משיכה באפלה

פרק 5

נקודת מבט של לילה-
כל הזמן הבנים האלו.
הבנים שאני לא זוכרת.
נכנסו אליי לחדר.
פניהם עטפו הבעה עצובה.
וכאב לי עליהם ,
אבל מה יכולתי לעשות?
לא זכרתי אותם.
ניסיתי, באמת.
אבל לא הצלחתי.
בשביל לנסות להיזכר מי הם, שאלתי אותם מי הם , ניסיתי להיות נחמדה, כדי לפצות על העובדה שאת שמם אני לא זוכרת.
והם הציגו את עצמם,
הם נראו עצובים, אך על הבעת פניהם זיהיתי רגש חדש.
תקווה.
"השם שלי הוא ג'וני את קוראת לי ווקר.״ אמר
״דילן ווסלי את קוראת לי ווסלי״
״וקמרון וולף" קטעתי אותו באמצע המשפט ואמרתי "תנו לי לנחש קוראים לך קמרון ואני קוראת לך וולף?״ שאלתי
על פניו הופיע חיוך ״האמת שלא, את קוראת לי פאפי או דוג"
"אתם חייבים להודות, אני יצירתית.״ אמרתי,
צחקנו כולנו, שמחתי, הרגשתי כאילו משהו לא כשורה, אבל שמחתי איתם.
לפתע קלטתי שאחד מהבחורים לא הציג את עצמו,
"שנייה ואיך קוראים לך?" שאלתי
״צ'אק ,נעים מאוד" אמר
"אז אתם כנופייה או משהו כזה?
אני מתכוונת אתם בהחלט בעלי שרירים, אולי אפילו תלוו לי כמה ואני אוכל לעשות כמה פוזות למראה." אמרתי בצחוק.
דיברנו במשך שעות על גבי שעות והם סיפרו לי שקמרון אחי החורג ,ג'וני ,דילן וצ'אק החברים הכי טובים שלו וצ'אק האקס שלי וגם החבר הכי טוב של אחי ואז התחלתי להגיד "אם אני נפרדתי ממך אני חושבת שאני קיבלתי מכה רצינית.״
ונקרענו מצחוק, כשהם צחקו מבטיהם נראו אטומים, הם ידעו משהו שאני לא ידעתי כדיברתי.
  רציתי ללכת כמה שיותר מהר לאיגרוף, אני לא זוכרת למה, אבל הרגשתי שאם אני לא אלך לשם או בלי זה, אני אמות.
"מי לוקח אותי למכון אגרוף?" שאלתי,
שלושתם ליוו אותי .
כן.
שלושתם!
אמרתי שלום לקווין שאותו זכרתי אבל את אותם בנים לא.
הוא שאלל "מה קרה?"
ואני עונה לו "תאונת ידיים, אני צריכה להתאמן רק עם הרגליים"
"את לא מעדיפה לנוח?" שאל,
אני עושה לו פרצוף ועונה לו "לא, אם הייתי רוצה לנוח לא הייתי באה" ואז הוא אומר לי ומביט בארבעת הבחורים שלפניי
"למה הבאת אותם?" שאל,
״איבדתי את הזיכרון של חלק מהדברים , אז אני גם לא זוכרת אותם."
"את לא תרצי גם לדעת" לחש ,אבל לא התעניינתי במה שהוא אמר, החלטתי היום להקדיש מחשבה אך ורק באגרוף.
"למה אתה מתכוון?" שאלו ג'וני וקמרון, שלפתע נראו כועסים
קווין החזיר להם בתשובה. "אתם באמת רוצים לדעת למה אני מתכוון? אני חושב שכדאי שגם היא תשמע את זה, למרות שאני בטוח שהיא לא תחבב אתכם אחרי כל מה שעשיתם לה."
"אני פה, ממש פה עומדת וחיה אפשר להפסיק לדבר כאילו אני לא פה?"
התחלתי לתת בעיטות לשק ולהעיף אותו, מהר מאוד נלחמתי בקמרון עם הרגליים והוא נפל לאחר שלושה, סיבובים דילן וג'וני צחקו "איזה פראייר אתה." "נראה אותך נלחם בה היא באמת משהו מיוחד הילדה."
ושוב הם התחילו לצחוק, הפעם דילן נלחם נגדי התכופפתי שילבתי את רגליי והכנסתי לו מכה באשך השמאלי והוא נראה כאדם שעומד לגסוס "היא באמת מטורפת הילדה הזאת."
"אמרתי לך." אמרתי
"אבל אני מטורפת עליכם" בנתיים אני קולטת את קווין נקרע מצחוק מהצד, הבטתי בו ושנינו התחלנו להתפקע מצחוק. הגיעה הסיבוב האחרון עם ווקר. צ'אק לא רצה להילחם בי.
ווקר.. אפשר לומר שהוא היה קצת יותר מאתגר הוא היה יותר בספורט מחבריו ושרירי יותר.
ביצעתי קפיצת רגל והיא פגע הישר בבטנו אבל משום מה לא כאב לו.
הוא נראה בלתי פגיע, הייתי צריכה לחפש נקודה רגישה נקודת תורפה, מהר מאוד התהפכתי על משטח המגרש והתגלגלנו פניו היו כלפי פניי.
"אם את חושבת שתנצחי אותי בכזאת קלות את טועה, שכחת שאני שחקן פוטבול עברתי מכות בכמויות שאת לא יכולה לדמיין."
"אתה אומר שניצחתי כי הם נתנו לי?" שאלתי
"אולי, תצטרכי להוכיח את עצמך בפניי קצת יותר." התגרה בי, מהר מאוד הפכתי אותו על הצד השני
"אז זהו שאתה טועה אני אגרום לך להתפתל עוד לפני שתצעק את שמי."
"הייתי שמח אם היינו במיטה כעת." לחש לאוזני,
"אנחנו יכולים לדמיין שאנחנו שם" אמרתי
איתרתי את נקודת החולשה שלו והתחלתי לגעת בו עם הלשון בלחי ואז בחזה.
הוא השתתק והגעתי לקווים של הירכיים שמעתי אותו מתנשף ואז...
קמרון צעק "נקבה!" והפריע לי בתוכנית מהר מאוד תפסתי לו בביצים עם הרגליים והורדתי אותו על הברכיים ואז ג'וני החליט שהוא מפיל אותי גם לאחר הסיבוב והתחלנו כולנו לצחוק, לא זכרתי למה שנאתי אותם  לפי דבריו של קווין.
אבל העדפתי לא לדעת.
לא ידעתי מי הם חבריי ,מה הבית ספר שלי, או מה אני אוהבת לעשות. ידעתי שאני שמחה.