"היא רק ידידה" // "She's just a friend"

נער אנוכי שכמוני

באותו הבוקר, השעון המעורר של אדריאן הופעל והוא בתגובה פקח את עיניו שהיו אדומות וכואבות.
בואו רק נגיד שלאור המאורעות שקרו אמש והרגשות שהציפו אותו בעקבות אותם האירועים- אדריאן בקושי ישן.
הוא כיבה את השעון במהירות ושם את ידיו על פניו בזמן שנאנח מעייפות.

הוא קם ממיטתו וצחצח את שיניו בזמן שנזכר בכל מה שקרה אתמול במסיבה שיצאה לגמרי משליטה.
חיוך רחב עלה על פניו שחשב על מרינט ועל כל הזיכרונות והחוויות שחלק איתה.
אך לפתע החיוך שעל פניו התחלף בכיווץ גבות כשחשש התגבש בתוכו ברגע שהוא שנזכר שקגאמי נפרדה ממנו.
"יש לי תחושה לא טובה בקשר לזה..." אדריאן מלמל לעצמו בדאגה לאחר שירק את משחת השיניים שהייתה בפיו.
הוא החליט להתעלם מן התחושה הזו ולהמשיך לחלום בהקיץ על מרינט שככל שהימים עוברים היא מעוררת בו תחושות בעוצמות יותר ויותר חזקות.

לאחר המון מחשבות והרהורים שהרהר עם עצמו אתמול בלילה במיטתו, הוא החליט שמהרגע הזה והלאה הוא נותן לתחושות שמרינט מציפה אותו בהן לחדור ולהתפשט בתוכו בלי להילחם בהן, לנסות לעצור אותן או להבין את משמעותן.
הוא החליט להאמין שהסרת החומות הללו יובילו אותו לתשובות שירצה, ברגע הנכון.
כבר הבוקר הוא חש בהתקדמות- הוא גילה שהרגשות הללו גורמים לו לחייך הרבה,
שזה סימן מעולה!
...לא?

בכל מקרה, הוא יצא מחדרו וירד במדרגות לכיוון מטבח האחוזה, בזמן שבינתיים ראשו עדיין היה מלא במחשבות על מרינט וחיוך רחב היה דבוק על פניו.
לפתע אדריאן ראה להפתעתו את אביו מתקדם לכיוונו.
גבריאל- אביו של אדריאן- לא היה נוהג להראות את פרצופו בפני בנו בשעות הבוקר בדרך כלל... הוא תמיד היה עסוק בעיצוב בגד חדש או בשיחות עם אנשים איתם שיתף פעולה בעסקיו.
לכן, העובדה שהוא ראה את אביו בזמן הזה הפתיעה אותו- לטובה!
בעודו עדיין מאושר ומעורפל מן התחושות שעוררו בו מחשבותיו, הוא החליט לנופף לאביו, שהמשיך להתקדם לעברו בחוסר הבעה, ולהגיד לו בקול מאושר ותמים- כזה של ילד שרק רוצה לקבל אהבה- "בוקר טוב, אבא-"
לפני שסיים לומר את דבריו הוא ראה את ידו של אביו מושטת לעברו במהירות עצומה ופוגעת בפניו, ישר בלחי.
אבא שלו סטר לו הרגע.
אדריאן פער את פיו בהלם ופתח את עיניו לרווחה, בשעה שהניח את ידו על הלחי שלו, שעוד שרפה והחלה להיות אדומה מעוצמת הסטירה שחטף מאביו שניות קודם לכן.