Little Shit 2

•מילה רעה•

"אוקי! אז רציתי ככה, חד קרן פה ופרח פה" הליטל הצביע על הרגל שלו ועל הצוואר שלו. "מצטער קטנציק, לא אוכל לתת את זה" אמר גאנגקוק והצביע על הצוואר של טאהיונג. "ל-למה..?"   "אני מפחד שיקרה לך משהו מזה, העור שלך רגיש מאוד".

"גאנגי מרושע" אמר טאהיונג ושילב את ידיו. "טאהיונגי אני-"
"גאנגי מרושע!"  "טאהיונג תקשיב לי-" אך הבוגר נקטע שוב על ידי הליטל שאמר: "גאנגי מרושע".

"טאהיונג! תקשיב לי!" קולו המעט כועס של גאנגקוק יצא החוצה. "העור שלך רגיש, ואני לא רוצה שהוא יינזק מזה, אוקיי?" 

"גאנגי מרושע!" צעק טאהיונג. "טאהיונג, אל תצעק עלי" אמר גאנגקוק בקול עמוק שהיה יכול ברגע לגרום לטאהיונג לשתוק. אך הליטל בחר אחרת.

"זדיין" אמר טאהיונג. קם מהספה והולך לחדר. 

"מה לעזאזל קרה פה" מלמל גאנגקוק לעצמו. "טאהיונג בוא לפה" אמר גאנגקוק. שקט.
"טאהיונג, אני סופר עד שלוש אם אתה לא פה, אתה תצטער מאוד על זה".
"אחת..שתיים..שלוש". טאהיונג לא הופיע. גאנגקוק העצבני פתח את דלת חדר השינה וצעק: "בוא לסלון מיד!". הצעקה הזו הפחידה את טאהיונג כל כך שהוא רק ציית. קם בשקט והלך במהירות אל הסלון, יושב בפינה.

הלילה נמשך והשניים היו בסלון, גאנגקוק לא הסתכל על טאהיונג. עצבני מדי.
וטאהיונג ישב בפינת החדר, על הרצפה. הוא רצה כמה וכמה פעמים לקום משם וללכת. אבל הוא היה ילד רע. 

"טאהיונג, בוא לפה" אמר גאנגקוק, קולו לא נשמע אוהב במיוחד. "ממי למדת את המילה הזו" שאל. "לא אומר לך". "טאהיונג אל תתחצף אלי, גם ככה אני כועס, מי אמר את המילה הזו?".

"לקוח" מלמל הליטל שעמד ליד גאנגקוק הפעם, שומע בקולו. "אתה ידעת שזו מילה רעה?" טאהיונג הנהן. "ובכל זאת אמרת אותה?". הליטל הנהן בשנית. "אני מאוכזב, לך לישון" אמר גאנגקוק. בכל זאת, השעה מאוחרת, והוא כועס מאוד על בן זוגו.

טאהיונג הלך מן הסלון בצעדים מתונים אך מהירים אל חדר השינה שלהם. נכנס למיטה ומתחפר בשמיכה. "טאהטאה ילד רע.." מלמל לעצמו. דמעות הצתברו בעיניו לפני שנפלו על לחייו הורדרדות.

גאנגקוק היה בסלון.  לא מתכוון לקום לחדר. האנדרנלין והכעס שהיו בו רק העירו אותו יותר. 

בזמן שהוא ישב בסלון, טאהיונג היה בחדר ולא הלך לישון. אלא החליט לקחת עיפרון ומחברת, ולצייר.

הוא בהתחלה צייר פיל קטן, שמחזיק בלון מהחדק שלו. הבלון היה בצורת לב. וכתב "טאהטאה מצטער". יוצא מהחדר.  הוא הגיש את הדף אל גאנגקוק הכועס, שהסתכל עליו עושה את מעשיו. הוא התכוון ללכת משם, הרי הוא באמת היה ילד רע. הוא לא היה רוצה שיגידו לו מילים כאלו.  "טאהיונגי בוא לפה" אמר גאנגקוק, מניח את הדף בצד. ומסמן לטאהיונג לשבת לידו.

הליטל הרגיש קצת יותר טוב, הרי שם החיבה חזר. טאהיונגי.  "אתה יודע שאני אוהב אותך, נכון?". הליטל הנהן. "אל תגיד את המילה הזו שוב, אוקי?". טאהיונג הנהן שוב.

"עכשיו, איפה טאהיונגי שלי?" שאל גאנגקוק בחיוך. "כ-כאן! טאהיונגי כאן!".

גאנגקוק לא יכל להשאר כועס על טאהיונג למשך הרבה זמן. הרי זה הליטל שלו.. הבייבי שלו.