליו יציב. "אם תירדם יהיה לי קשה לסחוב אותך."
"מצטער." מלמל אנדריי חלושות, ניער את ראשו, וניסה להקל עליה מכובד משקלו, אך בגלל זה איבד את שיווי משקלו וקרס הצידה – נשען על קיר המסדרון.
"אתה בסדר?" מיהרה רוז לשאול אותו בדאגה.
"כן..." השיב לה אנדריי באנחה עייפה מאוד, ולא טרח לנסות לעמוד שוב על רגליו.
"נראה לי שאנחנו מספיק רחוקים בשביל לקחת הפסקה קטנה." הציעה רוז – ראתה את איש-השועל מהנהן לאות הסכמה, ואז החליטה לבחון את מצבו.
אנדריי המסכן היה מכוסה כולו בזיעה קרה. שיערו הכתום והמעט ארוך היה מבולגן ומלוכלך לגמרי. נשימותיו היו כבדות ועיניו החומות היו סגורות למחצה כמעט לגמרי. בגדיו היו מקומטים ומוכתמים בדם שזלג מהשריטות העמוקות שהיו על זרועו השמאלית. הוא נראה פשוט מותש, חולה וחיוור לגמרי.
"השריטות שלך לא נראות טוב." הודיעה לו רוז, ונרתעה מעט מהמראה המזוויע שלהן, בזמן שניסתה לקרוע את שרוול החולצה הקרוע ממלא בעדינות. "נו, באמת, למה בסרטים זה נראה הרבה יותר קל לקרוע את זה?" התלוננה, כשהסתבכה עם אותו השרוול.
"מה?" שמע אותה אנדריי, וניסה להביט בה באופן נורמלי.
"לא משנה. תמשיך לנוח." השיבה רוז, ודחקה בו לחזור להישען בנחת על קיר המסדרון. אני צריכה לחבוש את השריטות האלו במשהו... חשבה בראשה, אחרי שהצליחה סוף סוף לקרוע את השרוול המעצבן, וחיפשה משהו במסדרון הארוך שיוכל לשמש לה כתחבושת.
רוז קמה על רגליה והתקדמה מעט אל המשך המסדרון. עיניה בהו במהירות בכול הפריטים שהיו שם, ונעצרו כשקלטו שולחן קטן ומעט מרוחק ממנה. היא מיהרה אל השולחן ושמחה כשראתה שמפה קטנה ואדומה נחה עליו, ומיד שלפה אותה משם ורצה חזרה אל איש-השועל המסכן.
"יופי." חייכה לעצמה רוז, ומיד התחילה לחבוש את ידו הפצועה של חברה.
"איי!" קרא אנדריי, כשהרגיש את הקשירה החזקה של הנערה הצעירה, ומיד החזיק את ידו הפצועה. "את בכלל יודעת מה את עושה?"
"כן." השיבה רוז במהירות. "כנראה..." הוסיפה אחרי כמה שניות, כשהחלה אם היא באמת יודעת מה היא עושה. "מה אתה רוצה? אתה הרופא כאן, לא אני!" התעצבנה, כששמה לב למבט המזועזע של איש-השועל.
"אני מרפא. לא רופא." העיר לה אנדריי, עדיין בזעזוע ממנה. "אני משתמש בכוחות שלי כדי לרפא, לא בתכשירים רפואיים."
"אז הגיע הזמן שתלמד להיות רופא." טענה רוז בפרצוף חמוץ, ושילבה את ידיה והעיפה את מבטה ממנו הצידה.
"כנראה..." מלמל אנדריי בלחש לעצמו, נאנח בעייפות נוספת וחזר להשעין את ראשו על קיר המסדרון בזמן שנתן בשקט לעיניו להיסגר לגמרי.
