היא מתסכלת לכיווני, ברגע שהיא קולטת אותי היא קמה עלי במהירות . "לין מה קורה פה??" הדמעות זולגות בעיניה.
אני מחבקת אותה. בתכלס, אני הייתי זקוקה יותר לחיבוק הזה מאשר היא .
אנחנו מתחבקות חיבוק ארוך
אני ואחותי לבד בחדר
אני מנצלת את זה בלהסביר לה הכול
"ניקול שבי שניה", אני מסמנת לה לשבת על המיטה שלי. היא קמה במהירות ומתיישבת לידי .
"אבא הוא לא מה שחשבנו" אני נושמת עמוק "אני לא כול כך יודעת מה הוא עשה, אבל מה שכן, הוא הסתבך אם אנשים רעיים" עצב נשמע בקולי
"הם רוצים מאבא משהו ,אבל הוא טוען שזה לא אצלו" אני נאנחת
"את ידעת מה זה?" ניקול שואלת בקול מבולבל
"לא...." אני עונה בקול מאוכזב .
"בגלל שאבא לא נותן להם את מה שהם רצו, הם החליטו לקחת אותו"
"מה?????" אחותי זועקת
"ששש" אני משתיקה אותה שלא יכנסו לכאן
"לאלא זה ממש לא קורה עכשיו" אחותי נופלת לריצפה מבכי
"ניקול שניה... לא סיימתי" אני יורדת גם לריצפה "ניקול תסתכלי עלי" ומחכה שהיא תביט בי, שהיא מביטה בי והדמעות מציפות את עינה, אני ממשיכה
"את יודעת שאבא עכשיו במצב לא טוב בריאותית עכשיו" אני נאנחת היא מהננת את ראשה. אני נושמת עמוק, "ביקשתי מהם שיקחו אותי במקום אבא, ואבא ישאר איתך"
"לא ממש לא" היא תוקעת אותי בצעקה
ומתרחקת ממני
"תקשיבי" אני תופסת אותה
"יש לי הרבה יותר סיכוי לשרוד שם מאשר אבא, אבא צריך לנוח ! בעיקר עכשיו אחרי התקף לב שקרה לו"
התקף לב קרתה לפני שלוש שבועות, היינו בבית וצפינו בטלוויזיה, סתם כמו כול יום שגרתי, אבא הלך לכיוון המטבח כדי להביא לנו את הקולה שהיה על שולחן, אבל בדרך הוא פשוט התמוטטת על הריצפה. ישר רצתי עליו, ומזלי עשיתי קורס עזרה ראשונה, אז ידעתי מה לעשות.
שהתחלתי להנשים אותו, צרחתי לאחותי שתקשר לאמבולנס. האמבולנס הגיע תוך דקות ספורות ולקחה אותו לבית חולים, והכניסה אותו לניתוח חרום
כי יש לו בעיות בלב .
הוא עבר בהצלחה את הנתוח,
הרופאים אמרו לי שבזכות הנחישות שבי הצלתי אותו. אבל הוא חייב לנוח ולהיתאושש, הוא לא יכול לעשות יותר מידי דברים פיזים כי הוא עדין חלש.
מאותו רגע שקרה התקף לב של אבא שלי, דחפתי את אחותי לעשות גם קורס עזרה ראשונה.
הקורס הזה מציל חיים!!!
וגם במקרה שזה יקרה חס ושלום שוב לאבא שלי, ואני לא יהיה שם, אז שתדע מה לעשות.
"אני מבטיחה לך אני יהיה בסדר, כול עוד את ואבא תהיו בסדר." אני מחבקת אותה חזק
אני הסתדר
כול החיים שלי למדתי להסתדר.
"לא!!" היא מתרחקת ממני
"מה לא?" אני שואלת בלבול
"משהו כאן לא הגיוני, לא הגיוני שפשוט יקחו אותך ויהרסו לך את החיים. את חייבת לברוח מכאן!!!!" היא הולכת לכיוון החלון ופותחת אותו
"ניקול" אני נושמת עמוק ומתקרבת עליה "לברוח זה לא פתרון בחיים!!! אם אני יברח יהרגו ואותך ואת אבא, ואותי יתפסו אחר כך" אני רואה שהיא דופקת את הראש שלה בקיר מיאוש
"אז מה? זהו? פשוט לא נראה אותך? לא נשמע ממך? תתעלמי לנו מהחיים?" האחותי אומרת בקול חנוק ומפילה עלי יותר מידי שאלות שאני בעצמי לא יודעת תתשובות שלהם
"אני לא יודעת מה יהיה" אני אומרת לה בכנות "אבל אני יודעת שלעולם אני לא אשכח אותכם, ואני יהיה אתכם בקשר טלפוני!!" אני מנסה לעודד אותה
"איך את כול כך בטוחה בזה?" היא משלבת את הידיים שלה
"אני לא בטוחה, אבל אני השתדל. אני מבטיחה לך!!!!!" אני מתקדמת לעברה ומחבקת אותה ולוחשת לה באוזן "אבל אני צריכה שתהיה חזקה בשבילי ובעיקר בשביל אבא
אל תחשבו עלי,
אל תדאגו לי,
אל תחפשו אותי,
אני יהיה בסדר,
מבטיחה!!!!
בסדר??"
אני רואה אותה מנגבת את הדמעות בעיניה ומביטה בי
ואחרי דקה ארוכה
"בסדר" אני שומעת אותה לוחשת
ומחבקת אותך חיבוק אחרון
דפיקות בדלת הכניסו אותי למציאות
"אנחנו צריכים לצאת" השומר נכנס
"בסדר, אני חמש דקות מארגנת פה תדברים ובאה" הוא מהננן ויוצא.
אני קמה בזריזות מהריצפה, אני לוקחת את התיק הגדול שלי וממלאה בו את הבגדים שאני הכי אוהבת. אני פותחת תמגירה שמתחת למיטה ומוציאה משם את הארגז זיכרונות שלי, אני לוקחת ומשם תמונה משפחתית שלנו שלי של אבא וניקול ומכניסה לתיק.
הדבר האחרון שאני לוקחת לפני שאני יוצאת זה את הגיטרה שלי.
למדתי גיטרה מגיל צעיר, זה עוזר לי לבטא את הרגשות שלי. כול פעם שקשה ל אני שרה, רק ככה אני מצליחה לשחרר את מה שאני מרגישה.
אני מעיפה מבט אחרון לחדר לחדר שבו אני חייה את כול החיים שלי עם אחותי הקטנה.
אני מסתכלת על הקיר שבסוף בחדר, ורואה את הסימן המטושטש שעל הקיר וזה מעלה לי חיוך קטן על שפתי.
פעם אחת שאחותי ממש עצבנה אותי אז לקחתי לה את האודם שהיא הכי אהבה וקשקשתי על הקיר, היא לא סלחה לי על זה שבוע. גם אחרי שאבא שלי צבע שם בלבן זה נשאר עדין שם סימן.
אני מתקדמת אל אחותי ונותנת לה חיבוק קצר ולוחשת לה באוזן "תהיה חזקה בשביל אבא" היא מהדקת את החיבוק, ולצערי אני מרפאה ממנה למרות שהייתי רוצה לחבק אותה לנצח.
"אני אוהבת אותך ניקול" אני מלטפת את שערה ומכניסה אותה לאחורי האוזן
"גם אני אותך!!!" היא מנשקת אותי בלחי
שאני באה לפתוח את הדלת אני שומעת את ניקול קוראת בשמי, אני עוצר ומסתובבת עליה
"תשמרי על עצמך בבקשה" היא מתחננת
אני מנהנת לעברה.
אני יהיה חזקה,
בשביל אחותי,
בשביל אבא,
ובשבילי.
אני פותחת את הדלת ורואה את השומר שם בחוץ מחכה לי
"סיימתי" אני מודיע לו
YOU ARE READING
השורדת
Action●הושלם!!● לין בת 18 ילדה רגילה, אחות בכורה לאחותה וילדה טובה לאבא שלה. עד שדפיקה אחת שינתה לה את החיים. היא נחטפת במקום אבא שלה, היא עושה דברים שלעולם לא חשבה שהיא תעשה, והכי גרוע היא נהפכת לרוצחת. ודווקא בכול הקושי והכאב היא מתאהבת בבחור שנלקח גם ל...
