מדם ליבו

פרק 29 - לב חבוש

< נקודת המבט של אפולו >

אחרי חודש ממושך וארוך בשיקגו
אני והרמס הולכים לחזור אל איטליה ,
לבית החדש שלנו .
ג׳ון נותן לנו כל הזמן עדכון
לגבי סאן , התינוקות ואמילי
( בגלל הרמס הנודניק ) .
וכמובן לגבי המתבגר שלנו , ריי .
התחרטתי כל כך שלא ראיתי את ילדיי מספיק ,
ובעוד שתיים עשרה שעות אראה את הפרצופים החמודים והקטנים שלהם .
אפילו את שמותיהם איני יודע .

סאן לא הרגישה טוב בכמה ימים האחרונים
וקיוויתי שאם אחזור תסלח לי ותרגיש טוב יותר .
שתיים עשרה שעות הן מה שמבדיל ביני לבין סאן ואני מחכה בציפייה גדולה לראותה .

* שתיים עשרה שעות לאחר מכן *

נחתנו על אדמת איטליה .
עצם החזרה הציפה בי ריגוש ,
כי ידעתי שבעוד כמה רגעים אראה את ילדיי ,
ארוסתי והאשה שבשבילה חייתי .
עליתי על הרכב הגדול , המפלצתי והשחור שלי
ונסענו אל האחוזה החדשה .
האחוזה ממוקמת בין יערות אשר מים נמצאים סביבם , מיקומה הספציפי היא באגם קומו .
אגם יפיפה עם נוף מרהיב ,
האחוזה היא האחוזה שהייתה שמורה לי עוד בעודי הייתי צעיר .

הגענו אל האחוזה מלבד הנוף המרהיב
הקרירות היא מה שהקיפה .
לא הרגשנו חום או לבביות כשעברנו דרך השער .
פחדנו להיכנס ולעבור דרך הדלת בידיעה שהנשים שלנו עצובות או כעוסות ואולי גם מאוכזבות .
לראות את פניה של סאן אכן ישברו אותי .
״ מה אתה אומר ניכנס ? ״ שאל הרמס בעודי לא מוריד את עיני מדלת העץ החזקה .
עצמתי את עיני נשמתי עמוק לאיטי והעברתי את מבטי אל הרמס ואמרתי
״ חייב , אחרת לא נעשה זאת בחיים ״
״ טוב ״ אמר ונאנח
״ לא אתנגד ״ הוסיף ודפק על הדלת .
לא הייתי מוכן .
כי למולי עמדה אישה יפיפיה
עם גולגול מרושל
שקצבת שיער נופלת על פניה
וילדה קטנה עם קוקו קטן ופצפון ,
שמחזיקה צעצוע ללעיסה אם אני לא טועה ,
לא היו לי צעצועים בתור ילד אז על דברים כאלו לא ממש שמעתי .
החזרתי את מבטי לאשה שאותה חיכיתי לראות .
הרגשתי את עיני מעקצצות ,
דבר שלא קורה הרבה .
״ אני ... ״ התחלתי לומר ודמעה ירדה מעיניה ומבלי לשים לב ממש כהרף עין דלת הבית נטרקה לי בפרצוף .
נאנחתי בשקט ועצמתי את עיני כשדמעה יורדת מפניי .
היה שקט לכמה רגעים ואז צעקה נשמעה וכוס נשברת .
פקחתי את עיני מיד , פתחתי את הדלת בחוזקה וראיתי אותה שרועה על הרצפה ממוטטת לגמרי כאשר אמילי מחזיקה את הילדה היפה והקטנה שלי שבוכה כרגע , מה שצבט לי בלב .
הלכתי אליה , נפלתי על ברכי והחזקתי בראשה .
דם יורד מאפה וכוס מנופצת מונחת לצידה ושובל של רסיסים מסביבה .
הרגשי את ליבי רוטט בעצבים מאכזבה עצמית ,
בגללי זה קרה בגללי היא במצב הזה .

< נקודת המבט של סאן >

* שעה לפני *

התעוררתי לפני בערך שלוש שעות .
ינקתי את איווי שלי ואז כשניל התעורר אז גם אותו , כל הזמן הם קמים אוכלים , טיפה משחקים וחוזרים לישון .
שניהם ישנים כרגע אחרי הרדמה ממושכת עם יד עזר או בשמה , אמילי , הרדמנו אותם אחרי בכי רב שלי ושלהם .
ישבתי על מטתי בנחת כשאחזתי בספר .
ודבר לא היה לי קריא , כל מה שעיני ראו היה כתב חרטומים .
מחשבותי נדדו אל אפולו האיש שלי , הגבר שלי , האיש שאיתו חוויתי כל דבר אפשרי .
הוא לא כאן יותר , נטשתי את ביתי ,
את העבודה המסודרת שלי , את החיים הרגילים שלי והכרתי אותו ...
את האיש שאיתו דמיינתי לעבור חיים שלמים
עם ילדינו מלאים בשמחה ..
בריגוש ... בתשוקה .
אבל לא .. האיש הזה לא איתי יותר .
שקעתי לדיכאון כמעט מוחלט אחרי הגילוי הנורא הזה .
הילדים שלי הם מה שמחזיקים אותי .
לא התקלחתי כבר שלושה ימים כי לא יכולתי לעמוד , אני בקושי אוכלת או שותה כי אני לא רואה בהם שום טעם .

כשאני בכל זאת מנסה לפקס את מחשבותי
הבכי של איווי מרטיט את ליבי .
הרמתי את ראשי מהספר , סידרתי את שערי הפזור לגולגול מרושל ולא אפקטיבי
והלכתי אליה .
אל הבובה הקטנה והמתוקה שהזכירה לי את אביה בכל מבט ומבט בעיניה ,
עיניה האפורות שבו אותי בקסמיה .
אספתי אותי אל חיקי עם הנשכח שלה .
היא הייתה יחסית בוגרת לגילה .
הובלתי אותה אל הסלון ששם הייתה גם אמילי ששאלה ״ איך את ? ״ , זו שאלה ששאלה אותי בעל פעם שראתה אותי .
הסתכלתי עליה ביאוש ואז פי התעקל לחיוך קטן והסתכלתי על ביתי
״ האוצר הזה נותן לי כוח אז אל תדאגי ״
אמרתי אמת חצויה .
פתאום נשמעה על דלת ביתי דפיקה ,
ג׳ון לא היה בבית אך שם חיילים על המשמר אז לא דאגתי , זה בטח אחד מחייליו של אפולו .
פתחתי את דלת העץ הגדולה והעבה ולפתע חשכו עיני .

למולי עמד הגבר שבא אליי בחלומות ובסיוטים
זה הגבר שלו אני מייחלת כל לילה שאראה אותו וארגיש את פניו המחוספסות שכל כך אהבתי .
והנה הוא , הבלתי אפשרי או יאומן התגשם .
הוא התחיל לומר ״ אני ... ״ ולא יכולתי לספוג את זה הרגשתי את ליבי החבול מתרסק שוב אחרי הריסוק האחרון אך שאותו חבשו בפלסטרים הילדים שלי .
טרקתי את דלת הבית והעברתי את איווי לאמילי ״ מה קרה ? מי זה היה ? ״ שאלה והרגשתי שאני לא יכולה לענות לה .
הנדתי בראשי לשלילה ואמרתי לראשי להדחיק ולהכחיש כאילו דבר זה לא קרה , דמיינתי .
התקדמתי בצעדי ענק אל הברז כשאני עוקפת את האי שנמצא באמצע המטבח המרווח .
לקחתי כוס זכוכית המלאה במים כשאני ביד רועדת מנסה לשתות .
אני מניחה את הכוס ביד רועדת על השיש כשאני מרגישה שאני עומדת לקרוס וכשרגליי הופכות לשלולית אני נאחזת חזק אך גם ידיי איבדו אחזיה והתרסקתי קרוב אל האי כשכוס המים שלי מנופצת לרסיסים קטנים ומפוזרים .
ראשי פעם בכאב וחזי גם הוא .
הרגשתי את גופי נחלש ואת ראייתי מטשטשת
ולפני שהרגשתי שאני עולה למעלה שמעתי את זעקתה של אמילי .
אך ידעתי שעוד לא הגיע העת .

.

אם דמעות היו יורדות לי בקלות
כנראה שהייתי בוכה עכשיו
אבל לצערי אני אדם מלא במחסומים 😞
אנחנו קרובים לסופו של הספר כנראה שיהיה עוד שניים שלושה פרקים .
תלוי בי 🙃
מקווה שאהבתם/ן את הפרק 💗🍑