יום גשום וקפוא זה היה. שנים מספר עברו מאז שטאהטאה עזב. הילדותיות שלו לא עזבה את הבית, כיוון שילדים מילאו אותה.
סעודת ערב חג המולד הייתה בעיצומה. הזוג עבר דירה. בית קרקע גדול ומרווח.
אירחו השניים את חבריהם.
טאהיונג קם מהכיסא שלו, מניח את ילדו בן החמש לשבת על הכיסא, ולא על ברכיו.
"אני רוצה להרים כוסית" אמר טאהיונג. כולם הפסיקו שטף דיבוריהם, והסתכלו על הגבר שעמד מולם. השלג התחיל לרדת.
הסתכל אותו אחד על הסובבים אותו. יונגי וג'ימין, שחידשו את הקשר ביניהם בשנים האחרונות. אלכסיי וג'ונת'ן. ראסל וכמובן, הזקנה החביבה שהייתה איתם.
טאהיונג נשם ואמר, "אני רוצה להודות לכל אחד ואחד מכם, לאורך הדרך אתם הייתם איתי, אני מודה לכולכם, ובמיוחד לך". טאהיונג הלך לאחד הסובבים וחיבק את האחד שהציל אותו, שעזר לו.
הוא הלך לחבק את ראסל.
"אני מודה לך, על הכל, את היית לאם האמיתית שלי" דמעות היו בעיניה.
"לחיי טאהיונג" הרים ג'ימין כוסית. "לחיים" אמרו כולם וצלצולי הזכוכיות הנפגשות מילא את החלל.
הילדים הקטנים של שתו מים ועשו כאילו הם משתכרים. "ממי למדו לשתות ככה, נראה כאילו הם לוקחים שותים" אמר יונגי. כולם ענו ביחד. "גאנגקוק".
"מה אבל אני לא שותה בכלל!". "אבא, אתה תמיד שותה ככה מים, וחלב" צחקק הילד בן החמש שישב על ברכו.
"תפסיק לחשוף אותי ככה". אמר האב.
"חברים, אני מתרגש איתכם גם" התחיל ג'ימין, "אבל בואו נתחיל לאכול".
כולם צחקו יחדיו. שלושת הילדים של הזוג הלא כל כך טרי, אכלו בהנאה צרופה.
"אבא" התחיל הבן בכור. הוא היה בן שבע. הכי קטן היה בן שלוש. "כן?" ענה גאנגקוק.
טאהיונג היה שקוע בשיחה עם יונגי וראסל, בעוד הזקנה החביבה וג'ימין דיברו על סרט אימה שאמור לצאת.
"אתה יודע שחבר שלי בן חמש עשרה! תמיד בא איתי לכיתה שלי? הוא מלווה אותי ונמצא איתי, קוראים לו ג'ין" אמר. כל השיחות השתתקו. "כן זה נכון" הסכים איתו האח האמצעי. "הוא גם אמר שקיבל ציון תשעים ושבע".
"קיבל תשעים ושבע במה?" "הוא ליטל" אמרו שני הילדים, הגדול והאמצעי.
"הנה אנחנו מתחילים שוב".
__ לא פרק ארוך, אבל פרק סיום. מקווה שאתם אוהבים אותו.
זוכרים שהבטחתי לכם ספר חדש אחרי העונה השנייה של ליטל שיט? אז...
הנה הספר:)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
