מדם ליבו

פרק 5 - קרן אור

< נקודת המבט של סאן >

קמתי כשראשי קצת מסוחרר ולא הבנתי למה ,
עד שהסתכלתי בשעון והשעה הייתה ארבע לפנות בוקר עדיין לא יצאה השמש .
נאנחתי בתסכול כי ידעתי שלא אחזור לישון ,
אז קמתי על רגליי , שטפתי פנים , צחצחתי שניים והתארגנתי לריצת שחרור ,
ולבואה של השחרית .

לבשתי סט של גוזייה
וטייץ כחול נייבי שמדגיש את גופי החטוב ,
לקחתי איתי בקבוק , טלפון ואוזניות .
והדלקתי את הפלייליסט שלי לריצות ,
והשיר הראשון שהתנגן לי באוזניות
היה ' Dream on '
הוא היה אחד השירים שכשמעתי אותו הרגשתי שאני בחלום , בחלום בלהות
שאיתו פתחתי את ריצת הבוקר שלי .

השעה הייתה כבר עשרה לחמש אחרי שיצאתי לריצת הבוקר ועדיין היה חשוך ,
תוך כדי הריצה נכנסתי אל תוך יער סבוך עצים מפני ששביל הגישה המשיך לשם ,
המשכתי לרוץ עד שראיתי נקודת אור בוהקת
שגרמה לי להביע בה עניין .
וכשהתקדמתי אל כיוון האור הבנתי שמדובר באש ולהבות , אש אדומה , גדולה , מושכת וכל כך מהפנטת שלא יכולתי להוריד את עיניי ממנה .

אז התיישבתי על גזע העץ שהיה מונח לידי ופשוט בהיתי בה כאילו הייתה לי השמש
עד ששמעתי רעש בוקע מן השיחים והסטתי את מבטי רק לרגע אך לא ראיתי דבר ואז...
בום בום בום .
נשמעה ירייה והציפורים צייצו והשמיים הבהירו ואני אני נבהלתי , לא ידעתי מה לעשות אז פשוט קמתי על רגליי והחלטתי שלרוץ זו הבחירה הנכונה אך מתוך רצון עז לברוח נכוותי מהאש בזרוע וזה כאב , צרב ושרף .
אך בחרתי להתעלם ולקחתי את רגליי הרחק מהאש כל עוד נשמתי בי ,

ברחתי כאילו אין מחר עד שבום .
התנגשתי בבול עץ חזק וקשה , אחזתי את ראשי ושפשפתי את קודקוד ראשי בכאב מהמכה הנוקשה והרגשתי מסוחררת כל כך , הרמתי את ראשי במטרה לראות את כיוון דרכי ולאן אני הולכת אך ראייתי הייתה מטושטשת והייתה קשה לפיקוס ,
לאט לאט כשהתפקסתי הבנתי מה עומד מולי או יותר נכון מי עומד מולי.

כשהבנתי שהתנגשתי בהר אדם חסון וקשה לא העזתי להרים את ראשי ממבוכה ,
אני בטוחה שבנוסף לסומק הטבעי שלי הפרצוף שלי נהיה אדום עוד יותר .
אותו אדם קירב את ידו אל סנטרי והרים את ראשי במטרה שאסתכל מי הוא היה
אך ברגע שהרים את ראשי סגרתי את עיניי חזק
בתקווה שאולי אצליח להעלים את עצמי לו לרגע .
" קדימה קרן אור קטן תפתחי עיניים "
שמעתי את קולו אומר לי והרגשתי את הבל פיו
שפתיי ושפתיו נוגעות לא נוגעות וזו הייתה תחושה נעימה כל כך בין כל הקור שעטף אותי
אך כל הבועה הזאת התפוצצה ברגע שזיהיתי את קולו של אותו הגבר נעים המגע ,
' אוי לי ' מלמלתי לעצמי חלושות על מנת שאיש לא ישמע .

פתחתי את עיניי בתקווה שאני מדמיינת אך כל שמץ של תקווה שהיה לי נעלם ברגע שפגשתי בעיניו האפורות , היפות והעמוקות שמשום מה אהבתי כל כך
" אנ.. אנ.. אני " התחלתי לומר בין גיהוק לגיהוק " מצ.. מצ.. מצטערת " והצלחתי סוף סוף להשלים את עצמי , עצמתי את עיניי ונפלטה אנחה משפתיי בגלל הרגע הכל כך מביך שקרה לי אך פקחתי את עיניי בניסיון להבין מה מתרחש במוחו ועל מה הוא חושב אך אילו לא שמץ של רגש קטן לא הופיע על פניו .