משיכה באפלה

פרק 1

נקודת מבט של לילה-
פתחתי את דלת מכון האגרוף באמצעות בעיטה ונכנסתי בעצבים, עטיתי כפפות והתחלתי להכות את שק האגרוף, דמיינתי אותו, את הבן אדם השנוא עליי.
דמיינתי איך אני חובטת בו שוב ושוב.
"למה את עצבנית היום? קווין שאל, מבט מסוקרן על פניו.
"יום רע ,זה הכל." עניתי, קווין הנהן ושאל "שוב אבא שלך?" שתקתי, העדפתי לא לענות.
כאב חד פילח את ראשי , הרגשתי מסוחררת.
אבא שלי תמיד היה נוקשה איתי, לרוב הוא השתמש באלימות כלפי אמא שלי ואני הייתי צריכה להגן עליה מפניו אבל עכשיו אמא שלי איננה ואני תחת חסותו מה שלא נותן לי ברירה אלא להקשיב לו ולתת לו להכות אותי .
כפי שאמרתי החיים לא הוגנים אבל אין מה לעשות צריך להילחם כדי לשרוד אחרת מתים, אין מי שיגן עליי .

כמה שעות קודם לכן-
"את כמו אמא שלך פחדנית מטומטמת שלא יכולה לעשות כלום." מכה מהחגורה הצליפה בי
שתקתי.
"את כלום ושום דבר בדיוק כמו אמא שלך." עוד מכה נשלחה לעבר בטני ומעל גבי.
"היא ברחה והשאירה אותי איתך הכלבה הזאת ואת כמוה בדיוק כמוה כלבה קטנה וחרא קטן." הוא משך בשערי, "תצטרכי לעשות כל מה שאגיד לך אחרת תגורי ברחוב כמו כלבי האשפתות." לא הרגשתי כלום מלבד הנשימות הכבדות שיוצאות מפי ההתנשמויות וקצב הלב הפועם.               
"אם עוד פעם אחת תעזי להמרות את פי זה יהיה יותר גרוע מכל סיוט שאי פעם חווית או חלמת." אגרוף עף לעברי ולא פספס אפילו נקודה אחת.
מיהרתי למקלחת שבחדרי פשטתי את בגדיי הסתכלתי במראה ובחנתי את המכות שהתחילו להופיע, היו סימנים כחולים על פניי, בעין השמאלית, על גבי ועל בטני, היכן שפגע בי עם כפות ידיו, ועוד כמה הופיעו מבית הספר ומהפעמים הקודמות. התקלחתי מהר ומיהרתי לצאת מהבית מהר ככל שאוכל, יצאתי דרך החלון. הריבים שלי עם אבא שלי החורג תמיד היו ככה, אני מחכה כבר לרגע שיביאו לי את הוואן ואני אוכל לברוח זה רק עוד יומיים לחכות וזהו אני יהיה חופשיה. אני הולכת למכון אגרוף ומתאגרפת מכה את השק בכל כוחי שוב ושוב, לאחר מכן אני מבקשת מקווין שיארגן לי דו קרב
"אני לא חושב שזה רעיון טוב." ענה,
"אני צריכה את זה פשוט תעשה את זה." עניתי " 23:55 תהיי פה בדיוק" אמר
"תודה." עניתי. התארגנתי אכלתי שתיתי בקיצור עשיתי כל מה שהיה נחוץ לי באותו הרגע .
השעה הייתה כבר 14:00 הייתי צריכה להגיע לעבודה .
עבדתי כמלצרית , כשהגעתי לעבודה קשרתי את האופניים שלי לעמוּד כמו בדרך כלל ונכנסתי למקום עבודתי, ראיתי את החברים של אחי החורג והאקס שלי. וכולם שונאים אותי, נחשו איפה הם ישבו, דווקא בשולחנות שאני אחראית עליהם, "תודה אלוהים אתה מאוד נחמד היום ממש רוצים להתנקם בי" חשבתי לעצמי ואולי אמרתי את זה קצת בקול רם כי כמה אנשים עצרו ונעצו בי את מבטיהם בי.
כל צלע וצלע בגופי שריר ושריר כאבו לי אבל התעלמתי מהכאב או לפחות ניסיתי, כל המשמרת הרגשתי כאב ראש  ומותשת ניסיתי להחזיק את עצמי אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת הלכתי לכיוון השירותים עוד לפני שהספקתי הרגשתי יד נוגעת בי אבל מהר מאוד העפתי אותה, "זה אתה למה אני לא מופתעת?" אמרתי לאחר שראיתי שזה אחי, "תירגעי אחות קטנה, אני יודע מה אבא עשה לך, אני פה כדי לעזור לך" אמר "סתום לפני שאני אגרום לך להתחרט" אמרתי בכעס, "אני לא צריכה את העזרה שלך".
"ראיתם איך היא משקשקת?" אמר אחי לחברים שלו,  חברים שלו מצחקקים ומהר לפני שאני חושבת אני בועטת בו לא ראיתי לאן רק שמעתי שקט מוחלט ויללה קטנה מפיו "מטומטמת" ועוד כמה קללות השתחררו מהר מאוד מיהרתי לצאת אבל לפני שהספקתי שתי ידיי נקשרו ניסיתי לצאת מהם ללא הצלחה, והובלתי לחדר קטן, הפעם זה היה החבר הכי טוב שלו ג'וני ווקר, "כיף חיים אה?" אני אומרת "את ממש אוהבת להסתבך בצרות?" שאל ג'וני
"אני וצרות החברים הכי טובים" עניתי, "זה לא אשמתי שהצרות תמיד מגיעות אליי" המשכתי את דבריי
"תתפשטי" פקד,
"למה לי כי אמרת אז מה?" אני שואלת, אתה גם רוצה מופע חשפנות? רגע אולי גם סקס מזדמן? מהר מאוד מצאתי את עצמי כלואה וידיו הרימו את קצה חולצתי וראיתי אותו בוהה במכה שבבטני, "זה כולה מכה זה יעבור פשוט תוריד את החולצה" אמרתי.
"איך זה קרה לך?" שאל, "התאמנתי באגרוף וקיבלתי מכה" עניתי למרות שידעתי שהוא לא מאמין לזה המשכתי בשקר "אני יודע שאבא שלך מכה אותך, את לא צריכה להסתיר את זה ממני קמרון מספר לי על מה שקורה" אמר בקול מאיים
"למה שאני אגיד לך?!?! אי פעם דיברנו או עשית משהו בשבילי מלבד לרדת עליי או לפגוע בי בדרכים אכזריות? וגם כן אח שלי לא נמצא בבית בכלל וחושב שהוא יודע הכל כולל הכל" אמרתי בכעס, "הבנתי את הנקודה שלך..."
קטעתי אותו ואמרתי "אתה לא כי באת לפה יחד עם כולם כולל אחי רק כדי לבדוק מה שלומי, אז זהו שממזמן אין לכם את התפקיד לבדוק מה שלומי היה לכם אינסוף הזדמנויות ובכולם שתקתם אז אין סיבה שתתערבו עכשיו."

לרגע היה שקט, ותהיתי אם אמרתי משהו לא נכון.
אך כאשר הוא התחיל ללכת לכיוון הדלת , הוא לחש משהו לאחי החורג, ראיתי את תנועות פיו זזות וניסיתי לקרוא מה הוא אומר אבל לא הצלחתי הוא הסתיר את הפה שלו.
לעזאזל איתו.
לאחר דבריו של ג'וני עם אחי, אחי בא ובדק את הפצעים שלי בעוד אומר "צריך לקחת אותך לבית החולים" התשובה הראשונה שעולה לי לראש היא "לא".
"אין לך זכות להגיד לי מה לעשות. ״ אני אומרת
״אני לא מתכוונת ללכת במיוחד לא אתכם" אמרתי .
אני יודעת שאם אני אלך הסיכויים שאני אעבור מהבית יהיו רחוקים יש רק עוד יומיים ואני לא מתכוונת להתחיל עכשיו.
״תקשיבי.
אנחנו לא שואלים אותך מה את רוצה ומה את לא , את צריכה ללכת, אז אנחנו לוקחים אותך" אמר, ספקות התעוררו בי, ולפתע תמונת אבי הבזיקה במוחי
"אבל אם אבא שלי יראה שאני בבית חולים, הוא יכה אותי שוב והפעם חזק יותר מטומטמים.
אתם באמת רוצים לקחת את הסיכון?. אתם לא תהיו שם כדי להגן עליי כמו פעם או בכלל אז למה אתם עושים את זה?, כדי לראות אותי גוססת עד לרגע האחרון שאני חיה?" צרחתי לפניו.
"את באה איתנו כי אמרנו ככה. בלי שאלות ובלי דיבורים.״ אמר...