"היא רק ידידה"...
אדריאן נוהג להזכיר זאת שוב ושוב.
"מרינט היא ידידה נפלאה", אבל לא יותר מכך.
נכון?
הרי אדריאן מאוהב בחיפושית, והוא בכלל יוצא עם קגאמי.
אז אין מצב שמרינט היא לא רק ידידה.
נכון?
הרי היא מאוהבת בלוקה, ויוצאת איתו.
אז אין שום סיכוי קלוש...
לאחר שנכנס לחדרה, החתול השחור ראה שמרינט עסוקה בלהכניס לתיק קטן אודם, מגבונים, עוגיות ושתיה קלה בגודל חצי ליטר. הוא הביט בה במבט חשדני ושאל "לאן את מתכוונת ללכת כשאת מכינה את כל הציוד הזה?" "לדייט..." אמרה מרינט ונאנחה. "דייט?!?!" החתול השחור אמר בקול רם בשעה שעיניו נפקחו לרווחה. זה לא מצא חן בעיניו בכלל... "מה זאת אומרת?! רק אתמול את ולוקה נפרדתם וכבר את יוצאת לדייטים?! את בכלל לא נראית שמחה לגבי זה... הוא מכריח אותך לצאת איתו, נכון?! מי זה?! מי זה המנוול הזה?!?!" הוא זרק לאוויר בתוקפנות ובמהירות מסחררת. "תירגע, זה לא כמו שזה נראה- פשוט הבט-" מרינט ניסתה להסביר ואז עצרה את עצמה לפתע והסתכלה במבט מעט מופתע בחתול השחור. "רק רגע..." מרינט הוסיפה לדבריה בקול רציני וגררה אחריה את המבט הסקרן של החתול השחור. "איך אתה בדיוק יודע שאני ולוקה נפרדנו?!" מרינט דרשה לדעת. "זה קרה רק אחרי כל הסיפור עם קטאומוי והיחידים שהיו בסביבה היו החברים הקרובים שלי..."
החתול השחור פקח את עיניו לרווחה והתחיל לגמגם ולפלוט מילים תוך חשיבה על תירוץ מתאים. ואז עלה לו רעיון- "למען האמת- טוב- את מבינה... אני פחדתי שאדריאן הזה... בן הזוג של קגאמי- כלומר- בן הזוג לשעבר של קגאמי- יקבל אקומה אחרי כל הבלאגן הזה- את יודעת... אז ריגלתי אחריו ואז שמעתי את כל הבלאגן... אבללל... חוץ מהבלאגן ראיתי עוד משהו... את מבינה... הוא בכלל לא היה עצוב מהפרידה... הוא היה עסוק כל שאר הערב עם מישהי מסויימת, אם את מבינה למה אני מתכוון... אזזזז... אם כבר לצאת לדייט- למה לא לצאת לדייט איתו? עם אדריאן הזה?..." אפילו החתול השחור היה מופתע מההצעה שהציע עכשיו... אבל יותר מכל- הוא היה סקרן לשמוע מה מרינט חושבת על ההצעה הזו...
הגבות של מרינט עלו מעלה ועיניה זזו מצד לצד יותר ויותר לשמע הדברים שהחתול אמר. לאחר כמה שניות בהן היא המשיכה להסתכל על החתול הסקרן וחסר המנוח בפנים מבולבלות היא לפתע שאלה "אבל אני לא מבינה למה אתה כל כך מתעניין בזה? אני מתכוונת... למה זה כל כך חשוב לך עם מי אני אצא ועם מי לא?" החתול השחור נלחץ מהשאלה הזו אפילו יותר מהקודמת לה. הפעם זה כבר לא קשור לידע אלא לרגשות. ופה לחתול היה הרבה יותר קשה לאלתר או אפילו להגיד משפט שלם ברור. "טוב... כי... את יודעת... נו... את אזרחית פריז... ו... אני דואג- אני מתכוון- לאזרחיות פריז..." מרינט כיווצה את פניה בניסיון להבין את מה שהחתול מנסה לומר ולהבין למה הוא כל כך מתקשה לענות לה על השאלה. אבל ככל שהיא התאמצה יותר להבין את דבריו ככה היא הייתה מבולבלת יותר. בינתיים החתול המשיך בנסיונו הנואש לאלתר משהו הגיוני שיסביר את התעניינות היתר שלו בחייה של מרינט: "ו... כאילו... אני לא- לא רוצה... שאת תצאי- כלומר- האזרחיות- האזרחיות יצאו עם... את יודעת... אנשים מניא- אני מתכוון- מפוקפקים! כן- מפוקפקים!"
בגמגומים האחרונים של החתול מרינט הגיעה למסקנה שהיא לא מבינה כלום ממה שהוא מנסה להגיד והיא החליטה לוותר על תשובה הגיונית. היא הסתכלה על החתול כשהיא עדיין עוטה על פניה הבעה מבולבלת ואמרה תוך כדי שנאנחה "או- קיי?..." בתגובה החתול השחור כיווץ את פניו במבוכה, שם את ידיו על פניו ואמר בקול חושש ומובך "זה היה הסבר נוראי... נכון?!" מרינט התחילה לצחקק למראה פרצופו של החתול ואמרה תוך כדי שהיא ממשיכה לצחוק "כן... קצת..." החתול השחור הצטרף למרינט והתחיל לצחוק גם הוא במבוכה קלה בזמן שמרינט הסתכלה על השעה בטלפון שלה ולפתע צעקה "אוי לא!"
"מה?! מה קרה?! זה קורבן אקומה?! מישהו נפגע?! או יותר גרוע... המניאק הזה ביטל לך את הדייט?! אני הולך להראות לו מה זה..." החתול השחור אמר בתקיפות. "מה?! לא! זה לא זה... הכל בסדר..." מרינט הרגיעה את החתול הפזיז. "אני פשוט עומדת לאחר לדייט שלי... אני ממש צריכה להיות שם לפני שאתה- אני מתכוונת-הבחור יגיע..." מרינט הסבירה. היא הייתה חייבת להיפטר מהחתול החטטן כדי לשנות צורה ולהגיע בזמן לנקודת המפגש שלה ושל החתול השחור בלי שהוא יחשוד בשום דבר. "טוב... אז זו לא בעיה בכלל!" החתול אמר בחיוך רחב לאחר שעלה לו רעיון נפלא שיעניק לו גם זמן איכות נוסף עם מרינט וגם אפשרות לחקור לעומק את המניאק שהזמין אותה לדייט. "אני פשוט אקפיץ אותך לשם עם המקל שלי! את יודעת... המקל של החתול השחור הוא התחבורה המהירה ביותר שתמצאי בפריז!" החתול אמר בפלרטטנות ובהתלהבות. לאחר מכן הוא כופף את גופו והתקרב לפניה של מרינט תוך כדי שהסתכל למטה במבט פלרטטני ואמר בקול עמוק "ובינינו- גם המהנה ביותר...". הוא סיים את משפטו בקריצה ובחיוך קטן וערמומי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
מרינט כיווצה את גבותיה, פקחה את עיניה לרווחה והתרחקה אחורה בבהלה תוך כדי שהמחשבות מתרוצצות במוחה. מה היא אמורה לעשות עכשיו?! כמו שהיא מכירה את החתול, הוא לא הולך לוותר לה בקלות... איך היא מתחמקת מזה עכשיו?! איזה תירוץ הגיוני יש להביא להצעה כזו שבמצב שונה היא פשוט... מושלמת! תחשבי מרינט... תחשבי!!!
