אותו גבר צעיר ישב אצל הפסיכולוגית בפגישה השנייה.
ג'ונת'ן ואלכסיי מלווים אותו בכל פעם שהוא הולך.
שבוע ימים שהוא היה ללא בן זוגו. שבוע ימים עבר שהוא לבד נגד העולם.
לפחות כך הרגיש הוא אומנם ידע בוודאות מה הסיבה, וידע שג'ונת'ן ואלכסיי איתו. אבל עדיין הרגיש בודד.
יכל גאנגקוק לאמר שזה היה השבוע הכי קשה שלו. כל יום הרגיש נצח, כל דקה הרגישה שעה, והזמן שעבר על גאנגקוק, הרגיש כאילו עצר מלכת.
"ספר לי גאנגקוק, איך אתה מרגיש היום?" שאלה הפסיכולוגית האדמונית.
ידע גאנגקוק שכדאי לו ללכת לפסיכולוגית לפני שילך לפסיכולוג. הוא צריך קודם לטפל בלב שלו לפני שיטפל בבעיה. הוא יודע שצריך לרפא את הלב שלו קודם.
"כואב" אמר. גאנגקוק הביא איתו בקבוק עם נוזל שקוף. שמה לב הפיכולוגית שגם בפגישה הראשונה והנוכחית הביא את הבקבוק הזה.
"רוצה לאמר לי מה כואב לך?" שאלה.
"הלב" מלמל. "למה הוא עזב אותי?" לחש. ידע את התשובה לכך אבל הכאב גבר מרגע לרגע. "הוא אפילו לא הקשיב למה שיש לי לאמר! הוא ישירות הקשיב לאלכסיי הזה! הוא מכיר אותו רק שנה! אותי הוא מכיר חצי מהחיים שלו!" גאנגקוק פרץ בבכי. שותה מהבקבוק שלו שוב. ונרגע.
"גאנגקוק, תקשיב, טאהיונג שלך אולי-"
קטע גאנגקוק את אותה אישה שמלפניו ואמר, "הוא כבר לא שלי" מלמל.
"גאנגקוק" נאנחה הפסיכולוגית. "תרצה שאקרא לו רק טאהיונג?"
הנהן הגבר שמולה. "טאהיונג אולי פחד, יכול להיות ששמע משהו, או ראה משהו שגרם לנורה אדומה להדלק" אמרה וסדרה את רגליה. רגל על רגל.
"כשהיינו ילדים.. בערך, לא ידעתי איך לקבל אותו, כשראיתי אותו לראשונה, אהבתי אותו. אני זוכר את השיחה שאמא שלי עשתה לי. היא הסבירה לי שהוא ליטל, היא הסבירה לי מה היה כביכול הקטע שלו" אמר ונשם עמוקות.
"רציתי להכיר אותו, אבל כשראיתי אותו היה בי פחד לא מוסבר באותו הזמן" אמר.
"למה פחדת גאנגקוק?"
"פחדתי להתאהב בו, אז במקום לנסות לקבל את זה שאולי יש לי רגשות לגבר, דרכתי עליו, שנאתי אותו קראתי לו בשמות גנאי" אמר. "והיה אחד שגרם לו תמיד לבכות, והוא חשב שאמרתי את זה שוב, מה שלא קרה".
"ספר לי, מה אמרת לו".
"ליטל שיט" אמר. "והוא חשב שאמרת את זה שוב, נכון?"
הנהן הגבר ונאנח.
"למה אתה חשוב שהוא לא הקשיב לך?"
"אולי הוא בעצם, פחד ממה שעתיד לבוא" אמר גאנגקוק.
"פחד ממה?"
"אני חושב.. כשהוא שמע את זה, הוא האמין לזה, כי הוא כבר חווה את זה, וחשב שזה חזר על עצמו" אמר.
"אז מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו?".
"אני צריך להחזיר אותו אלי, בכל מחיר" אמר ואז נאנח,
"אבל איך?".
"איפה אתה חושב שהוא יהיה?".
"אני לא יודע"
"באילו מקומות הוא אוהב לבלות, אילו מקומות הוא מכיר, באילו היה?"
"הוא היה בבית היתומים, בקונדיטוריה, פארקים ברחבי העיר, בספרייה..". אמר.
"אז הגיע הזמן לצאת לחיפוש גאנגקוק" אמרה. ובאותו הרגע. גאנגקוק קם, קצת מתנדנד אבל עומד פיקח. "תודה" אמר ויצא החוצה.
מתקשר אל חברו הטוב, "ג'וני, יש לי קצה חוט איפה טאהיונג יכול להיות!" אמר.
"לאן לבוא?"
"בוא אל בית היתומים של ראסל" אמר.
"ואל תשכח את אלכסיי".
נכון מאוד, גאנגקוק ואלכסיי מתחילים להכיר אחד את השני יותר. גאנגקוק לא כועס על אלכסיי, הוא רק מאוכזב ממנו.
ג'ונת'ן לעומת זאת.. היה לו קשה לקבל את זה. אבל עדיין, אהב אותו.
וגם אחרי שגילו את זה, ושאלכסיי התוודה והצטער על המעשים שלו. ונשבע שלו יעשה דבר כזה,
השניים, ג'ונת'ן וגאנגקוק, התגאו בו.
אבל, מספיק עם זה,
הגיע הזמן להחזיר את טאהיונג.
__
מצטער שהפרקים קצרים,
מאמינים שאנחנו כבר בחלק 18 לספר?
YOU ARE READING
Little Shit 2
Fanfictionלאחר שהבנים עברו אל ביתם הם היו בשכנות עם ג'ונת'ן ואלכסיי. אבל אלכסיי, הוא לא תמים כמו שהוא נראה. "היי טאהיונגי!" "לכסי!" "רוצה לשחק עם דאדי?"
