שני הנבחרים

פרק חמישי- הטקס גורלי מתחיל

נק מבט של אקווה (התגעגתם? נכון?):
אז ככה נפרדנו מארי ואיי והבטחנו אחד לשנייה שנהיה שם אחד בשביל השני תמיד!.
זה ממש היקל עליי כי דאגתי על זה ממש
צעקתי לנט שהיה ליד הדלת ביתו,
"היה כיף לא? העיקר הנקמה מתוקה!." חייכתי חיוך מרושע ,
"ברור! אני נקמתי במנהל!." אמר נט בקול מרוצה.
"נתראה." אמרנו יחד בחיוך ונכנסו אל ביתנו
וישר אמא באה אליי במבט צוחק אמת די התפלאתי
"שמעתי הכל! אתם אדירים!." צחקה אמי
"כן אני בעיקר!." פזרתי את השיער לאחור
"מאיפה קיבלת את שוויצריות הזאת?."
"ממך."
"אני שוויצרית?? אני הכי לא שבעולם! זה שאני אמא קולית וזורמת זה לא אומר שאני שווצירית! וגם יפה!."
"ברור אמא ברור." צחקתי "את לא מבינה כמה אבא עצבני על זה"
"מזה עצבני! לא מילה! באמת אקווה למה הייתם צריכים לעשות כזה באלגן! משהו קטן היה בסדר אבל לאא הייתם צריכים להגזים ולנקום באנשים חלק נורא אהבתי שנקמתם אבל בגלל מעמדי הייתי צריך להתנצל בשמכם!" צעק אבא בעצבים שהוא נכנס
"פוסידון, תירגע מה לעשות שיש כאן אנשים שלא מבינים צוחקים? הם עדיין לא מחוברים לתרבות שלנו בגלל שהם מאיי אחרים אל תשכח" אמי ניסתה להרגיע אותו
או כן חלק סתם מורמרים וחלק באמת היו שידוכים של אנשים מהאי.
"נכון! הם צריכים להתמודד עם מסורת האי שהם נמצאים בה." הנהנתי לחיוב דברייה של אמי "אבל טיפה הגזמנו סליחה אבא שהיית צריך שוב לטפל באלגן שלנו" חיבקתי אותו.
"אך...אתן צודקות לפעמים צריך לא להקל ראש איתם ולהזכיר להם זה המקום בית וככה הוא אמור להיות" אבי חיבק אותי "תודה, פרל שלי" חייך אליי "זה חשוב לי מאוד הסליחה הזאת."
"עוד משהו...אני ואמא שלך צריכים לספר לך"
"פוסידון? עכשיו?...זה לא מוקדם מידי?" אמא שלי הסתכלה עליו במבט מודאג
"מה..מה קרה? מה אתם צריכים לספר לי?"
"לפחות ניזהר אותה מרין, אי אפשר לדעת מה יקרה לה."
"אולי תגידו לי מה זה במקום לדבר ברמזים?" כבר עיצבנתי
אבי נאנח והתחל לומר "את יודעת שזאת השנה של נבחרים נכון?"
"נו כן, מזכירים את זה כל פעם"
"כנראה זאת תהיה את אקווה..."
הסתכלתי על אבי בשוק "איך אני?? אם לא ארינה! היא הרבה יותר מושלמת ממני וגם אייס הם נפגשו בגיל צעיר כבר גילו אחד את השני! אין מצב שזה יהיה אני! וכבר עם מי??"
"נפטון יקרתי, שנולדתם...קרה משהו מוזר כיאלו הזמן הפסיק לעבוד, היה סופה ענקית שהשתוללה בחוץ. הלידה הייתה קשה לי ולוטוס..שיצאתם החוצה פשוט הכל הפסיק בבעת אחת ושמש יצאה החוצה זרחה באור כזה חזק.." בפעם ראשונה ששמעתי איך נולדתי, הורים שלי אף פעם לא סיפרו לי וכמה פעמים התחננתי לדעת.
"אני פשוט לא מאמינה..." צעדתי מעט לאחור אחרי הסיפור ששמעתי
"וזה לא הכל...נביאי בנות הים הופיעו יחד עם נביאי דרקונים, גריפונים וקנטאורים הופיעו בפתאומיות ודילקמו נבואה."
"איזה נבואה?" דרשתי לדעת
"אין צורך שתדעי אקווה, זה לא משנה העכשיו..הפואנטה שאת צריכה להתכונן לזה נפשית." אמי לא ענתה לי על שאלתי
"איך? אף פעם לא חשבתי על זה! תמיד חשבתי אמצא את השידוך שלי, אלמד לעבודה יציבה ואחזור לכפר!" אמרתי בלחץ
"פרל, את לא תהיי לבד בזה יש לך אותנו, את אחיך אושן שהוא כבר בבית ספר מחכה לפגוש אותך!, את חברייך"
רגע...אח? לא הזכרתי את זה נכון. יש לי אח גדול ממני בשנה שכבר גר בהארוקה ולומד שם. כבר יש לו שידוך מהאיי אוויר מישהי בשם סורה, היא אחת מותקות, הם באו הביתה לפני כמה חודשים והכרנו אותה. בכל מקרה אני ממש מחכה לראות אותו ואולי ממנו אני אסחוט מידע.
"אל תדאגי יפה שלי, יהיה בסדר עכשיו תלכי להתקלח ולהתארגן שתהיי הבת הכי יפה בהאי" חייכה אליי אמא ונשיקה את לחי
"תמיד נגן עלייך, לא משנה אם אנחנו רחוקים." אבי הוסיף לדבריה
"בסדר...הלכתי להתקלח" אמרתי עדיין מצוברחת מכל זה, זה פשוט בא בבום אחד גדול.
עליתי למדרגות ושמעתי את הוריי מדברים
"אני לא מאמינה שסיפרנו לה את זה כבר!"
"אין ברירה מרין, עוד שנייה הטקס וזה יכול לקרות! היא חייבת להיות מוכנה לדבר הזה!."
"אבל...אתה צודק..יקרי מה שמעודד אותי שאושן יהיה איתה בבית ספר וידאג לה..דיברתי איתו עכשיו לא מזמן."
"כן? מה הוא אמר לך"
"שבית ספר מתוכנן לתלמידים החדשים בעיקר לשני הנבחרים שאמורים להגיע..הוא גם שמע שיהיה ביקור מלכותי..כנראה לראות את אקווה ונפטון.."
"הבנתי, טוב שלא הזכרנו את הנבואה וגם שמלוכה כבר יודעת."
"אהובי..אתה חושב משהו שישתבש?"
"אני מקווה שלא.." הסתכל לאמי בעייניה ונישק אותה ארוכות וזה השלב שכבר עליתי לחדר להתקלח.
לאחר המקלחת לבשתי שמלה בצבע טורקיז עם נצנצים בחלק התחתון של שמלה עם כתפיות עבות, אורך השמלה הגיע לי עד מאחורי הברכיים עם שכבה דקה של בד מעל הבד הראשי בצבע תכלכל.
התאפרתי במעט מייקאפ וקונסילר, שמתי טינט על לחיי ואפי מעט, סידרתי את גבותיי ושמתי מסקרה ומעל עפיים היה לי צבע כחול בהיר מנצנץ, שמתי גם אודם ורדרד מעט.
שמתי עגילי עם אבני טורקיז ושרשרת פנינים, והייתי מוכנה למעט השיער.
בדיוק אמי נכנסה,
היא לבשה שמלה ארוכה בצבע טורקיז שרואים לה שכתפיות שלה הם בצדדים הייתה עם איפור מושלם הקדיש את עייניה הירקות שהחמיא לה ושיער אסוף לקוקו גבוהה המחמיא לשיערה ג'ינג'י, לפעמים אני תוהה מה לקחתי ממנה כי אני יותר דומה לאבא שלי, כנראה את הירוק בעיינים ואת החיוך כמו שאבא שלי אומר, היא נעלה נעליים גבוהות עם עקב בצבע שחור.
"עוד לא עשית משהו בשיער?" ציחקקה וישבה לידה תוך כדי שהיא עושה לי שתי צמות דקות בצדדי הראש
"חכיתי שאת תעשי לי, והנה באת" ציחקקתי "אמת פשוט לא ידעתי עדיין מה לעשות..אני עדיין במחשבות על מה שאמרתם"
"אני מבינה, זה הרבה לעכל" היא סיימה לעשות לי תסרוקת שהיא אספה את שתי הצמות לצמה אחת גדולה ואת שאר שיערי היא השאירה ככה, תוך כדי נעלתי נעלי עקב יחסית גבוהים בצבע לבן.
"יש לי משהו להביא לך, תושטי את היד" חייכה,והיא הביאה לי צמיד מזהב עם גלים עליהם.
"אוו זה מושלם אמא! זה מדהים!."
"אמת שרציתי להביא עוד משהו אבל אביך אמר שזה מספיק! תמיד פריט אחד! לפי המנהג." חיקתה את אבי בקול רציני שלו
"אבא רציני מדיי ולחוץ." צחקתי.
"אין פלא הבת שלו הגיעה לגיל הזה והיא נלקחת ממנו." צחקקה אימי
"את צודקת ובואי אבא שלא מוכן לשחרר מחכה לנו למטה."
אבי פתאום צעק "כמה זמן? אנחנו אמורים להקדים!."
"ורק אמרת על אבא שלך." אמא שלי הסתכלה עליי.
ושתינו ירדנו אל אבי
שהיה לבוש בחליפה באותו צבע כמו שלנו וגם היה לו את שרשרת מראה שהוא צ'יף, עם נעלי עור שחורות, שיערו השחור עם ברק כחול בשיערו נצץ וסודר באופן רשמי אבל לא רשמי מידי, זיפיו השחורות עם מעט צבע אפור שלו היו מעוצבים בהתאם.
הוא התקרב אליי ושם לי סיכת צדף עם פנינים על שיערי "מזל טוב בתי קטנה" וחייך.
"עכשיו הבנתי למה הוא לא רצה שתביא לי עוד משהו" צחקתי
"באמת פוסידון?? רציתי להביא לה עוד תכשיטים!"
"הי! אני רוצה גם קצת לתת מה קרה? שנה שעברה את הבאת גם לאושן את שרשרת שיש לו!"
"ואתה הבאת לו את העט הזה שהופך לנשק!"
"...ולי אתם מביאים תכשיטים פשוטים אה?" הסתכלתי עליהם באדישות
"אל תדאגי הסיכה הזאת גם נשק שהופך לקלשון שתצרכי להילחם."
"אבל איך אני אדע להפוך אותו?"
" את תדעי באותו זמן" חייך והפך למבטו רציני "עכשיו,בנות המהממות שלי לקח זמן לאירגונים אני רואה ועכשיו זזים! יש לי עוד לקרוא את בת הים שלנו!."
"יותר אתה תהפוך לבן ים ותקרא לה" דייקה אמא שלי.
שני הורים שלי יודעים להפוך לבני ים.
"שוב נפגוש את מרינה??? אני מתגעגת אלייה כל כך!." אמרתי בנמרצות
מרינה היא הבת ים לאי שלנו ובגלל ביתו של הצ'יף פגשתי אותה הרבה פעמים והיא חברה טובה שלי, אבל הבדל בין היא לשאר המבוגרים שהיא חיה כמה מאות, היא ראתה אינספור נבחרים כנראה.
טוב ככה יצאנו אל המקום הטקס בסירה והגענו וברור שאבא אירגן את המקום וסידר דברים יותר נכון חלק מאנשי הכפר שאחראיים עשו את זה, ואמא שלי עזרה בעיצוב אופנתי.
ביינתים אני חיכתי שכולם יבואו וגם עזרתי לאנשים כי זה לא פייר שהם יעשו הכל לבד, פשוט כישפתי מים להרים דברים כבדים כדי לא להתלכלך.
ואז אבא קרא לי "אקווה! בואי מזמנים את מרינה תגיעי לכאן!."
ישר חייכתי ורציתי אליו "אני באה!."
לבסוף בהגעתי בנשיפות אבל הגעתי!
ובטח אתם שואלים איך הכל לא נהרס הבגדים ואיפור אז בזכות טכנולוגיה מיוחדת שמשאירה הכל עמיד בכל דבר! זה קול, הבנתי שאנשים מאי אדמה המציאו איפור עמיד, בגדים עמידים לכל דבר.
"נו כבר אבא! אני מחכה לך שתתחיל כבר!."
"בסדר קרציה רק עכשיו הגעת." ואז הוא קפץ למים והפך לבן ים, תמיד התלהבתי שאבי הופך לבן ים, אמא שלי פשוט בהתה כמה שאבא נראה כל כך טוב ככה.
הוא נשף בצדפה ענקית והיא ישר הופיעה מתןך המים.
"מרינהההה!." צעקתי את שמה בקול חזק
"אקווהההה!." וגם היא צרחה את שמי
"עבר זמן מאז ראיתי אותך! גדלת ועוד היום זה הטקס שלך! ואחרים זה כל כך מרגש!." מרינה אמרה,וישר התקרבתי לחבק אותה והיא חיבקה אותי ואני אותה.
"מרינה..תהיי רצינית" אבי כבר חזר מהים כיאלו לא קרה כלום לבגדיו.
"כן כן דוני" ציחקקה, רק מרינה מרשה לעצמה לקרוא לאבא שלי ככה.
"תפסיקי לקרוא לי דוני!" והלך לראות מה קורה ברחבה.
"עבר שנה שלמה שחכת? מטקס הקודם!." אמרתי לה
"שמעי..אצלנו הזמנים מרגשים שונים בתור שאנחנו חיים מאות שנה" ציחקקה. השנה יש מצב שתוכלי להיות עם נפטון." הסתכלה עליי במבט ערמומי
"גם לך אני צריכה להסביר שאין ביננו כלום?." נאנחתי, אולי שיפסקו לזווג אותנו? כיאלו נפטון הוא נפטון אבל בתור חבר...עדיין לא חשבתי על זה, כיאלו... אני בכלל לא יודעת מה יקרה בעתיד.
"טוב טוב, ומה עם ארינה ואייס עדיין זוג יונים?" שאלה מרינה
"כן הם עדיין ביחד, אבל הם די חוששים על היום זה די גורלי." אמרתי במעט חשש כי ממש אהבתי אותם יחד והערצתי אותם ביחד.
"בתור המגנה וזאת שאחראית לשידוכים תאמיני לי אין להם מה לדאוג, אבל שזה יהיה סוד בינינו?." אמרה בלחש ואז עשתה סימן של שקט
"מה??? אייס וארינה יהיו השידוך של אחד והשני? כמה ברי מזל! אני ממש מאושרת בשבילהם! עכשיו בטח יכולו להירגע!." אמרתי בהתלהבות בקול חלש.
"ומה איתי?? עם מי אני איהיה??" הוספתי לדבריי
"איתך אני לא יכולה לספר כי זה לא מעניין יותר שלא תדעי?" היא אמרה את זה בטון מחשיד שהיא גם אפילו לא יודעת אבל.. אולי זה נמצא בדמיוני...?
"רק שתדעי כנראה זה יהיה נפטון..שמעתי מהוריי את הסיפור"
"מה הם סיפרו לך??" אמרה בהפתעה.
"כן...זה ממש מפחיד אותי" אמרתי בפחד
"יהיה בסדר, אני דואגת לזה" אמרה לעודד אותי אבל מבטה היה לחוץ
"הנה תראי את הזוג יונים שלנו!" אמרה לשנות נושא, שראינו את זוג אוהבים שלנו מתנשקים ארי ואיי אך כמה שהם חמודים יחד! פשוט רואים שהם נועדו לאחד להשני, הם שמו לב אלינו התקדמו לכיוון שלנו.
"עאעאעאעא אייס! ארינה! אתם מעלפיםםםםם, די! אני אוהבת אותכם!." חיבקתי את שניהם חזק, יותר שמחה שזוג החברים הממש טובים שלי היו יחד.
"מאיפה כל האהבה עצומה הזאת אקווה?." גיחך איי והוסיף ציניות גם הוא אמר את שמי המלא ולא הכינוי שלי כמו שאני עשיתי.
"תשתוק ותקבל את זה!." ארי אמרה וחיבקה אותי בחזרה, ואז היא ראתה את מרינה שוחה לכיוון ארינה שישר עזבה ישר על איי ומזל שהוא החזיק אותי אחרת הייתי נופלת, וחיבקה את מרינה.
"קצת רגישות ארי!!" אמרתי בעצבים אבל כבר ראיתי אותן מדברות בעולם משלהן עם מבטים לחוצים"
"הנה היא בעולם משלה, היי מרינה!" נופף איי אליה והיא בחזרה אליו בחיוך והתרכזה בחזרה לארינה.
"על מה הן מדברות כבר...יש מצב שארינה יודעת..זה הגיוני" אמרתי לעצמי בלחש את החלק אחרון
"יודעת מה?" איי הסתכל עליי במבט מבולבל
"כלום כלום, בטח ארי מנסה להוציא ממנה מידע."
"נו כרגיל, מה חשבת? בטח היא עשתה התערבות עם המבוגרים" אייס צחק
"מי עשה מה?" ארינה באה אלינו אחרי שראיתי את מרינה שוחה במהירות להוריי.
נק מבט נפטון:
חזרתי הביתה אחרי שנפרדתי מאקו, ישר אמא שלי באה אלי בצרחות.
"ילדי הצעיר! למרות זאת מסורת הגזמת!." אמי לוטוס צעקה עליי.
"אז?? למה את לא יכולה לקחת את זה באיזי!?." צעקתי אליה בחזרה.
"אתם לא מבינים את אחריות שלכם! אתם עוד תהיו מנהיגי הדור הבא נערי! , זה שאחרות לוקחות את זה בצחוק, הן לא מבינות וזאת השיטה שלהן! זה לא אומר שאני צריכה להתנהג כמוהן!" החזירה לשאלה שלי
"אז השיטה שלך מוחרבנת! אנחנו לא בעבר! תקלטי את זה!" צעקתי אליה בחזרה
"הי הי מזה הצעקות האלה! נפטון דבר יפה לאמא שלך!" אבא שלי נכנס והתעצבן מעט "לוטוס יקרה, תאמיני לי שנפטון שלנו הכי יותר מחונך מכל שלושה.." ניסה להרגיע את אמי עצבנית ושם את ידיו על כתפייה
"אבל, תראה כמה באלגן זה עשה לכם!" אמא שלי לא מהאי שלנו, היא מאי מים אחר קצת יותר מיושן.
"כל טוב, זאת מסורת שלנו בהאי אנשים מורגלים לזה, זה סתם מזיק לך הצעקות האלה."
"ברור שתהיה בצד שלה אבא" עניתי במרירות, לא משנה מה אני עושה תמיד זה לא טוב לאמא שלי.
"אני לא בצד של אף אחד נפטון, אני מדבר בשם עצמי."
"מה שתגיד" עליתי לחדר של בעצבים, מקווה שאקו לא שמעה את הריב.
נכנסתי למקלחת, הייתי שם שעה ארוכה ,חושב על הריב 'לא הייתי צריך להגיב ככה היא רק דואגת לי.' נאנחתי ויוצא מקלחת מתארגן לטקס, שם חליפה בצבע ירוק, שדי התאימה לעייני הירוקות בצבע הדשא, גם שם בושם ו'רסצה הזהוב, סידרתי את שיער ושמתי נעלי ספורט יפות.
אז שמעתי צעדים ופתיחת הדלת "כן? מי זה?." התסובבתי לאחור וראיתי את אמי לבושה שמלה ירוקה ארוכה מקסימה עם צווארון, בהחלט אמי הייתה יפה עם יופי טבעי שבקושי צריכה איפור עם עייניה הירקות שישרתי ממנה, ושיערה השטני החלק הטבעי שלה שהיה עד אורך גבה, ואני מבין למה אבא התחתן איתה. היא הייתה עם תכשיטים ונעלי עקב ירוקות.
"אני מצטערת בני, אני פשוט מתוחה כל כך וזהו אתה עוזב את הבית למשך החיים שלך מי יודע מתי תחזור אלינו...." אמרה עם דמעות בעייניה.
ישר חיבקתי אותה למרות שהייתי יותר גבוהה ממנה והיא חיבקה אותי חזרה .
"מצטער אמא, מבטיח אני אבוא לבקר!, ממתי את כל כך רגשנית?." ציחקקתי וניגבתי את עיניה.
"לא סיפרתי את זה עדיין לאביך, אבל עשיתי בדיקה ואני בהריון עוד מעט לך להיות אח או אחות" אמרה בחיוך גדול ונגעה בבטנה
"אני הולך להיות אח... אני הולך להיות אח?!!" אמרתי בחיוך ופתאום מישהו נכנס לחדרי זה היה אבא עם חליפה ירוקה ונעליים שחורות.
"אני איהיה אבא לעוד ילד? אני מקווה שיראה כמוני הפעם!." לאבי יש שיער שחור חום כזה ועייניו כחולות אבל בעינו הימנית יש לו מעט חום,אמר בקול של התרגשות וישר הרים את אמי וסובב אותה
"זה נהדר יקרתי!" אמי חייכה אליו ונישקה אותו והוא נישק חזרה, אוי נשיקת הורים עשיתי בפרצוף נגעל.
"נו באמת, אתה גם תהיה ככה עם אקווה יקרי" אמא שלי חיבקה את אבי
ישר הפנים שלי הפכו לאדומות אבל מבואסות "היא בכלל לא אוהבת אותי."
"תקשיב בני, שניכם זה מגורל! שניכם נועדתם להיות ביחד" אבא שלי שם את ידו על כתפי
"מה זאת אומרת?" שאלתי מבולבל
אמי הסתכלה על אבי, והוא הינהן "יש משהו שלא סיפרנו לך בני, יש מצב שאתה נבחר עם אקווה.." הסתכלתי עליה בשוק
"מה?, יש לי סיכוי!" ישר קפצתי בתלהבות
"אבל רגע..אתם שיקרתם לי?" מבטי הפך באותה שנייה לעצבני
"לא הייתה לנו ברירה..עכשיו הגיע הזמן לספר לך, הלידה שלך ושל אקווה הייתה, קשה לאמא ולמרין. באותו זמן הייתה סופה ענקית אבל רק אחרי שנולדתם היא הפסיקה ישר ואז כל הנביאי היצורים הקסומים הופיעו ואמרו נבואה."
"אבל אל תדאג בני, לא תהיה לבד! אנחנו איתך וחברייך ותהיה אח גדול, אתה חייב להיות חזק" שמה את ידי על בטנה.
"אני אהיה חזק וקשוב לסביבה שלי ואשים לב, ואהיה מחונך כמו שצריך אמא" חייכתי אליה
"אנחנו תמיד איתך בכל עת ובכל זמן לא משנה מה יקרה אנחנו תומכים בהחלטות שלך." חייך אבי אליי "אני ואמא גאים בך." שניהם חיבקו אותי ביחד.
"לא משנה מה יהיה אני אשמור על משפחה שלי וחבריי."
"ככה צריך!" אבי חייך
"תשים לב לכל פרט שיש ותחשוב חיובי ותנסה לא להסתבכך בצרות." אמי הוסיפה,
"טוב יש לנו עוד לזוז לטקס לא? וגם באלי לספר לחברים שלי כבר!" אמרתי בתרגשות גדולה, הייתי הכי נרגשן שהייתי בחיים באמת! גם הטקס וגם יהיה לי אח או אחות!
אבי צחק, "אתה צודק בני אלה חדשות נפלאות, אבל אני אדבר בשמי ובשם אימך" הסתכל אליה והיא הנהנה לחיובי.
"נפטון, היום הולדת שלך היינו מאושרים שנולדת לנו ילד אמיץ, נאמן, חכם, חבר טוב, אוהב, גם די אדיש לפעמים, קשה וגם ביישן אבל זה מי שאתה ואנחנו אוהבים אותך בזכות זה, ותמיד נאהב אל תפחד לבקש ממנו הצעות שיהיה קשה תתדבר איתנו ,אנחנו רוצים לדעת הכל ומה עובר אלייך אוקי? גם רואים את התרגשות שלך, נראה לי שזה היום שהכי התרגשת וגם מעניין מה יקרה בחתונה לך עם אקווה" אבי פתח בנאום מרגש. ובסופו של דבר הביא לי שעון זהב למתנה ליום הטקס.
ברור שהוא הזכיר את תכונות פחות טובות שלי הסתכלתי עליו במבט של רציני? ובסוף עם אקווה איזה הקלה ,הסמקתי בטירוף כי אני רוצה אבל מה איתה?.
חיבקתי את שניהם "ברור אדבר איתך תמיד, אוהב את שניכם"
לאחר הנאום והרגעים מרגשים אלה נסעו בסירה אל מקום הטקס , הרבה כבר התחילו להגיע והוריי הלכו להורים של חבורה אמרתי להם שלום ואז חיפשתי אותם בעייני עד שראיתי את אקווה היא הייתה יפה מאוד פי נפער מול המבוגרים
ואז אולי אוליבר הגיב "נפטון סגור את הפה עוד יכנס לך זבובים בגלל הקראש הזה שלך על אקווה, פוסידון תזהר מי שאני רואה הוא מוכן לטרוף אותה!."
"אין פלא שאתה מסתדר עם אייס שני סתומים זה שווה אחד חכם" הקנטתי אותו
ורוגר ואבא פשוט מתו מצחוק.
פוסידון הגיב "הם עוד קטינים שיכחו מזה , יקח זמן הרבה זמן שהוא יגיע בבת הטהורה שלי!" בתגובה המבוגרים צחקו ואני פשוט הלכתי משם בהסמקה.
"אח הצעירים של היום" אמי אמרה
"הם כאלה מתוקים אתם לא חושבים?" ציחקקה מרין "דרך אגב סיפרנו לה..."
"אנחנו סיפרנו לנפטון" אבי אמר
"אנחנו הכנו את ארינה לכל דבר שיקרה" אוליבר אמר לחבורה
"ואנחנו אמרו לאייס להתכונן טוב" רוג'ר גם הגיב.
"לעזאזל הם רק ילדים!" ליילה אמרה בעצבים.
"גם אנחנו היינו ילדים אל תשכחי..באותו הזמן" פוסידון אמר.
"אבל אף פעם לא רצינו שמה שאנחנו חיוונו, גם ילדנו יחוו" רוז' אמרה בדאגה.
"אין לנו ברירה להכין אותם, ולהגן על דור החדש" חייך אבי אליהם ושם את ידו על בטן אמי.
"אתם בהריון???" מרין התלהבה כמו אקווה "כן כן" אמי חייכה אליה.
"זה כזה נהדר!, אני שמחה עבורכם!" רו'ז חיבקה את הוריי
"יופי, מעכשיו תהיי בהשגחתי!" חייכה אליה ליילה.
"ברור הרופאה" אבי הגיב אליה בציניות בצחוק
"הרופאה הסקסית אני מבקש" אוליבר הגיב וליילה ונתנה לו מכה בבטן.
הם צחקו "נו באמת אתה לא לומד אולי?" צחק רוג'ר וחיבק את שניהם בברכה "מזל טוב לכם"
"אני ממש שמח עבורכם גם" אמר פוסידון "אם אתה צריך טיפים לשני ילדים אני כאן."
"מה שלום אושן באמת?" רוז' אמרה
"מצבנו מצוין, גם הוא מתכונן ושם לב למה שיקרה." אמרה מרין בחיוך
"לדעת שהוא שם זה ממש מרגיע, האחרי הכל הוא הכי חזק בכפר שלנו" אמרה אמי
"קיבל את כוח מאבא שלו אין פלא, מקווה לא את שאר תוכנות" אוליבר אמר
"אהא, לראות את אושן ברצינות של פוסידון זה מפחיד" רוג'ר הוסיף וצחק.
בתמורה פוסידון הסתכל על שניהם בעצבים וזימן גל ענקי מאחוריו "מה אמרתם??"
"תירגע פוסידון, הגיע הזמן להכריז על טקס." אבי אמר לו.
תוך כדי הדיבורים של המבוגרים התקדמתי לחבורה שלי
"היי חברה!" נופפתי בידי אליהם "גם לך מרינה" השתווחתי אליה קלות אחרי הכל היא מישהי חשובה ולי יש נימוסים בין כולם.
"שלום נפטון יקרי גדלת והפכת לחתיך!" השיבה לי
"אמאלה מתי חזרת??" אקו נבהלה ממנה
"מה...היא הייתה פה תמיד" התבלבלתי
"היא חזרה מתי שלא שמנו לב" ארי הסביר את הבילבול
"אה..."
"מה איתי??! אני הכי מושלם פה" איי ענה בתגובה
"כן כן גם אתה" נאנחה
"יופי כמו שצריך!" חייך בגאווה הטיפש הזה
"תודה לך מרינה" השבתי בחיוך קטן "יש לי חדשות מרגשות! יהיה לי אח או אחות קטנים!" אמרתי בקול נרגש, שוב אני ממש נרגש ממה שהייתי ברגיל!
ואז שלושה האנשים קפצו אליי בחיבוק שמחה וצעקו "מזל טובבב!"
אקו אמרה "יאאא אני שמחה בשבילך!!! מזל טובבב אני לא מאמינה!! זה מרגש! אני אבוא אלייך כל שנייה עכשיו!."
ארי אמרה "יופי לפחות לא תיהיה בדד! אבל זה עבודה קשה אח תתכונן! אז אם אתה צריך מידע אני כאן! הויקפדיה האנושית" חייכה ונישקה לי את לחי
איי אמר "אחיי! אתה תיהיה אח! בטח מעפן! אבל אח!"
מרינה אמרה "אני אחכה לראות אותו/ אותה גדלים" אמרה בחיוך.
"תודה על מחמאות ,אקו את בכלל יש לך כניסה לבית שלי כי את כל שנייה באה, וארי ברור נראה לך שלא אבקש ממך הצעות?? את תהיי לידי בכל בתקופה הזאת! ואיי איזה אחלה חבר אתה!" אמרתי בציניות לאיי והבאתי לו מכה בראש
"הי מניאק" בא להחזיר ועצרתי אותו
"שניכם תפסיקו לריב זה לא הזמן" ארי הסתכלה עלינו בעצבים
"זה לא עוצר את אבא שלי ואת אולי לריב!" הסתכלנו בדיוק ביחד שאיי אמר וראינו את פוסידון עצבני ואת אבא שלי מנסה להרגיע אותו.
"הם שוב אמרו דבר טיפשי?" ארינה אמרה מסתכלת על פרצופים מפוחדים של אביה ורוג'ר.
"כנראה, מזל שאבא שלי שם להרגיע אותו." אמרתי רואה שאבא שלי הצליח. "ונחזור אלייך" אמרתי לאיי בחיוך עצבני
" אוקי, מספיק!..אין לי כוח לעוד נזיפה מאבא שלי" אמרה אקו ובדיוק שמענו אותו,
פוסידון צעק ברמקול "נערים צעירים! הגיע השעה, הזמן שתדיעו מי שידוך שלכם!."