האל הלבן בהיכל האלים
בהיכל האלים (מקום משכנם/ביתם של כול האלים) בחדר של האל האפור, ישבו האל הלבן והאל האפור זה מול זה ושיחקו בשחמט, בזמן שהאל הלבן דיבר בסתמיות על כול מיני נושאים שלא קשורים לשניהם.
"שמעתי שטורקיז סוף סוף ברא לעצמו עולם, זה נכון?" דיבר פול בהתרגשות. "כי אם כן, אז אנחנו חייבים לעשות לו מסיבה לכבוד זה, אתה לא חושב?" המשיך בדיבוריו, בזמן שהאל האפור בכלל התמקד רק במשחק השחמט. "וגם שמעתי שכול העולם שלו מלא במים, ושהבריאות שלו הם אנשי-ג'לי. זה כל כך חמוד ומתאים לו... אנשי-ג'לי קטנים וחמודים ששוחים בתוך המים..." דמיין לעצמו את אותם אנשי-הג'לי, בחיוך אידיוטי. "עכשיו כשאני חושב על זה, פסים יראו עליהם טוב. כדאי שאמליץ לו להוסיף להם פסים, ככה הם עוד יותר יראו חמודים!"
"שח-מט." אמר האל האפור, וביצע את פעולת הניצחון.
"אה..." הביט פול בתבוסה מרירה על לוח השחמט. "שוב הפסדתי..." אמר את המובן מאליו. "אני חייב מתישהו ללמוד איך לנצח במשחקים כאלו..."
"זה לא יעזור לך. אתה תמיד מפסיד במשחקים." טען האל האפור בקולו המתנשא מאוד, וסידר את כלי המשחק חזרה למקומם.
"בוא נשחק עוד משחק!" הציע פול בניסיון לעודד את עצמו.
"לא." סרב האל האפור במהירות, ונעץ את עיניו הכסופות ברצינות באל השני. "עכשיו אתה מספר לי למה בדיוק אתה נמצא כאן."
"אתה יודע בדיוק למה אני נמצא כאן, גריי." החזיר לו פול, במבט עיניים רציני משלו.
העיניים הכסופות והעיניים החיוורות ננעצו אחת בשנייה ברצינות עמוקה למשך כמה שניות שהרגישו כמו נצח, עד שהאל האפור החליט להסיט את עיניו חזרה ללוח השחמט.
"למה לא חיסלת את בלאק?" שינה גריי את הנושא. "הייתי בטוח שתחסל אותו אחרי כול מה שהוא עשה לך בעולם שלך."
"אני לא רשאי לחסל אלים אחרים כמוך, גריי." טען פול, ושיחק מעט עם כלי השחמט הלבנים שהיו מולו משחק משעשע משלו. "הרי אני לא נבחרתי להיות אל מעניש כמוך, וגם אני לא מעוניין להיות." המשיך לטעון בפשטות. "חוץ מזה, זו עברה על החוקים כידוע לך."
"זה לא משנה. בלאק ממלא עבר על המון חוקים, כך שחיסול זה עונש שמתאים לו." טען נגדו גריי. "חבל. אם היית מחסל אותו, הייתי מחפה עליך."
"יכול להיות..." מלמל פול בחוסר אכפתיות מהעניין, וגרם למלך ולמלכה להתנשק בכיף. "אבל אם רצית שהוא יחוסל, למה לא חיסלת אותו בעצמך? למה אתה שומר אותו כלוא בחדר שלו?" שאל בחשדנות מסוימת, אחרי כמה רגעים של שקט מוזר.
