טאהיונג היה במטבח בדירתה של הגברת, הוא לא ידע שבאותו היום.
גאנגקוק יגיע אליו.
"נערי, יש כאן בחור שמבקש לדבר איתך" אמרה הזקנה. טאהיונג ניגש לדלת וראה את גאנגקוק מתנשף.
"טאהיונ-"
השיחה נקטעה על ידי דבר לא צפוי.
אבל קודם בואו נחזור להתחלה, איך גאנגקוק הגיע לשם?
אז הכל התחיל ככה.. .
גאנגקוק התקשר לראסל. "שלום?" ענתה וגאנגקוק התנשף, שעת צהריים מוקדמת. "היי ראסל, אמרת לי לפני כמה ימים שאת חושבת שאת יודעת איפה טאהיונג" אמר. כולו מתוח מהתרגשות שיא.
"כן, אתן לך את הכתובת" אמרה. "תודה ראסל" אמר וחיוכו נשמע בקולו. ניתק את השיחה והלך אל הרכב שלו. ג'ונת'ן ואלכסיי, היו מתחת לבניין הדירות. עומדים לצאת לקניות בגדים שתכננו לפני יותר מדי זמן.
"לאן אתה ממהר גאנגקוק?" שאל ג'ונת'ן. "טאהיונג, מקום, בואו" אמר ורץ לרכב שלו. סוף סוף יש לו קצה חוט איפה טאהיונג שלו.
נכנסו כולם לרכב וגאנגקוק נסע באחוז אמוק.
הפקקים תפסו אותם. שעת בוקר.
__
"
טאהיונג, קח תאכל" אמרה הזקנה, והביאה לו כריך עם עגבנייה, חסה, ופרוסות דקות של גבינה צהובה.
"תודה" חייך וישב על אחת הכורסאות מול הזקנה. "איך ישנת נערי?" שאלה. "ישנתי טוב.." מלמל, "נערי, שמעתי אותך בחדר שלך" אמרה וחייכה חיוך קטן בעוד ליבו של טאהיונג נפל.
"מצטער שהפרעתי" אמר. "אל דאגה נערי, אני יודע שאתה מתגעגע לאהובך".
"אולי כדאי.. אולי כדאי שאלך אליו? אני לא יכול בלעדיו" אמר טאהיונג. "תרצה שנצא אליו?" שאלה האישה הזקנה.
"כן! כן בבקשה" חייך מהמחשבה שיוכל להיות בזרעותיו של גאנגקוק.
טאהיונג התלבש בבגדיו שהיו אחרי כביסה, נקיים בניחוח מתוק.
"רגע.. אבל- מה אם הוא לא ירצה אותי חזרה אחרי זה?" שאל הקטן. כל כך פוחד שלא יקבל אותו חזרה.
"אל תדאג נערי" אמרה האישה הזקנה. "אני בטוחה שהוא ירצה אותך חזרה" חייכה חיוך צופן סוד.
"אני הולך לשתות מים" אמר, "ואז נצא".
"אוקיי נערי".
דפיקות נשמעו בדלת, היו כל כך חלושות שחשב שזה מהדירה השנייה. שמע הנער את פתיחת הדלת והבין שזה הדירה שהיה בה.
"נערי, יש כאן בחור שמבקש לדבר איתך" אמרה הזקנה. טאהיונג ניגש לדלת וראה את גאנגקוק מתנשף.
"טאהיונ-" אמר וחיבק אותו במהירות. "טאהיונגי שלי!" אמר בשמחה לא נורמלית. דמעות התגלגלו על לחייו. מנשק אותו במהירות. לא מרפה מהחיבוק של השניים.
טאהיונג עמד המום עם דמעות בעיניים. "גאנגקוקי.." מלמל וחיבק חזרה.
"גאנגקוק.. לא ידעתי אם תקבל אותי חזרה" מלמל הקטן עם דמעות. "כל כך פחדתי שאיבדתי אותך לנצח" אמר גאנגקוק.
"בחיים לא אוותר עליך טאהיונג" אמר ברצינות כזו.
ג'ונת'ן ואלכסיי היו בכניסה לבית הזקנה.
"טאהיונג, אני יכול להסביר לך מה באמת קרה?" שאל גאנגקוק. הקטן הנהן.
הזקנה הראתה להם את הדרך לסלון שלה. כורסא מול כורסא.
ישבו השניים אחד מול השני. וגאנגקוק הסביר הכל. אלכסיי הצטרף לשיח והביע את התנצלותו.
הכל הפך מובן לטאהיונג. הוא ראה את הכאב באלכסיי, סלח לו על המעשים הרעים שלו, וגם בזכות גאנגקוק, שאמר לו שהוא בוטח בחברם החדש.
הכל חזר לקדמותו.
נכון?.
__
קולטים שעוד רגע הסוף?
YOU ARE READING
Little Shit 2
Fanfictionלאחר שהבנים עברו אל ביתם הם היו בשכנות עם ג'ונת'ן ואלכסיי. אבל אלכסיי, הוא לא תמים כמו שהוא נראה. "היי טאהיונגי!" "לכסי!" "רוצה לשחק עם דאדי?"
