"היא רק ידידה" // "She's just a friend"

המסיבה- חלק 1: הריקוד

לוקה ומרינט המשיכו ללכת, השמש כבר התחילה לשקוע, והנה לפתע הם הגיעו לדירה של אדריאן, שם אמורה להתקיים המסיבה המפוארת.
מרינט לקחה נשימה עמוקה מאוד בזמן שלוקה אחז בידה.
היא עצמה את העיניים ונדנדה את הראש בסימן של הסכמה. לוקה הבין את הרמז וצלצל בפעמון הדירה.

"חברים, תודה רבה שבאתם! אבל אני חושב שלא שמתם לב לשעה..." אמר אז אדריאן דרך האינטרקום.
בשניה שמרינט שמעה את קולו המתוק של אדריאן, היא קיבלה התקף פחד.
אבל היא לקחה עוד נשימה עמוקה ונרגעה, היא מוכנה עכשיו יותר מתמיד בעזרת תמיכתו של לוקה.

רגע, אדריאן הרגע אמר משהו על כך שהם לא שמו לב לשעה?! באמת אין אף אחד בסביבה...
"מה זאת אומרת לא שמנו לב לשעה? פספסנו את המסיבה?" ענתה אז מרינט בסקרנות.
"דווקא להפך, הקדמתם" ענה לה אדריאן.
"אוי, באמת? הייתי בטוח שזה מתחיל בשעה 20:30" אמר אז לוקה.
"זה באמת מתחיל בשעה 20:30, אבל עכשיו השעה היא 19:30..." ענה אדריאן בצחקוק קל.
"מה? אבל השעון שלי מראה שהשעה היא 20:30..." אמרה מרינט.
אבל אז היא נזכרה שטיקי כיוונה לה את השעון שעה קדימה כדי שתתעורר ותתארגן בזמן לבית הספר...
היא לגמרי שכחה מזה...
"אוי... כנראה שהשעון שלי מקדים בשעה... שכחתי שטיק- כלומר, אני כיוונתי את השעון קדימה בשעה כדי להיות מוכנה בזמן לבית הספר כי אני כל כך מגושמת חחח..." אמרה מרינט במבוכה ובחוסר נוחות.
"סליחה על שהוצאתי אותך מוקדם יותר, לוקה... אני מניחה שפשוט נסתובב באזור עד שהמסיבה תתחיל, אדריאן, אנחנו לא רוצים להפריע לכם בהכנות ל-" מרינט נקטעה.
"לא, לא, לא, לא, לא! מה פתאום! אתם שניכם נכנסים עכשיו! אני לא אתן לכם לחכות בחוץ! חוץ מזה, לא תזיק לנו פה קצת חברה..." קטע אדריאן את מרינט.
איזה יופי, שעה נוספת בבילוי במסיבה של הזוג המלכותי...
"א-אוקיי..." אמרה מרינט עם חיוך מזויף.

שערי הבית הענקי של אדריאן נפתחו לרווחה ולוקה ומרינט נכנסו לתוכו.
הבית שכמעט כולו מכיל חלל ריק בדרך כלל, פתאום הפך לאולם מקושט ומרהיב.
לא היתה פינה אחת שהייתה ריקה מקישוטים.
הבית היה כל כך יפה שהוא היה נראה כמו אולם חתונות!
מרינט לא כל כך התלהבה מהמחשבה על אולם החתונות... אבל הידע שלה בעיצוב והבית המקושט הסיחו את דעתה מהמחשבה על חתונות וגרמו לה לחקור בקפדנות ובהתלהבות את הבית הענק.
ולוקה רק נדהם מיופיו של הבית הגדול.

"היי חברים! אני רואה שאתם מתלהבים מקישוט הבית." אמר אז אדריאן כשהוא וקגאמי מתקדמים לכיוון מרינט ולוקה.
"כן, הקישוטים מדהימים, אדריאן! עשיתם עבודה טובה, הבית נראה כמו אולם נשפים של ממש!" אמרה אז מרינט.
"טוב, הקרדיט מגיע לקגאמי ולאבא שלי, קגאמי החליטה לעצב את הבית בסגנון יפני ואבא שלי עזר לה להגיע לעיצובים המושלמים!" אמר אדריאן. "אבל אני בטוח שאת היית יכולה לגרום לבית המשעמם שלי להיראות יפה באותה המידה ואולי אפילו יפה יותר. את מוכשרת נורא, מרינט!" הוא הוסיף.
"כן, את הטובה ביותר, מרינט!" אמר לוקה.
אני אמרתי את זה הרגע, לוקה, אין צורך לחזור על זה... חשב לעצמו אדריאן.
"ת-תודה חבר'ה, אנ-" מרינט נקטעה.
"אני מסכימה אתכם שעיצוביה של מרינט הם מרהיבים ביותר, אבל אני חושבת שכדאי להזכיר שגבריאל אגרסט הוא מעצב ברמה עולמית, קשה להתעלות על זה, אדריאן..." אמרה קגאמי בקול מעט עצבני. היא לא אהבה את העובדה שאדריאן תמיד מחמיא לבנות אחרות, ובעיקר למרינט. אולי זה היה בסדר לפני שהיא ואדריאן התחילו לצאת, אבל עכשיו כשהם יוצאים, זה לא מוצא חן בעיניה שהוא מחמיא למרינט.
אדריאן לא ענה, הוא רק הסתכל לעבר מרינט במבוכה קלה.