מדם ליבו

פרק 26 - בוגד מסריח

< נקודת המבט של סאן >

* שבוע לאחר מכן *

״ תנשמי עמוק ״ אומרת לי הרופאה
וכך אני עושה .
שאיפה נשיפה ...
שאיפה נשיפה ...
שאיפה נשיפה ...
״ אז ככה , צמת שש שעות ? ״
שאלה הרופאה ואני הנהנתי לחיוב כשאפולו לצידי
ואוחז ולוחץ את ידי
״ קיבלת נוזלים ועכשיו עלינו נותר רק להרדים אותך
ואת מוכנה לניתוח ״ היא אמרה אך לא הרגשתי מוכנה .
מלבד כאבים בגב ולחץ בחזה לא הרגשתי דבר .
״ את זוכרת למה אנחנו רוצים לעשות לידה
מזורזת ? ״ שאל אפולו והנהנתי ואמרתי
״ כן מפני שיש לי זיהום ברחם ,
מה שהופך את זה להריון בסיכון ומסכן ״ .
״ אז את מוכנה ? ״ הוא שאל ושאפתי שוב אוויר לריאות שכנראה הייתי צריכה ואמרתי
״ כן ״ הוא חייך אליי ונשק לשפתיי ולאט לאט
הרגשתי חלשה וישנונית עד שאיבדתי הכרה .

< נקודת המבט של אפולו >

עברה כמעט שעה ואני , ריי , הרמס וג׳ון
מחכים פה , בחדר ההמתנה .
״ עוד כמה זמן זה ימשך ? ״ שאל ריי
בחוסר סבלנות .
הרמס נתן לו חבטה לראש עם ידו מה
שגרם לריי לשאול בקול חזק ״ למה ? ״
הרמס עצם את עיניו נאנח
״ שקט אידיוט ״ אמר בנזיפה ואז הוסיף
״ א׳ ככה
ו-ב׳ מה אתה שואל שאלה מטומטמת , שיימשך
כמה שיימשך תחכה בסבלנות ״ ובדיוק באותה השניה
יצא הדוקטור .
כולנו הסתכלנו עליו בכליון עיניים .
ואז גם אמילי הצטרפה אלינו ואחזה בזרועו של הרמס
ושאלה בלחץ את מה שכולנו רוצינו לדעת
״ נו , אז מה איתה ? איתם ? הם בסדר ? ״
״ כן הם בסדר , הניתוח עבר בהצלחה .
היא כבר בחדר והתינוקות בפגייה אם תרצו
לראות אותם , הכל עבר חלק . ״ אמר הדוקטור ,
וירדה לי אבן מהלב הרגשתי
שאני יכול לנשום לרווחה עכשיו .
״ תודה דוקטור ״ אמרה אמילי וחיבקה אותו כאילו הציל את חייה ובדומה לה ריי .
״ תודה דוקטור ״ אמרתי לו ולחצתי את ידו .

לפני שהלכנו לפגייה ביקרתי את סאן .
את האישה שלי , הגיבורה שלי ששרדה לידה
בניתוח קיסרי , הליך קשה ומורכב .
התיישבתי לצידה כשאני מביט בפנייה
המלאכיות והקורנות כשמש .
העפתי שיערה סוררת מפניה
וליטפתי את פניה הרכות השקטות והעליזות .
שכחתי כמה יפה היא בשנתה .
נשקתי למצחה ולחשתי לה
״ אני אוהב אותך אישה שלי ״ 
כשאני עוד אוחז בפניה .

הגענו אל הפגייה , וראינו אותם .
שתי צאצאים קטנים באינקובטור שקוף .
הם ישנים בינתיים , מחוברים לצינורות .
הם נראו כמו שני מלאכים שנפלו מגן עדן אל
המקום הלא נכון , אל העולם המסוכן הזה .
אני אדאג להגן עליהם בגופי עם דמי ,
טיפת דם לא תצא מגופם לא כל עוד אני חי .
״ אווווו ״ נשמעו שני יללות מפיהם של ריי ואמילי
הם נמסו במקום למראות התינוקות , ירדו להם דמעות .
ואני , הרמס וג׳ון גיחכנו בצד , אך נמסנו באותה מידה פשוט להודות בכך לא היה הקטע שלנו .
״ הרמס אתה זוכר שכך היה ריי בזמנו ? ״
שאלתי והוא צחק ביחד עם ג׳ון
״ אשכרה המגודל הזה היה בדיוק כך
לפני כמעט שבע עשרה שנה ״
הוא אמר ואז ג׳ון הוסיף במרירות
״ ואני זוכר שהקאתי במשך כל הזמן הזה ״
״ בסדר זה כי הייתה רכיכה ״ אמרתי ,
וכולנו צחקנו .