קמילה:
"קמילה פלורס?" שאלה המורה בעודי מתיישבת במקומי במטוס, "כאן" עניתי בצעקה. שנאל התישבה לידי ודילן מאחורי, לא אהבתי את הרעיון שהוא ישב מאחורי, והאמת שזה אפילו דיי עיצבן אותי.
"קמיל את קולטת אנחנו באמת טסות לניו-יורק ואין איתנו אף אחד!" שנאל קראה בהתרגשות, לא רציתי לפוצץ לה את הבועה אבל הייתי חייבת לומר לה, "אל את לא באמת חושבת שאבא שלי יתן לנו ללכת כשאין מישהו ששומר עלינו, נכון?" אמרתי בשאלה עם גבה מורמת.
לאט לאט נפל עליה ההבנה שמה שאני אומרת הגיוני,"מממ" היא המהמה בעצב ופניה נפלו "אבל תסתכלי על הצד החיובי אנחנו עדיין טסות" אמרתי בחיוך וניסיון לעודד אותה, הכנסתי את ידי לתיק הגב שלי ומתוכו הוצאתי שוקולד טוויקס. השוקולד האהוב על שנאל..
שלחתי את ידי לשנאל והבאתי לה את הטוויקס, חיוך קטן עלה על שפתיה היא לקחה והכלה לאכול אותו. "נכון אנחנו טסות ואנחנו הולכות להנות" אמרה שנאל אחרי שסיימה לאכול את השוקולד שלה.
"הקשבה אליי תלמידים" המורה קרא בזמן שמחא בידו בשביל שקט,הוא לקח מיקרופון והתחיל לדבר, "תלמידים יש לנו כעוד חמש שעות טיסה פחות או יותר, אני ממליץ למי שעייף וגם מי שלא ללכת לישון או לפחות לנוח, ברגע שננחת ניסע ישירות למלון ושם כל אחד ידע עם מי הוא נצא בחדר" כשסיים, החזיר את המיקרופון לאחד הדיילים וחזר לשבת במקומו..
החלטתי להקשיב לעצה של המורה וללכת לישון, ישבתי ליד החלון בפינה, לפי דעתי הכי נוח שם.
שמתי באוזניי את האוזניות שלי והתחלתי לשמוע את השירים שהורדתי לאייפון.
~~~~
״קמילה קמילה קמילה!! תתעוררי! הגענו!״ קראה שנאל בשמחה, יותר מידי אנרגיות לטעמי.
״שנייה כמה זמן ישנתי?״ שאלתי בבלבול ועייפות, ״כל הטיסה״ אמרה בכעס.
הפרצוף שלה כל כך חמוד שהיא כועסת.
״הייתי משועממת כל הנסיעה בגללך!״ היא התחילה לצעוק עליי ״ואני הייתי עייפה בגללך כל היום! אז הגיע לי ללכת לישון״ החזרתי לה.
יצאנו מהמטוס לאוטובוסים שלקחו אותנו לכניסה של שדה התעופה, התחלקנו לכיתות כל כיתה והמורה שלה, ״תקשיבו לי שנייה״ המורה שלנו ביקשה. ״אני רוצה שכל אחד ילך להביא את המזוודה שלו ויחזור לכאן, ממש לכאן אני מחכה כאן!״ הדגישה את הכאן, ולפני שהספקתי להגיב שנאל משכה אותי אל עבר אזור המזוודות.
בעיניי צצה דמות מוכרת,
רגע יכול להיות שזה הוא?.. שזה אדריאנו?
הבחור שהסתובב, וזה לא היה אדריאנו...
אבל הוא כן היה מישהו שמוכר לי, אפילו מאוד מוכר לי.
הוא לא אחד החיילים של אבא כי הייתי מזהה,
הוא בכלל לא מהפמיליה שלנו אז?.. מי הוא?
YOU ARE READING
The power of love
Romanceקמילה פלורס: אני ״נסיכת המאפיה״ כל חיי הייתי ילדה עם דעות, כל הזמן היה לי מה לומר, ילדה שלא יודעת מזה לשתוק. תמיד אמרתי מה אני חושבת ותמיד אומר מה אני חושבת. ואף אחד לא ישנה את זה, פאקינג אף אחד! וכל מי שינסה יראה מי אני באמת!.. אין סיכוי שהוא יצליח...
