משיכה באפלה

פרק 9

נקודת מבט של לילה-
הלילה הזה התחיל כמשחק בכדורי חול  לכאב בלתי נשלט לא ראיתי כלום רק שמעתי קולות וצרחות של ילדה וארבעה נערים מצחקקים, תוקפים אותה פיזית ומילולית ,  היו ילדים שהריעו לנערה ששמה קאמיל מתוך כדי הקריאות עידוד.
חבטות נשמעו זריקות וכאב, היה את הקול של האבא החורג שלי בתוך הראש שלי  שגרם לי עוד יותר לצרוח ולחוש פחד ואימה,  שמם של ארבעת הבנים שהכרתי נשלחו לכל עבר.
הבנתי שמשהו לא בסדר איתי  עוד כמה קולות נשמעו, הרגשתי לא מוגנת , חסרת שליטה ובמיוחד מפוחדת .
לאחר זמן קצר שעבר לאחר הסיוט ג'וני תשאל אותי שאלות לא ידעתי כלום.
עניתי בהכי כנות שיכולתי הייתי עצבנית, לחוצה וחסרת סבלנות.
עניתי על הכל בכנות חוץ מהשאלה "מה ראית?..." לא יכולתי, לא ראיתי שום דבר אז המצאתי, הוא לא היה מאמין לי אילו הייתי מספרת לו את האמת לכן שיקרתי לו, הוא ידע שאני משקרת לו אבל לא היה לי כוח שימשיך לתחקר אותי. 
הוא הרים אותי לרכב בכוח ולא נתן לי לרדת הוא ידע שאברח הוא הושיב אותי על המושבים  שמאחורה, כרך סביב מותני את החגורה ואמר לי "אל תזוזי" , כמובן שלא הקשבתי לו.
זמן קצר לאחר מכן התחילה הנסיעה לא חשבתי על כלום מלבד על איך אני יוצאת מהמכונית הדפוקה הזאת.
קודם כל שחררתי את החגורה ורגעים ספורים לאחר מכן הזנקתי את ידי הרגשתי כאילו היא עפה מעצמה אל עבר החלון, הזכוכית עפה לכל עבר.
צלילי התנפצויות, שברי זכוכית חתכו את כל ידי. הידיים שלי היו מגואלות בדם, ראיתי שחור בעיניים.
ברגע שהחלון התנפץ דחפתי את עצמי לצאת מהחלון לא היה לי אכפת מהדם, מהכאב ומהקולות לא היה לי אכפת משום דבר רק רציתי לצאת מכאן הכי רחוק שאני יכולה .
המשכתי לרוץ עד שראיתי בהמשך הרחוב חורשה חשוכה  שאין בה איש, ישר רצתי אליה בלי לחשוב, התיישבתי על אחד מהספסלים ניסיתי לנשום נשימות סדירות ושפעימות ליבי יהיו סדירות. כל גופי כאב, הידיים, הרגליים, הלב הכל כאב לי לא יכולתי לזוז יותר.
רעשים הושמעו מבעד לשיחים הסתובבתי לראות אם יש שם מישהו, לא היה שם איש, הסתובבתי שוב כדי לבדוק שאני לא מדמיינת אבל שמעתי רק ענפים נשברים כנראה הרוח או משהו "איייי" מישהו חסם לי את הפה לא הבנתי מי זה עד שזיהיתי את כף ידו.

"שששש הכל בסדר יפהפייה מה חשבת שתוכלי לברוח ממני לנצח" ידו עברה על הלחי השמאלית שלי וידו השנייה תפסה את ירכיי, ידיו שיתקו אותי לא יכולתי לזוז לשום מקום, הרגשתי את עצמי קופאת תחת מגעו לא מתוך רומנטיות אלא מתוך פחד וחשש.
הוא המשיך לדבר "היית אמורה למות מהכדורים הללו אבל הבחורים הרסו לי את התוכניות , הבן הדפוק שלי והחברים החראות שלו. ובשביל מה הם עשו את זה, בשבילך. לפי מה שהבנתי איבדת את הזיכרון מעניין אם זה נכון" אמר .
"תעזוב אותי" צרחתי בפניו בהתחננות "אני אעזוב אני לא אחזור לפה בחיים" המשכתי את דבריי 
"את חושבת שאני צריך עוד אחת שתברח ותעזוב אותי. ולטובת מה? לחיים "נפלאים יותר." אבל אל תדאגי את לא תחזרי לפה בחיים, זה פשוט יהיה בדרך שלי" ענה.
חששתי על חיי לא יכולתי לדעת למה הוא מסוגל או יכול .
"תתפשטי!!!" פקד
"לא." עניתי
"את בטוחה?" שאל בכעס 
"כן." עניתי.
הוא משך אותי בכוח הוריד לי את החולצה והמכנסיים הוציא את חגורתו מהמכנס וכלא אותי בין שתי ידיו והכה אותי שוב ושוב.
לא הצלחתי להתנגד לו גופי כאב מדי בשביל זה,לאור האירועים שקרו היום .
פעם ראשונה בבטן "אחחחח"
פעם שנייה ברגל "אייי"
פעם שלישית בראש "דיייי"
"תמשיכי לצעוק והמכות יהיו יותר כואבות" אמר.
בהתחלה ידיו מימשו את גופי אחרי זה את פני לאחר מכן את הצוואר והמשיכו לרדת לאזור החזה שלי ומשם לישבן שלי.
הפעם הצליף בי בישבן עם כף ידו ולא עם החגורה.
"את יודעת אין ספק שאת סקסית כמו אמא שלך, גוף שאפשר לנצל לפני המוות שלך."   קלטתי שאין לי דרך חזרה הרגשתי אבודה, חסרת אונים ואין אף אחד שיכול לעזור לי.
הוא הוריד את מכנסיו ואת חולצתו נשאר רק עם תחתוניו מעליו, גם את זה הוא עמד להוריד.
לא חשבתי על כלום מלבד המחשבה על זה שעומדים לאנוס אותי גרמה לי בחילה, הקאתי, "איכס" אמר .
אבי החורג משך את שערי והתחיל להמשיך להכות אותי "איי אח די" צעקתי
"זה על זה שהקאת מטומטמת, עכשיו נמשיך" אמר כהוא מוריד את תחתוניו, הוא היה עירום לגמרי עצמתי עיניים כדי לא לראות את המתרחש  אני לא מסוגלת.
אבי החורג  התחיל להעביר את הזין שלו על אזור הישבן שלי והמשיך לצד ירכי "תפקחי עיניים אחרת זה יהיה כואב יותר" אמר.
עם כל כוחותיי פקחתי את עיניי לקחתי את הרגל שלי והכנסתי לו בביצים ניסיתי לברוח ללא הצלחה הייתי איטית מדי וחלשה "על זה שהרבצת לי וניסית לברוח המוות שלך קרוב יותר ואת לא תהני מסקס איתי." אני גם לא רוצה אני מעדיפה שהוא יהרוג אותי.
הוא לבש בחזרה את בגדיו אבל עדיין הייתי במצב של הלם, לא יכולתי לנוע, לדבר. כלום לא יכולתי לעשות פשוט שתקתי ונתתי לו לעשות כרצונו.
הוא משך אותי איתו, הלכתי אחריו כמו כלב עם רצועה מיהרנו עד שהוא עצר כאשר עמדנו על הגשר הגבוה שמתחתיו יש מים עמוקים אבל הרבה מים לא ידעתי לשחות הוא ידע את זה  "מוכנה למוות שלך?  אמא שלך מאוד תשמח" אמר.
הרגשתי שהוא משעין אותי על המעקה של הגשר.
"את יודעת משהו, אף פעם לא הבנתי מה אנשים מוצאים בך, אבל את יודעת בואי אני אספר לך סיפור לפני שתמותי כי במלא לא יהיה לך למי לספר אותו חוץ מלשטן בגיהנום." אמר
"אתה לא מעדיף לרצוח אותי וזהו" אמרתי
"את יודעת אני רוצה עוד קצת להנות מהמוות שלך, לא כל יום רוצחים אותך וגם 'הרצח' הזה יכול להיראות כהתאבדות חשבת על זה."
אבל כן כל יום ניסית להרוג אותי פשוט ללא הצלחה חשבתי לעצמי
הוא המשיך את דבריו "נערה במצוקה איבדה את זכרונותיה המרשם שקיבלה לכדורים היה לא תקין והתעללו בה כל ימי חייה, היא הייתה נערה מופלאה אך בחרה להאבד לתוך מי הים העמוקים.
היה לה קשה להתמודד ולא יכלה יותר אוהבים אותך לילה הרפר. תדמייני את הנאום הזה בהלוויה שלך ואיך כולם אומרים 'סליחה', 'תנחומיי', 'מצטער לשמוע' אבל למעשה כולם משקרים כי לא באמת אכפת להם ממך."
חיכיתי שהוא יזרוק אותי לתוך הים לא רציתי להישאר, לסבול ולשמוע אותו מדבר
"את יודעת פעם האמנתי באהבה, התאהבתי וילדתי ילד יחד עם אשתי את בטח כבר מנחשת מי זה, 'קמרון בני' גדלנו כמשפחה עד שיום אחד פגשתי את אמא שלך במשחק פוטבול.
"היא נתקעה בי  ואמרה 'מה אתה נתקע בי' ,את יודעת מה עניתי לה?"
'אם אני יתקע בך משהו זה יהיה רק את הזין שלי בתוך תוכך' היא הייתה נבוכה אבל מהר מאוד ענתה 'תמשיך לדמיין אם גודל כזה קטן אולי זה בכלל לא היכנס לחור' ואצביע לי על הזין  והלכה
'לכי תזדייני' אמרתי לה
"מבטיחה לך שאהנה מזה' ענתה.
היא הריעה לקבוצה היריבה ואני שיחקתי על המגרש יחד עם קבוצתי, קלטתי אותה במגרש החלטתי שאני מחזיר לה לכן זרקתי עליה את הכדור והיא ישר ראתה אותי מחייך כשהכדור פגע בה בראש."
לא הבנתי למה הוא מספר לי את כל זה, מה הוא רוצה שאני אעשה עם זה .
"אחרי המשחק שהוא נגמר היא בעטה בי בביצים כולם צחקו 'אם תנסה לפגוע בי עוד פעם אחת אתה תיהיה הראשון והאחרון שיפגע'"
באמת זאת הייתה אמא שלי אם כן היא לא דומה בכלל לאמא שאני מכירה או שהכרתי ושמעתי
"באותה תקופה הייתי נשוי לאשתי, קמרון היה בכיתה ד'.
קמרון היה בבית הספר ואשתי הייתה בעבודה באותו הזמן.
אז הלכתי לבר לנוח טיפה כי לא היה לי אימון.
את מי ראיתי עומדת בבר?" הוא שתק כאילו הוא ציפה שאני אענה לו
"תעני לי לעזאזל" ציווה עליי
"אמא שלי?" אמרתי
"נכון מאוד, ידעתי שאני רוצה לאתגר אותה עוד טיפה 'שלום לך יקירה' אמרתי לה
'שלום לך אידיוט אחד' ענתה
'ככה את מקבלת אותי תזהרי שלא יפטרו אותך' עניתי לה
'אתה תפטר אותי אוי איזה פחד'
'את רוצה לראות'
'בתור אידיוט אתה לוקח לעצמך המון אתגרים'
'אני מת על אתגרים'
'מה דעתך על תחרות חיצים והצביע על הלוח בפינה' אמרה
'בשמחה' עניתי לה
'המפסיד אומר למנצח מה לעשות' אמרה
'מוסכם' עניתי
כל פעם שהיא לא פגעה היא שתתה כוסית וכך גם אני , בפעם הראשונה היא הצליחה ואני לא
'מי הלוזר עכשיו' אמרה לי.
'מה שמך?' שאלתי אותה
'לילי'
המשכנו לשחק היא לא הצליחה וגם אני היינו כבר שתויים והיה מאוחר, החזקתי בה במותניים והיא הצליחה לפגוע באמצע
'הכל בזכותי, ראית מה זה' אמרתי
'אל תחמיא לעצמך יותר מדי' ענתה הבטנו אחד על השני שגופנו מוצמדים אחד לשני, התנשקנו לא ידענו מי התחיל את זה אבל זה פשוט התחיל.
אני חשבתי שהיא הייתה האהבה האמיתית שלי באותה תקופה לכן נפגשנו בסתר במשך שנה ולאחר שנה אמרתי לאשתי שאני רוצה להיפרד ממנה בגלל אמא שלך את מבינה את זה? נפרדתי מאשתי לטובתה אבל עדיין לא ידעתי שאת קיימת. ארזנו ארגזים, ארגנו את הבית ועזבתי את הבית, הבית שלי.
אני ואשתי התגרשנו לאחר חצי שנה היא בכתה בפניי ואמרה לי
'בבקשה אל תעזוב אותי, אני מתחננת לא הייתי מספיק טובה בשבילך או בשביל הבן שלך'
הייתי שחקן מאוד מצליח בתקופה הזאת
'אל תדאגי אני אבוא לבקר וקמרון יבוא אלי תמיד וגם את תמיד מוזמנת אבל חשוב לי שתדעי שאת בן אדם מאוד טוב, שלא תחשבי שנפרדתי ממך כי לא היית מספיקה לי פשוט התאהבתי' אמרתי
'תזכור את המילים שאמרתי לא יצא מזה כלום' אמרה
פתאום אני רואה ילדה קטנה מאחורי אמא שלך, זאת היית את.
אמא שלך אמרה לי
'יש לי משהו לספר לך, יש לי ילדה' היא אמרה את זה.
"זה היה היום המאושר בחיי או שלא ."
'איך קוראים לך?" שאלתי אותך
"את ענית לי "לילה הרפר"
"שלום לך לילה הרפר הקטנה"
"שלום לך גבר חלומותיה של אמא" ככה ענית לי"
לא זכרתי את זה, אני לא בטוחה אם זה שקר מה שהוא מספר לי
"  'ככה קראת לי לילי לא ידעתי שאני כזה  אהוב' אמרתי לה ובחזרה נשקה לי על הלחי.
הבאתי את בני קמרון גרנו ביחד, וקמרון היה גר גם אצל אמו.
יום אחד אמו מגיע אלינו ואומרת לי במילים האלה  'אני תמיד אוהב אותך ואזכור אותך אני מקווה שגם אתה מתישהו תזכור אותי ואם אני... אני פשוט מצטערת וברחה"
"למה אתה מספר לי את כל זה" שאלתי
"חכי אנחנו עומדים להגיע לפואנטה, את יודעת מה אשתי לשעבר עשתה, התאבדה את יודעת איך היא התאבדה מול עיניי.
לאחר כמה ימים היא באה לבית שלי הוציאה את הסכין וחתכה את הגרון שלה מה אני אמור לספר לבן שלנו, לכולם, הבן שלי האשים אותי כל חיי שאני זה שגרמתי לה למוות, שאני רצחתי אותה בדם קר.
לאחר מכן התחילו שמועות שאני גרמתי לה למוות, רצחתי אותה וגרמתי לה דברים הכי נוראים שבן אדם היה יכול לעשות,  וגם באותו תקופה שהכי הצלחתי בפוטבול אבל כל ההזדמנויות שלי הלכו לעזאזל בגלל שהיא התאבדה ובגלל מי? בגללנו.
כי אנחנו גרמנו לזה. חייתי בייסורים התחילו להרביץ לי, לדקור אותי.
לאיים על אשתי, אמא שלך, על בני ואפילו עלייך.
קמתי בבוקר ראיתי ארגזים ארוזים
'אני עוזבת היא אמרה' לאחר כל מה שעשיתי בשבילה ואת עמדת ליידה
'מה לעזאזל למה' אמרתי לה
'אני לא יכולה ומסוגלת יותר' ענתה
'אבל אנחנו ביחד בסיפור הזה'
היא הסתובבה לאחור ובאה לצאת מהדלת עצרתי אותה 'את פאקינג כלבה אנוכית, היית בשבילי רק בגלל הפרסום החיובי כי הבאתי לך אותו ועכשיו כשאני צריך אותך יותר מכל את בורחת'
הרבצתי לה זאת הייתה הפעם הראשונה שזה קרה היא נגעה בכל החולשות שלי, דמיינתי את אבא שלי מרביץ לי כשהרבצתי לה. היא בכתה דמעות זלגו מפניה
'אני מצטער אני ממש מצטער'
'תעזוב אותי חתיכת חרא מזוין, שלא תעז לגעת בילדה שלי' היא הביטה בי היא ראתה מפלצת החלטתי שאני יראה לה מה זה מפלצת
'את נשארת פה יחד עם הילדה כלבה מטומטמת' והרבצתי לה שוב ושוב עד שזלג לה דם הבנתי שאני בן אדם רע כמו אבא שלי , לא מגיע לי סוף טוב ככה לפחות אלוהים החליט. הייתי הדמות הרעה בסרט של הטובים רק שאני זה שניצח כל פעם. כל פעם שאמך הייתה מסרבת לי הייתי מכה אותה כל פעם שהיא ניסתה לברוח גרמתי לה להתחרט על הרגע הזה.
כפי שאת יודעת עד שיום אחד היא הצליחה לברוח ועזבה אותך יחד איתי איזה אמא נהדרת יש לך ראית.
כמובן שקרה עוד דברים אבל סיפרתי לך את הסיפור בקצרה.
את מבינה אמא שלך תמיד הייתה אנוכית ואת כמוה כמו שקמרון יהיה כמוני או שהוא כבר"
"קמרון לא יהיה כמוך, אני אדאג לכך" אמרתי
הוא צחק "את?, מה את תעשי? את תהיה מתה בתוך הים"
"יש לו חברים שתומכים בו"
"גם לי היה והיה לי כל מה שבן אדם חשב שהוא צריך האם זה עזר?  אני אענה לך, לא. לכל בן אדם יש את הייעוד שלו קמרון צריך להיות כמוני ויהיה כמוני"
"אתה יודע קמרון יהיה מסוגל להשתנות ולא להיות כמוך, אומנם אנשים יחשבו  שהתאבדתי אבל האנשים הקרובים ידעו שזה לא הייתה תאונה" הוא החטיף לי
"אני מבין שאת רוצה למות בכוח אבל את יודעת אני חושב שאת לא זוכרת בכלל מה קמרון וחבריו עשו לך לפני שאיבדת את הזיכרון" אמר
"אולי אני לא זוכרת אבל אני יודעת שכל אחד יכול להשתנות ואין דמות טובה או רעה זה מה שאתה בוחר להיות ורוצה להיות"
"בזה את טועה לילה יקירה, אני מתחיל לאבד את הסבלנות כדי שתפסיקי לדבר ותסתמי את הפה שלך"
הוא קשר לי את הפה עם חבל לא יכולתי לדבר או לנשום בנוסף לכך הוא אזק לי אזיקים על הידיים יחד עם הרגליים, נפלתי, דפקתי את ראשי במעקה.
"בגלל שהרגזת אותי" אמר
הוא תפס את צווארי עם ידו, הוא חנק אותי עוד יותר, לא יכולתי לנשום הרגשתי כמו פסל.
הוא דפק את הראש שלי במעקה שוב ושוב עד שדיממתי מהראש, קולותי התחילו לדעוך כך גם הכאב, הרגשתי מסוחררת עד ששמעתי רעש קטן אבל היה מאוחר מדי נפלתי לתוך הים חסרת כל  יכולת.