שני הנבחרים

פרק שני- איך להעיר אדיוט.

נ'ק מבט של אקווה:
טוב, לאחר הצגת מי אני ומה אני רוצה מחיים שלכם, בואו נמשיך ביום שלי.
התעוררתי לאט לאט עד שפקחתי את עייני, ועד שבאתי לקום ולהבין מה קורה סביבי. הסתכלתי לחלון ליד המיטתי וישר בא אליי הרצון לפתוח את החלון ולנשום את אוויר הבוקר מרענן, בעיקר הנוף שאהבתי לראות כל בוקר. ישר שמסתכלים מעבר לחלון רואים את הים הכחול טורקיז וגלים שוברים את הרקע הכחול, ומגיעים עד לסלעים והחוף בהתפרצות הלבנה של הקצף. החוף עם חול זהוב שישר צץ לי זיכרון של חול נעים ורך כמו משי, וצדפות שמפזרות את החול שנראות כמו זכוכיות נוצצות בחול, ומוסיפות לאור השמש שמשתקף. להמשך החוף נכנסים לאזור הטרופי שאנו נמצאים, הדקלים מלאי התמרים ועצי קוקס שמקשטים את אזור החוף אבל בפנים מגלים עצים שונים ועצי פרי טעימים. אזור היער קריר מעט שנכנסים אליו, ומרגישים את לחות הכבדה שיש באזור, גפנים בעלי פרחים מקשטים את אזור עצים ושיחים מתחת, אם מסתכלים טוב אפשר לראות בתים של בעלי חיים באזור. שם אני אוהבת להסתובב עם חבריי, בגיל קטן יחסית בינינו שם בית עץ, שבזמנו קראנו לו מחבוא הסודי שלנו, היינו כל כך אובססים שאף אחד לא יגלה למרות, שידעו על זה כולם אבל הרגשנו חייבים לשמור עליו עד היום. ליד החלוני יש לי עץ פרי מנגו, עליתי על אדן החלון עולה בזהירות על עץ וקוטפת אחד לאכול. אבל קודם שיניים ושירותים. לאחר שאכלתי את מנגו שהיה מתקתק, הלכתי למקלחת קצרה של בוקר כדי להיתאפס על עצמי.
לאחר מכן יצאתי לבושה בבגד ים מתחת בגלל תוכנית של החבורה וגם בכלליות שאתה גר באי מלא מים, ושולט במים אתה נכנס כל שניה לים. מעל הבגד ים היה לי גופייה לבנה עם כתפיות עבות ושורט כחול בהיר. לבשתי את כפכפיי סגולות, וירדתי לארוחת בוקר עם הוריי.
"אמא! אבא!, בוקר טוב לכם! הגיע היום המיוחל!." חייכתי באושר ובשמחה.
אמא התחילה לומר "כן ביתי היום הגדול שלך הגיע, היום שילדתי הקטנה ומתוקה תעבור את שלב התבגרותה." אמי התחילה לבכות משמחה וישר חיבקתי אותה.
"אני לא בוגרת?" הרמתי גבה,
אבי אמר "נראה לך? ראית את החדר שלך עצלנית?" טוב...הגיוני שאין לי כוח החדר שלי נראה כמו מזבלה אנושית שאף אחד לא מבין איך אני חיה ככה, ותמיד נט מסדר אחריי, הבן אדם חולה נקיון הזה. אני מסתדרת בבאלגן שלי! כל דבר יש לו את מקום שלו..מה אני אעשה יש דברים יותר חשובים, כמו לישון. בנוסף אבי הוסיף להרצאת הבוקר שלו "וכל הצרות שאת וחברייך עושים זה בכלל וברור שהיום תעשו עוד משהו כזה." אמר באנחת ייאוש.
"מה פתאום! פפפ לא נעשה דבר כזה." התחלתי לומר ודי שיקרתי , כי כן תתכננו משהו, ליום שנעזוב את הכפר סוף סוף. כמו שאמרתי אנחנו חבורת צרות שמפריעה לכל אחד לשקט שלו. אבל בסוף של דבר כולם צוחקים איתנו ונהנים.
אמי ניגבה את דמעות וצחקה "את ביתנו ואנחנו יודעים מתי משקרת."
התחלתי לגמגמם "אה... ט-טוב אני הולכת! ב- ביי!" לקחתי את צלחת עם פנקייקים מרוחים בשוקולד שהייתה על השולחן.
"הצלחת תחזירי אותה לבסוף!." שמעתי את אמי צועקת ואבי מגחך.
"בסדרררררר" צעקתי חזרה..מקסימום לוטוס תחזיר את זה עבורה.
אז כבר אמרתי שאני ונפטון קרובים כן? אז סגרתי את דלת ביתי, הליכה של צעד וחצי והופ בבית של נפטון.בדרך כלל הדלת נעולה אז, יש את מפתחות במחבוא בכניסה, אז פתחתי ונכנסתי לביתו. אכן, אני לא שואלת אם אפשר? אם זה מפריע? כי אני עושה את זה רוב הזמן וגם אני כבר בעלת בית שם מכמות הזמן שאני מבלה איתו בבית עם כולם.
"היי לוטוס מה נשמע?." אמרתי לאימו של נפטון, מתיישבת בהאי מטבח,וישר היא הביאה לי מזלג מתוך הרגל.
לוטוס התחילה לומר "היי אקווה ושוב את מתנחלת בביתי הקט?" ציחקקה "אבל תמיד את מוזמנת להיות כאן באהבה גדולה בסופו של דבר את תהיי אישה של בני." ,
ישר הסמקתי "אני באה לפה הרבה כי נחמד לי פה! לא בגללו, ו..ואני לא אוהבת אותו בצורה רומנטית!." ישר עלה סומק על לחיי
לוטוס ישר צחקה על התנהגות הילדותית שלי "כן מה שתאמרי, תסמכי על תחושות שלי כאמא וכאישה. נפטון! קום כבר ישנוני!." צעקה לוטוס על נפטון ואז היא התסכלה עליי "התוכלי?." ,
ישר עניתי "זהו תפקידי החשוב בעולם! ברור שיכולה! אני אחזור אליכם פנקייקים טעימים!
" ישר עליתי על מדרגות עץ ונכנסתי אל חדרו של נפטון.
ראיתי אותו ישן פוזה שהוא מחבק את הכרית כל כך חמוד חשבתי לעצמי וצחקקתי, כמו שאני מכירה אותו ניעור לא יספיק להעיר אותו אז...קפצתי עליו "בוקר טוב נט!".
נפטון ישר קם והוציא אנחת כאב
"חתיכת פסיכית! כמה פעמים אמרתי לך לא להעיר אותי ככה!." צעק עליי,
"שחכת שזאת הדרך היחידה להקים אותך מיטה?".
"אוי סתמי." ומשך אותי לתנוחה שהוא מחבק אותי כמו הכרית,
"שוב אתה חושב שאני הכרית שלך.?" הייתי רגילה לזה היינו הרבה פעמים ככה.
"אז בוקר טוב אקו" אמר נפטון, רגע! שחכתי להגיד שיש לנו שמות כינוי כן? של נפטון זה נט ושלי זה אקו בכל מקרה נחזור.
"אתה מבין?? היום הזה הגיע! שנגלה מי השותף שלנו! וכולל התוכנית שלנו!." אמרתי בקול נלהב וחייכתי חיוך מרושע בזמן שאמרתי התוכנית שלנו.
"יודע אז תתני לקום." נפטון קם ממיטה בזמן שאני התיישבתי,
הוא הלך לשירותים ואז חזר לקראתי. הוא לקח בגדים מהארון והתלבש מולי, כן יש לנו קטע משותף בלי בושה שאתה גדל עם בן אדם מגיל 0 אין פלא. הבגדים שלקח הם גופיה לבנה וגינס כחול בהיר עד הברך ומתחת היה לו בגד ים. התאמת צבעים הייתה במטרה כלשהי,
"אז מה? הגיע היום הזה שחיכית הרבה זמן" אמר נט בנימה של דאגה ולחץ
"כן! וגם זאת התוכנית מבריקה שלה ארינה!", "זאת חכמולוגית שלנו היא ורעיונות המשוגעים שלה..."
נט נזכר והתצטמרר "את זוכרת את הפעם הזאת שגרמנו לתופרות של הכפר לחשוב שבעצם החנות שלהן זה חלק מיער?."
נט צחק ואני איתו "כן זאת הייתה תוכנית מושקעת וגם הטיול שעשינו ביער גילנו הרבה דברים חדשים! אפילו פירות טעימים".
"בואי נרד למטה" הוא פתח את הדלת וירד,
"ככה להשאיר אותי בדד?." אמרתי ועקבתי אחריו.
"ברור!." אמר והתיישב בשולחן ליד הצלחת שלי, "בוקר טוב אמא!."
לוטוס השיבה "בוקר טוב בני" אמרה בזמן שהתיישבתי לידו והוסיפה "התלבשתם תואם כמו זוג אוהבים!, זה כל כך חמוד!." היא התלהבה והניחה את הידה לחיה,
השבנו בפה אחד "אנחנו לא זוג! זה בשביל משהו אחר!."
"אפילו מדברים ביחד." אני והוא התייאשנו.
"איפה אבא?." נט שאל את לוטוס
והיא השיבה לו "מארגן את הטקס של היום" בזמן שאני והוא גמרנו לאכול "אל תעשו שטיות ילדים!." התסכלנו על אחד והשני וחייכנו
"גם אמא אמרה לי."
"מה אתם מתכננים?. שאלה לוטוס אותנו,
וישר קמנו ברחנו אל מקום המפגש.
בזמן שהלכנו דיברנו על כול מיני דברים וגם בזמן שהיינו צריכים לעבור לצד השני היה מים אז השתמשנו בכוחות שלנו ,נתנו למים לעטוף את רגלנו ולהעביר אותנו לצד השני במקום להשתמש בגשרים , זאת הייתה דרך יותר מהנה.
הגענו אל מקום המפגש וראינו את אייס וארינה מתנשקים וברור שהיינו חייבים להפריע לזוג מאושר!, שניהם כבר נהיו ביחד בגיל 14, שאידיוט סוף סוף אמר לה שהוא מאוהב בה והיא בו וברור שידעתי לפני שהם מאוהבים. קפצנו על שתיהם בחיבוק והפלנו אותם לקרקע
"שלום גם לכם נט ואקו." אמרה ארינה וצחקה
אייס בתגובה השיב "למה להפריע?? ואאוץ.",
"אתה אוהב אותנו אחי!." נט אמר וקם ועזר לו
לקום בחזרה
"ברור אחי! אנחנו בנים הורסים לא?."
"אין פלא אחי!." אייס לחש לאוזנו של נט משהו שלא שמעתי
"אוי סתום כבר! זה יגיע מתישהו." אמר במבוכה לא הבנתי מה מובך כל כך.
ארינה חיבקה אותה ואני אותה "מה קורה?
"היום הגיע אישה!."
ארינה אמרה וקמה היא דחפה אותי אל הנהר אבל תפסה אותי בזמן וגם צרחתי קצת
"משוגעת אחת!."
השבתי לי את איזון ודחפתי אותה למים אבל חכמה הזאת כיסתה את סביבתה במים כדי לא להירטב ואז חזרה לשפת הגשר
"כן גאוני לדחוף אותי אחרי שניה שכמעט עשיתי לך את זה." ונתנה לי מכה חלשה במצח
"אוי סתמי מפגרת את התחלת!"
"כן ברור אני החכמה ומדהימה."
גילגתי עיינים צחקתי והשאר צחקו איתי גם. "אז מתחילים את התוכנית מטורפת של חכמה שלי חשבה?." אייס אמר,
עניתי לו "אז למה חיכינו לזמן הזה! כל השנים אלה רק לזה!."
"צודקת בשביל זה נולדנו!." אייס המשיך אותי
ואז נט עצר אותו "נולדת בשביל להיות דביל איתה." הצביע עליי
וארינה גיחכה ונתנה לנט כיף"כל כך צודק אנחנו שורדים שתי סתומים!."
"כל כך הרבה שנים של סבל! סוף סוף אולי ניפטר מהם אחרי שנעבור את השידוך." נט אמר בציניות אבל הוא היה נשמע עצוב כמו כולנו נהיו עצובים אולי זה באמת יקרה, יכול להיות שניפרד...
ארינה התחילה לומר "יהיה מה שיהיה איך אפשר להפריד את הקשר שלנו??, בואו נבצע את תוכנית" היא חייכה חיוך גדול ומצב רוח שלנו השתפר "זוכרים מה תוכנית? בטח שלא אז אסביר שוב."
נ'ק מבט של נפטון:
ישנתי טוב חלמתי חלום ארוך על אהבה הראשונה והיחידה שלי, אקווה. כן אני אוהב אותה כבר מגיל שאני לא זוכר את עצמי נראה לי שהבנתי מזה אהבה. בכל מקרה אני נפטון האריסון ,אני בן אדיש וקר רוב הזמן יותר לאנשים שאני לא הכי מכיר אבל שאנשים שאני מכיר אופי שלי שונה הכי פתוח שבעולם וגם אני אוהב ציניות יש גם נטייה לחולמנות ,אני תמיד אשמור למי שחשוב לי בכל מחיר אפילו אם זה לבגוד בהם בשביל להשאיר אותם בחיים. תמיד הייתי ביישן שמפחד לדבר עם אחרים ,מסתפק במה שיש לי אפשר להגיד וגם אני שונא שבוגדים בי זה סיפור ארוך. וגם אני מסמיק שמחמיאים לי או שמזכרים את אקווה, אוי אקווה אני רוצה שהיא תיהיה השותפה שלי! אני מנצל אמת את הרגעים האלה שהיא מחבקת אותי ,מנשקת, מציקה כל רגע שהיא איתי שאני מנצל זה כל שנייה, די הגיוני לא? למה לא אם אתה אוהב אותה כל כך הרבה אז למה אני עושה את זה? וכמובן אני יודע שזה לא בסדר אבל שמאוהבים אתה לא שולט בעצמך, הקטע..שהיא רואה בי בצורה חברית ולא בצורה רומנטית. הלוואי שהייתה מנשקת אותי ואוהבת אותי. זה לא קורה עד שאצליח לגרום לה להתאהב בי, אני מאוד מקווה שתהיה שותפה שלי ככה זה יהיה יותר קל. עוד דבר על עצמי, אני לא אוהב את כל צביעות של לדבר עם אנשים וששואלים אותי שאלות חסרות טקט ,אבל אין ברירה גם אני צבוע לפעמים כזה טבע אדם, צריך להביא כבוד לאנשים למרות שאתה לא סובל אותם אז מעמיד פנים ושחקן טוב. אני וחברי הטוב אייס בעיקר אוהבים להשוויץ בגוף שלנו כי אני יודע שאני נראה ממש טוב, בעיקר אני עושה פוזה למראה של ביטחון עצמי בשביל מישהי אחת שלא שמה לב, לרוב אני חסר ביטחון בעליל. אז אתאר לכם על עצמי קצת שיהיה לך מראה בראש, אני עם שיער שחור כמו פחם באורך קצר ומבולגן בעיקר שונא שמסדרים לי אותו. עייני ירקות כמו הדשא טרי של הבוקר שיש עליו טל. גובהי מטר שמונים ושבע יחסית גבוהה. מבנה גופי שרירי עם ורידים בולטים בידיי, אני מתאמן עם חבריי הרוב. הפנים שלי עם תווי פנים עצמות לחיים בולטות עם לסת עבה אך גם עדינה, ושפתיי בצבע ורדרד למידי. צבע עורי בגוון דבש שזוף כזה כמו רוב האי. כמובן אני בגיל של אקווה כי נולדנו באותו יום הגיוני לא? עוד סימן לקשר נצחי ביננו.
מי יודע אולי יום אחד יבוא ויגנבו אותה ממני ציניות או חשש אמיתי.
ארי שאלה אותי "אתה חולם בקיץ שוב?." ופתאום ניערתי מכל המחשבות שלי ,
איי השיב לה "ברור הילד הוא בתוך חלום כל זמן! יום אחד הוא יצליח להתמודד עם זה ויגלה שזאת מציאות." עשה דמעה מזוייפת ואקו וארי צחקו.
"אני לא חולם! אמרת לגבי התוכנית לא?"
"כבר הסברתי אותה גאון." ארי הקטינה אותי,
אקו אמרה "אוי נט מה נעשה איתך? אולי אביא לך תמונה שלי כדי שתוכל להיתרכז?" אמת שהיא לא ידעה שזה עוד יותר יגרום לי לחלום. ודרך אגב כינויי של ארינה זה ארי ושל אייס זה איי, יאפ גם להם יש כיינויים,
נאנחתי והסתכלתי על ארי
"את יכולה להסביר שוב?." טיפה הסמקתי
"פעם אחרונה! אז ככה דבר ראשון, התלבשנו תואם כדי שיזהו אותנו זה מייצג אותנו לחבורה שלנו, גם אנחנו הולכים להרטיב כל אחד בכפר אז לפחות שנהיה בסטייל" חייכה חיוך מרושע "דבר שני, נמתח כל אחד אישית! אז ככה אני ואקו בצד של מזרחי ודרומי של האי ואתה ואיי בצד של מערבי וצפוני, סגור?. דבר שלישי ואחרון נעשה להורים שלנו צרות בפעם אחרונה! אולי.." וצחקה צחוק מרושע.
"סגור ותודה." חייכתי אליה.
"טוב מוכנים???." אקו אמרה ובפה אחד אמרנו כן!.