שני הנבחרים

פרק עשירי-מה אתם רוצים ממני לפני המסע?

נק מבט של אקווה:
התעוררתי בבוקר במיטתי, הכל היה ארוז כי אני וארי וסיימנו אתמול לארוז. כהרגלי הלכתי אל חלון מטפסת על עץ ואוכלת פרי מנגו
"זה היום אחרון שלי כאן אה.. טוב תמונה!."
צילמתי את הנוף שתמיד הייתי רואה בכל בוקר וגם אני אחראית מצלמה כי הייתה לי מצלמה מקצועית.
שהייתי בת 14 חשבתי שייעודי להיות צלמת אז עבדתי לקנות מצלמה אז זהו תפקידי לצלם כל רגע של מסע אל הבירה, אני מצלמת את כול השכבה שלנו קבענו את זה כמה שבועות לפני הטקס, היה לי פרצוץ גאה כל כך.
צילמתי כמה תמונות גם של החדר שלי ואז נכנסתי להתקלח ולהתארגן. לבשתי חצאית פרחונית לבנה וגופיה בצבע ורוד אדום ושרשרת והיה לי תיק לבן גב וכובע רחב שוליים לבן גם הוא.
ונעלתי סנדלי עם קצת עקב שחורות. בתיקי היה לי כל מה שהייתי צריכה, וירדתי למטה מוכנה כמובן היה לי את הצמיד והסיכה שלי.
"בוקר טוב אמא ואבא! או אבא ואמא!." כדי שאבא לא יעלב ציחקקתי.
"בוקר טוב ביתי איך עבר הלילה ושלב אריזות?." אימי אמרה מטבח והכינה לי פנקייקים הדבר אהוב עליי!.
"בוקר טוב בת יפה שלי
" אבא עזב את העיתון ונשק לראשי אז ישב לידי
" סיימתי הכל! יחד עם כולם,וואו אני מחכה לראות את העיר הבירה וגם לראות את סטפן, לדעת מי זה!"
"ודבר אחרון אני רוצה לדעת מה קרה אתמול! אמרתם שאני ונט אמורים להיות הנבחרים, איך זה יצא שבסוף זה לא קרה?."
"אני חייב לציין שכולם חשבו שאתם תהיו ביחד זאת הייתה אכזבה גדולה!."
אמר אבא כיאלו מנסה לחפות כיאלו לא קרה כלום
"אבא...עכשיו ברצינות, המבטים של כולם, שאלות של ארי." הסתכלתי עליו והתחלתי לאכול ולא לשחק בתות.
אבי נאנח "יש נבואה חדשה..משהו השתבש בשידוך שלכם...היום אנחנו דנים על זה שוב, ומסבירים לתושבי הכפר מה קרה." סיפר לי את אמת
"שהיא אומרת?" שאלתי מסוקרנת, נבואה חדשה? מה קורה כאן אז עם מי אני אמורה להיות? עם סטפן או נפטון...
"היא קצת מסובכת..אז ארינה עוזרת לנו." אמרה אמי
"איך ידעתי...שהיא יודעת הכל והיא גם חקרה אותי והסתירה ממני דברים!" הייתה לי הרגשה מוזרה
"והיא תמשיך עד שנדע מה קורה ואיך זה מתפתח" אבא שלי אמר
"מה אי פעם אני אדע על הנבואה הזאת?" אמרתי כבר בעצבים שמסתירים ממני דברים
"שיגיע הזמן נספר לך, אל תדאגי..רק אל תלחצי על ארינה." אמי שמה את ידה על כתפי להרגיע אותי.
"רק..משהו רע יקרה?" שאלתי לבסוף בדאגה, הורי הסתכלו אחד על שני
"עדיף שלא נהרוס לך את החוויה, פשוט תזרמי מה שיהיה ותסמכי על קרובייך.". אמר אבא לבסוף, קורה משהו..וזה כנראה ממש נורא
" מה תעשי עד שלוש? אנחנו לא ניהיה בבית." אמא שינתה נושא
"סידורים למסע? ודיון הזה?"
"כן בדיוק זה, אני צריך את אימך שתעזור לי! אני לא יכול לבד! אחרת אגסוס לי! בגלל חוסר אהבה!." אמר בדרטמיות וצחק
צחקתי גם "ברור זאת מחלה קשה!."
"אוי תראו מה יש לי בבית." צחקה גם היא
סיימתי לאכול "את ארגזים שלי ומזוודות יבואו לקחת לא? אז אני אלך לאיי ביינתים..אבדוק מה עם נט ובטח ארי תהיה עסוקה איתכם. " קמתי מכיסא ולקחתי את תיקי לבן.
"כן יבוא לקחת, ביי! נבוא להיפרד בזמן." חייך אלי אבא.
"כן אבא, קצת שחכת שאתה מחוייב לבוא" צחקתי
יצאתי מהבית והלכתי לבית של נט לראות אותו ושיבוא איתי לאיי, דפקתי בדלת והיה לי חיוך ענקי
"אה, אקו מה יש?" אמר בקרירות מעט כנראה עדיין מבואס מאתמול
"סתם אני הולכת לאיי, חשבתי שתבוא איתי" הייתי עדיין אופטימית
"אממ אמת לא סיימתי לארוז..אחרי שהיינו צריכים לעזור לך!, וגם לנקות את החדר שלך." אמר לי
"אבל חשבתי שסיימת!" התלוננתי
"לא, אני צריך להמשיך וגם הבטחתי לאמא שלי לנקות את הבית לפני שאצא...פשוט צריך שקט ביי." וטרק את הדלת על פניי.
ועוד אחרי אתמול המצב שלא ישתנה בינינו!
שקרן.
הלכתי לאיי בהלם מתנהגות שלו. הוא לא התייחס אליי ככה בחיים ,מחוץ פעמים שהייתי מעצבנת אותו אבל זה מובן, באמת הוא עדיין על מה שקרה אתמול! מזה אשמתי שאנחנו לא ביחד!.
ממש הייתי עצבנית על זה אבל גם בלב שלי נעלבתי מיחס שלו אליי.
דפקתי על דלת של בית של איי "בוקר טוב רוז'!." רוז' הייתה מולי נבהלה מסכנה
"אקווה! באמת לא מבהילים בן אדם!." צעקה עליי ואני צחקתי
"זה לא מצחיק!." ואז איי בא מאחוריה והבהיל אותה גם הוא.
איי לבש רק מכנס קצר וזהו אפילו לא מאורגן זה.
"אהההה, אוי מדהים איזה בן חינכתי!" נאנחה וגיחכה "אני צריכה ללכת אבא שלך מחכה לי, אחזור להיפרד" נישקה לחיו של איי
"אמא! אני כבר בוגר את לא חייבת." איי אמר במבוכה
"תמיד תיהיה ילדי הקטן." ציחקקה
"גם את הולכת לעזור לאבא להכנות המסע?." שאלתי אותה ולדיון הזה.
"כן, טוב ביי ילדים תשמרו על עצמם!." ויצאה החוצה.
הנחתי את התיק שלי בצד וחיבקתי את איי "איפה ארי?, ישבתי על המיטה שלו" רואה שהכל מסודר.
"היא כתבה לי שהיא לא יכולה כי שחכה לעשות משהו כצפוי." צחק
"אוי ארי, אתה יודע שהיא הלכה לדיון של המבוגרים כן?"
איי הנהן "כן, שמעתי הורים שלי מדברים על זה אבל מסתירים ממני, כנראה זה עדיין על אתמול הם חזרו באחד בלילה!."
"באמת??, לא שאלתי את הורים שלי כי לא רציתי לחפור להם יותר מידי.."
"קרה משהו רציני אתמול..האווירה הייתה מתוחה רצח וגם אתמול שחזרנו הביתה, ארינה קפצה למים ושחתה לעבר לוע הגעש הישן."
"כנראה בגלל הנבואה" אמרתי בלחש
"נבואה? איזה נבואה? גם נדמה לי שראיתי דרקונים!! זה מדהים!" אמר בהתרגשות
"אתה סתם הוזה..למה שיגיעו לכאן?" אמרתי מנסה להשכיח מה שאמרתי
"כי אמרת על נבואה" חייך אליי כי הוא שם לב לזה.
"אני יודע שאת ונט הייתם אמורים להיות הנבחרים, הוא סיפר לי, וגם ארינה מידי פעם סיפרה לי דברים ורק אתמול הכל התחבר.
נשמתי להקלה יופי אני יכולה לדבר עם איי על כל חששות שלי עכשיו.
"איזה יופי!!
אתה לא מבין, כמה אני חוששת מזה אייס!
אומרים לי את ונפטון תהיו ביחד לנצח! כל הזמן ולא הבנתי מה קורה להם!! ואז אני מגלה שאני אמורה להיות נבחרת! כיאלו אני??? מכל אנשים אני??? אני הכי לא מלכותית שיש! יש אנשים יותר מוצלחים שמגיע להם!. ואז אני מצפה וחושבת על זה! על דברים שיקרו לי ואיך זה ללמוד כשפות של אחרים! ואיך זה להיות במלוכה! וכמה אחריות!.
ו..ו בכלל איך זה יהיה עם נט!. ואז אני מבינה שאני משהו מיוחד! ואזזז הכל מתרסק לי מול הפנים! כיאלו פינטזתי על זה אבל לא באמת היה לי הרגשה שזה יקרה! כי רק לי דבר כזה יקרה אז לקחתי את זה מאוד סבבה!. ואז אני שומעת מאנשים שנט מאוהב בי וארי מנסה להסתיר דברים כרגיל! אבל לא יודעת הוא התנהג אליי ממש בקרירות בבוקר ואתמול הוא היה נורמלי! אני לא מבינה אותו!. והורים שליי הכי מעצבנים בעולם במקום לספר לבת שלהם את גורל שלה הם מסתירים ממני! יש את הנבואה מזדיינת הזאת שאמורה לקבוע את הגורל שלי וזה הדבר שאני הכי פוחדת בעולם! רק רציתי חיים טובים כמעצבת אופנה ולמצוא אהבה!! מה כל כך קשה!." פשוט הוצאתי את כל החששות שלי והתחלתי לבכות.
איי חיבק אותי אליו
"קודם כל תירגעי...אני מבין כל זה בא לך בבום, לא רק לך גם לנפטון הוא גם גילה את זה אתמול, אז אל תתייחסי..כנראה הוא גם מעכל כמוך הכל." סיפר לי.
"וארינה...היא חייבת להסתיר דברים כי אין לה ברירה אחרת, תראי אותך כולך בפאניקה אני בטוח שהיא תספר לך כל מה שהיא יכולה..
אני אהיה כנה איתך..אני חושב שצד אפל שוב פועל מחדש, אבא שלי רק הסתכל בבוקר לכיוון הזה ואתמול גם משם הגיעו הזרמי הכישוף של שידוכים שלכם." המשיך לחבק אותי וחייך "לא משנה מה יקרה, שחכת? הבטחנו אחד לשני שנהיה שם תמיד! ארינה שלי כרגיל חוקרת הכל ונט צריך שנייה לצאת מחלום בהקיץ שלו." צחק
התחלתי להירגע לאט לאט וצחקתי איתו
"אני מבינה, תודה רבה שאתה פה אייס" חיבקתי אותו, תמיד שהייתי בלחץ מדברים ישר הלכתי לדבר איתו והוא תמיד הרגיע אותי
"אז..מה את רוצה שנעשה? יש זמן עד שנצטרך ללכת לנמל."
"רוצה לעשות צילומים מפגרים ברחבי האי לזיכרונות?, אבל קודם כל תתארגן!." ציחקקתי הבן אדם לא היה לבוש בכלל.
אחרי כמה דק שהוא עלה לחדרו לבש חולצת הוואי בצבע שחור פתוחה שראו את בטנו, מכנסיים כחולים עם סמלים של עצי קוקוס לבנים, וכפכפים, ומעל היה פאוץ' שחור כנראה עם דברים שהוא צריך.
"בואיי!" משך את ידי ויצאנו להרפתקאה בהאי ביחד.
נק מבט של ארינה:
התעוררתי בבוקר ,נכנסת למקלחת בלי לשאול שאלות 'שונאת את הבוקר!' מה שחשבתי.
יצאתי לבושה גופייה משובצת בגווני כחול, מכנס גינס קצר וחגורה עם פס קש ומשני צדדים פסים לבנים ולקחתי כובע רחב שוליים שחור ונעלתי סנדלים לבנים שיש חוטים מלופפים עד קרסולי ותיק שחור.
ירדתי למטה עם ארוחת בוקר שזה תותים מצופים בשוקולד לצד עוגת גבינה וישר זללתי את זה.
"אה בוקר טוב אמא וזקן הסוטה." אמרתי להוריי שלום
"כמה פעמים אמרתי לך לא לקרוא לי ככה!." אבא התעצבן.
אני קוראת לו ככה כי הוא זקן וכל פעם ראיתי אותו מתחיל עם נשים ושוכב עם אמא מגיל צעיר כבר למדתי... כל דבר סוטה שקיים, אחלה חינוך.
"אם יש לך תוכניות תבטלי אותן, אנחנו צריכים אותך לגבי נבואה." אמי דיברה איתי ישירות
"שוב???, לא דיברנו על זה אתמול??" התלוננתי אליה, כי רציתי להיות עם אייס.
"כן..אבל חייבים לחזור אליה שוב לתושבים ו..אנחנו צריכים לספר לך דברים שאת לא יודעת." אבא שלי אמר ברצינות
נאנחתי "אני מבינה..בכלל העניין של הנבואה הזאת וכל מה קרה אתמול רציני" שינתי את מבטי לרציני, קולי הפך כיאלו אני בת 60 שחוויתי הכל בחיים.
"בעיקר התפתחות של הצד האפל...אנחנו חייבים כמה אסטרגיות שלך למקרה ו.." אבי אמר שמעתי בקולו כמה הוא שנא שהוא צריך להסתמך על ביתו, למרות הכל הוא דאג לי ממש כל חיי.
"זה רע ממש, יהיה מלחמה בזמן שלנו אה?." נאנחתי "איזה חרא זה ואבל ציפתי את זה כבר."
כתבתי לאייס 'מצטערת שחכתי לעשות משהו! לא אוכל לבוא לפגוש אותך ,בטח אקו תבוא אלייך אז ניפגש ליד הנמל!
אוהבת אותך❤'
"אז מה אתם רוצים ממני לפני המסע? בוא נלך לראות." הסתכלתי על הוריי
"מצטערים שזה ככה ארינה...אם היינו יכולים.." אמי אמרה
"מה הייתם יכולים? אני יודעת שאני בן אדם הכי חכם שיש כרגע. צריך את המוח שלי, זה בסדר..אני רוצה גם להגן עליכם ועל חבריי."
"עם כוח גדול באה גם אחריות גדולה" אבא שלי אמר
"צוטטת את זה עכשיו מספיידרמן?" צחקתי
"כן, זה אחלה ציטוט! בדיוק מתאים למצב" אבא שלי אמר ויצאנו מהבית.
הלכתי עם הוריי אל מקום המפגש של מבוגרים, הנה זה מתחיל אסיפה..ייאי.
ראיתי שם את מרינה ואת הנביאה שראיתי אתמול.
"בוקר טוב ארינה ישנת טוב?" הסתובבתי וראיתי את רוג'ר ורוז' החמים לעתיד שלי.
דווקא אני ממש שמחה כי הם מדהימים ואני ממש אוהבת אותם!.
"יחסית..רציתי לבוא לבן שלכם ולישון עוד קצת אבל אני רואה שלא נסיים בקרוב." ראיתי את המבוגרי הכפר כבר יושבים במקום ומתלחששים בין עצמם.
"נראה לי הוא גם תיכנן את זה עד שאקווה הגיעה" ציחקקה רוז'
"כמו חשבתי היא הלכה עליו.."
"כן..נפטון עדיין בדיכאון.." אמרה לוטוס באה אלינו במצב רוח מודאג
"אל תדאגי נסיים פה וישאר לנו שעה אני אלך שוב לדבר איתו." חייכתי אליה.
ראיתי את הפנים שלה נרגעות, היא ידעה שהוא סובל מדיכאון חוש אימהי. היא הודתה לי כל פעם שהלכתי ודיברתי איתו באופן מקצועי וחברי.
"תודה לך ארינה...מה היינו עושים בלעדייך? את קצת ילדותית ועושה צרות אבל לא היינו שורדים." אמר לי מייקל
"רק קצת?? הצרות שארינה עושה לי! עדיין לא סיימתי לכתוב מכתב סליחה לדייג הזה שספינה שארינה חטפה לו!." פוסידון התלונן שוב...
"סליחה! זה היה מקרה חירום!!!" התלוננתי בחזרה אליו.
"נכון! הבת שלי הצילה ספינת תיירים!, אבל כל בזכותי שזהיתי את זה" אבי חייך בגאווה..טוב הוא די צודק ראייה של אבא שלי ממש טובה.
"מספיק לדבר על זה, אנשים מחכים" אמרה מרין.
"טוב כן..צודקת" אמר לאישתו "בכל מקרה שלום לכולכם! הנביאה תגיד את הנבואה שוב, ואז ארינה תסביר לכם."
הנביאה התחילה להגיד.
"הגיע הזמן לדור חדש
שיחליף את הישן
שני נבחרים מאותו מקום
יגדלו ביחדיו ויהיו לעד, אך ליבם יתמלא עשן.
המגינים אותם הם יפגשו
כוחות מיוחדים להם היו
ארבע יסודות מקבילים
לכוחם יתנגדו
כוחות אופל יעלו
נזקים חמורים יקרו
מוות יגיע בסוף
אם כי הם ינצלו
השניים יפרדו
זוגות חדשים ייוצרו
רק הם יכולים להביא
שלום ועבר יתגלה אפילו אם לא ירצו
בסופו של דבר.
הסוף יהיה קר."
התושבים היו בשוק ענקי
"איך זה אפשרי??"
"נבואה חדשה???"
"מה המלוכה אומרת??"
"מה יקרה אחרי שהיא תתגשם??"
"הסוף של כולנו!!!"
"הי, מה אתם דואגים? אחרי הכל זאת נבואה עליי וחברים שלי!, אני אמורה לדאוג הכי הרבה יותר מכולכם!." אמרתי בעצבים.
אחרי הכל כמו ששמעתי אותה אתמול, ישר הייתי מודאגת..זה מדובר על גורל שלי! של אייס! של אקו ונט.
אין להם זכות לדאוג זה בקושי יגיע להם בחיים שלהם.
ישר המורה ללשון המעצבנת הזאת ישר פתחה את פה "וכן? מי את חושבת לעצמך..זה מדובר על הילדים שלנו גם..חוצפנית."
באתי לענות לה אבל מרין עצרה אותי
"לא הכל מסתובב מסביבך, נטלי! את חייבת להבין שארינה לא בוכה כמוך! והיא צודקת..זה נבואה עליהם ולא עלינו..על הבת שלי! אז תסתמי את הפה, ותנו לה להסביר מה שהיא יודעת." צעקה עליה
"תודה מרין." חייכתי אליה והסברתי להם שעתיים שלמות כי יש אנשים מטומטמים בעולם שלא מבינים כלום מחיים שלהם.
פתאום זרנוק ענקי עף לתוך המבנה, כולנו הסתכלנו וראינו את אקו ואייס רצים בפחד מנט ועוד כמה חברה שלנו משכבה.
"....מה קרה הפעם?" ראיתי את הפנים של פוסידון ממש מיואשים.
"מה שני האלה עשו???" ישר רוג'ר הסתכל עליי
"הפעם...אני לא אחראית!" הרמתי את ידי למעלה
"מצטעריםםם יש מטורפים!" צעק אייס ושבר את הקיר לברוח
"טוב זה קצת באשמתנו אבל זה לא משנה!" אקו אמרה, וברחה עם אייס
"אייס! אקווה!! חכו!! עוד ננקום בכם בתמונות האלהה!" צרחה נורי
"שניכם...אתם מתים!" ראיתי את נט אדום ממש, וישר רצו אחריהם.
וישר כמובן כולם הסתכלו עליי...שמעו אני לרוב יודעת מה קורה אבל פעם זה הפתיע גם אותי, אבל עם כמה מילים שנאמרו ניחשתי את המצב.
"כנראה אקווה ואייס צילמו את נפטון ואת השאר בתמונות ממש מפדחות..ואיימו בטח לפרסם את זה בבית ספר החדש.." נאנחתי
"ארינה..." אמא שלי הסתכלה עליי בייאוש גם
"אני יודעת..אני על זה." הנהנתי ויצאתי אחריהם מהחור, אני ממש שמחה זה הפעם לא אשמתי!.
למרות ששמעתי צרחות של המבוגרים שבגלל האופי שלי הם למדו את זה.
נק מבט של אייס:
שמעו..זה לא כזה נוראיי, כולה צילמנו חלק ישנים בפוזות מפגרות או במקלחת או מתארגנות אבל זה היה ממש מצחיקק.
את נט בכלל תפסו אותו במקלחת שר Heart Attack, ברור שצילמנו סרטון.
אני ואקו פשוט התפצצנו מצחוק וצילמתי את זה גם, הקטע ששיר הזה ממש מתאים למצב שלו, זה בכלל הרג אותי מצחוק.
הוא שם לב אלינו...
"אקווה!!!! אייס!!! רגע אני עירום מה יש לכם!!!" לקח מגבת מסתיר את חלקו הצנוע ואז זורק עלינו תרתי משמע מים.
"לא נוראא, התקלחנו ביחד שהיינו ילדים!!" אקו צחקה ממש.
"כןןן ואני גברר ראיתי כבר את חבר שלךך!" צחקתי
הוא היה כולו אדום ופשוט העיף אותנו רחוק מבית.
"הוא הולך לרדוף אחרינו?..." אקו הסתכלה עלי
"כן...בואיי" התחלתי לרוץ.
תוך כדי שולח את תמונות המביכות וסרטון של נט לקבוצה של שכבה שלנו.
"חכו אתםםםםםם" נט רץ עם רק מכנס מעליו...לימדתי טוב את הילד להסתובב רק עם מכנס, דמעה מזוייפת ירדה לי על הלחי אבל זה היה מים כי הייתי רטוב כולי.
שתינו טסנו, מזה טסנו כי אחרים הצטרפו אליו לרדיפה אחרי שנינו.
עד שהגענו לאזור המפגשים של הכפר, מפה לשם הפרענו למשהו די חשוב כי ראיתי את ארינה ואת כל מבוגרים שם.
"בן זונההה, איפה אתה???" שמעתי את נט צועק לי.
אני לא יכלתי לשמור על עצמי רציני, רק צחקתי כי זה ממש לא מתאים לו לקלל.
"אני בוכההההה" אמרה אקו לידי.
"תקשיביי בין הדברים הכי טובים שעשינו!!" צחקתי ממש לידה.
אז שתינו הגענו למבוי סתום...אוי לא
ראינו את נט ואת חברים שלנו עם מים בצורה ממש מסוכנת וחדה כמו שמקדח שמסתובב.
"אנחנו עומדים למות?" אקו הסתכלה עליי
"כנראה..אהבתי אותך.." אמרתי מניח את ידי על כתפה
בדיוק שהם באו עם מתקפה ארינה אהובתי מושלמת הצילה אותנו.
"ארייייייי!!!" אקו זינקה אליה בחיבוק "תודה לך מושיעת חיי!"
"את באמת הדבר הכי מושלם שקיים!" גם אני חיבקתי אותה
"ארינה!! לעזאזל איתך!!!" נט התעצבן.
"שניכם...מה עשיתם הפעם???" צרחה על שתינו ומורידה את אקו ממנה "במה אני צריכה לטפל????."
ארינה שהיא עצבנית זה מפחיד ממש, ישר תחושת השמחה חזרה לפחד.
"תביאי את מצלמה וטלפונים!" הושיטה את ידה
מבלי ברירה הביאו לה.
"בחיי, שניכם מפרים פרטיות של אנשים אחרים!." התלוננה והתחילה למחוק
"כן כן! תענישי אותם!" שמעתי את ג'ואי צועק לה.
"אוףףף רציתי נקמה!" אמרה נורי בקול מתלונן.
"חסרי שכל שניהם! יום אחד הנקמה תבוא!." אמר בקול דרמטי ניק.
"שניכם...תאמינו לי אני אנקום בכם!" אמר נט בעצבים אלינו ואני בתגובה כמו חבר ממש טוב
התחלתי לשיר "you make me glow"
הוא עוד יותר התעצבן ובא לתקוף אותי אבל ארינה הצילה אותי שוב
"נט, תירגע הכל נמחק, עכשיו תראו מה השעה כולנו אמורים להיות כבר בנמל!." אמרה ארי לכולם בהרגעה "ואני רואה שחלק לא מאורגנים בכלל..." כולם הסתכלו אחד על שני זה באמת נכון חצי היו מאופרות עוד עושות תסרוקות, חלק עם בוקסרים או עם פ'יגמות וישר רצו להתארגן.
"בחיי, כמה צרות אתם עושים לי שניכם!" ארי הסתכלה עלינו בעצבנות אבל התחילה לצחוק ממש
"תקשיבוו זה השיא שלכםםם ונפטון ששר??? אני בוכהההההה ולאאא אשלי איך היא נראית בלי איפוררררר, גם ניקק התחיל לעשות אמבטיית קרמים!!." הבנתי שהיא הסתכלה על הכל
"ועיקר את עצבנית על שתינו!!!" אמרתי במבט מעוצבן אבל מזוייף.
"נו בייב, הייתי חייבת להיות רצינית איתם שירגעו...דרך אגב שלחתי הכל אליי ככה יהיה לי דבר לסחוט אותם." חיבקה אותי מאחורה
"שניכם מפרים פרטיות של אנשים" אקו חיקתה אותה
"נו, די תגידו תודה הצלתי את התחת שלכם! יאללה בואו" ארי חייכה אלינו ותפסה בידנו והלכנו לנמל
אני ואקו הסתכלנו על אחד על שני וחייכנו "תודה, המלכה ארינה שאוהבת לחוש את עצמה."
"אני ממש...טוב אתם צודקים.." היא חשבה על זה שתי שניות.
"אוי נו...אבא שלי התעצבן עליי! ויחשוב בגללי הם מאחרים בוא נמהר שאנחנו נראה צדיקים!!" הפעם אקו זאת שגררה אותנו, למזל היינו קרובים לאזור אז הגענו במהירות.
"אבל זה באמת באשמתך סוג של.." ארינה הרימה את כתפייה.
"בסדר..הוא לא צריך לדעת!."
"לא צריך לדעת מה אקווה...שוב קיבלתי צעקות!" אבא שלה בא מולנו.
"אה....הם רדפו אחרינו בעצבים..לא הייתה לנו ברירה." אמרה אקו בקול חושש.
"וזה איכשהו בגללכם נכון?" אבי הסתכל עליי ועל אקו במבט בוחן.
"נוו תהיו רגועיםם קצת צחוקים מה קרהה, אז מה הם עשו משהו..ביג דיל עוד מעט החיים שלהם היו..."
בדיוק ארי הביאה לאוליבר בעיטה בבטן לפני שהוא השלים את המשפט.
כולם הסתכלו עליו במבט עצבני...כנראה הוא שוב פלט משהו שלא צריכים לדעת.
"החיים שלנו מה?.." אקו דרשה לדעת
"יהיו מעט קשים כי...אתם עוברים מקום חדש וזה.." אמר מייקל.
"באמת? טוב כן אתה צודק" אמרתי לו תוך כדי רואה במבטי את ארינה וליילה מתעצבנות על אוליבר ומרין מנסה להרגיע אותן.
גם בת זוגי המדהימה וגם חמתי שתי מפלצות שהן בעצבים.
"אבל...זה ידוע מה הוא התכוון??" אקו עדיין עקשנית רצתה לגלות מה הם מסתירים, ידעתי גם אבל..אני מעדיף לא לחשוב יותר מידי על דברים.
"אממ זה לא משנה! תראו הנה אחרים יאללה ילדים תתארגנו ותעלו על הספינה!." אמרה אמא שלי דוחפת אותנו לכיוונה.
"אוליבר והפה הענק שלו..." אמרה לוטוס בעצבים
"כן...אסור להם לדעת..יש זמן לכל דבר." ענב לה פוסידון.